יום שני, 22 באפריל 2013

אושר

לפעמים מגיעים לרגע כזה.
הילד בערך בן 3, בגן תקשורת בו אני מבקר להנחיה. פניו אטומות למדי, יושב על צלחת וסטיבולרית, והוא עסוק בגירוי עצמי חזק , מכניס לפיו שקית רכה ונושך שוב ושוב, בכפות הידיים מוחא שוב ושוב לגירוי עצמי.
לקחתי אותו אלי והתחלתי ללחוץ את כפות ידיו חזק מאד. הוא לא סבל כלל אלא התחיל להגיש את הידיים. נתתי טפיחות חזקות, מכות של ממש בכפות ידיו, והוא נהנה והושיט שוב ושוב. הפכנו את זה לכיפים חזקים במיוחד, בגבול הדק שבין שהוא חצי מחייך וחצי נרתע. בדיוק הגבול שבו כדאי לתת גירוי למערכת שבתת-גריה. ובהדרגה הפנים נעשו מלאות אור, חיוך בפה ובעיניים, קשר עין והגשת ידיים חוזרת.
החזרתי אותו לצלחת בשכיבה, ועברתי לתירגול של תאום גוף, כשאני לוחץ בידי את רגליו אל החזה והוא דוחף חזרה. עברתי לכך שהחזה שלי נשען על כפות רגליו הקטנות והוא דוחף אותי ושוב אני רוכן אליו. הוא התחיל להושיט כפות ידיו ללטף לי את הלחיים....תוך קשר עין נפלא וארוך. עוד מעט והסתיים הקטע. אולי עשר דקות בלבד. ואז הוא בא אלי, מגיש עצמו ונותן חיבוק אמיתי.
רגע של אושר כמטפל. לא מנחה ולא מדריך, אלא אני עצמי מול ילד אחד קטן.

וגם ובלי קשר, נוספה על כך עכשיו בשורה משמחת, שנולד לי נכד , בן יומו, לו ולאמו שלום והסבא מאושר כפל כפליים....

יום שישי, 12 באפריל 2013

על כנסים ולימוד.

אחרי שסיימנו לימודים אקדמיים, רכשנו מקצוע, סיימנו התמחות ושאר מסלולים מוכרים, מגיע הזמן בחיים בו ההזדמנות ללמידה היא בכנסים. והעולם מלא כנסים, והזמנות לכנסים. גם בארצנו שלנו "כנסים עליך ישראל". וכך גם בנושא אוטיזם, ואפילו בניתוח התנהגות הכללי. כבר יש כנסים של עמותה אחת, ושל אחרת, ותיכף כנס משולב. וכנס של אלו"ט עם האיטלקים, וכנס בחיפה, וכנס של הארגון הזה ואחר. ובחו"ל- שרק תסכים לנסוע, הזמנות רצות באינטרנט על כנסים כל הזמן.
ואחת לשנתיים גם אני מתפתה ונוסע לכנס בינלאומי כזה.
אז כמה תובנות בקשר לכנסים הקרובים. בארץ ובחו"ל.
אם את/ה מעודכן בתחומך- לרוב הכנסים זה רק חזרות על ידע שנחשפת אליו כבר קודם. באינטרנט, במאמר, בשיחה עם חברים. לא נורא. לשמוע שוב ולחזור על ידע מאפשר למידה וידיעה טובה יותר!
אם אתה ביקורתי- רוב הדברים המוצגים הם באיכות בינונית או בהצגה לא מרשימה. לא נורא, זה טוב לברור את המעולה, ולהשוות אותו לדברים הממוצעים. כך הבולטות של הטוב נעשית ברורה יותר.
ומה אם הכל היה חומר חדש- אי אפשר היה ללמוד ברצינות, כי זה היצף של חומר. כך הרוב הוא מוכר- והמועט הוא חדש שאותו שותים בצמא להתחדשות.
ובעיקר- המפגש. הכנסים הם הזדמנות חשובה לפגוש אנשים, לא רק אילו שממעגל העבודה והמפגשים השוטפים, אלא אלו שאפשר לפגוש רק בכנסים.
כך שאני יוצא אל חודשי הכנסים של האביב ברוח טובה. לא בונה ציפיות יתר, ומוכן גם לזמן מבוזבז.
ולפעמים צריך לזכור שהעיקר הוא האפשרות לעזור ולו לילד אחד נוסף, ולו בעצה אחת טובה יותר- וכבר הכנס היה שווה!!
אז להתראות בכנס .....(אפשר בסמינר הקיבוצים, תל אביב,  ב 1 למאי אחרי הצהריים.....) (זה שבמינסוטה רחוק מדי....)

יום שני, 1 באפריל 2013

סיום השביל

אי אפשר שלא לכתוב על סיום מבצע שביל ישראל. באילת על המים.
עלינו וירדנו מעלות ומורדות, חלקם קשים ותלולים, חלקם מזדחלים לאורך קלומטרים רבים.
עברנו בנופי אבני הגיר, אבני החול הצבעוני, וסלעי הגרניט האדירים.
ראינו תופעות טבע מדהימות, בגיאולוגיה, בצמחיה, בנוף.
התאמצנו עד קצה הנשימה, ולקחנו אויר בהפסקות בצל עצי שיטה וקירות הסלע.
טבלנו בגבי מים בקניון ורדית, ובמעין קר שבעין נטפים.
השקפנו ממרום הרים על נופי המדבר והמפרץ.
אבל באילת חוויתי גם מפגש שקשור לבלוג הזה , שלא רק על אוטיזם אבל גם.
פגשתי שני ילדים. אחד כבר נער גבה קומה בכתה ח', אחיו הצעיר עוד ביסודי. הדרכתי את תכנית הקידום שלהם כמה שנים.
וקיבלתי מהם חיבוק וחיוך, ושיחה קצרה, של הכרות וחיבה. וזה היה שווה את כל הדרך......
עכשיו חזל"ש וחיפוש המשימה הבאה.....