יום חמישי, 31 בינואר 2013

 פשוט תמונה יותר טובה!!! מצטרף למילים ברשומה הקודמת
Posted by Picasa

איך אפשר להסביר התנהגות כזו??


אנחנו לומדים להסביר התנהגויות רבות ושונות. אבל לפעמים אפשר רק להשתאות, איך להסביר התנהגות כזו?
כך זה למשל להתנהגויות מלאות סיכון, שקשה להסביר מה בהן החיזוק המצליח לפתחן ולשמרן.
אם תראו את תמונות fאלו תבינו שעוד יש לנו מה לחקור...
האם זה ההתרגשות של "תלוי בין שמים לארץ"? האם "שווי המשקל" הוא תחושה עילאית? האם תשואות הקהל על הבלתי אפשרי?
ואיך זה מתחיל? כשהולכים על קורה בשעורי ספורט למתחילים? כשעומדים על טרפז תלוי באויר?
ואיך לומדים את זה? בחיקוי מודל, בהסבר מילולי, או בעיצוב של תגובות איזון?
אז זהו- עוד יש לנו מה לפענח, בזמן שחמדה (למי שלא מכיר- ביתי (23) תמשיך להתאמן. כאן בנחל צין, על סלק ליין.
Posted by Picasa

יום רביעי, 23 בינואר 2013

שר וראש מפלגה עם ילדה אוטיסטית

במשך שנים יאיר לפיד כתב בטוריו והזכיר את ילדתו יעל, אך תמיד בלי לחשוף שהיא ילדה "מיוחדת", ילדה אוטיסטית. יאיר התנדב פעמים רבות להנחות ארועי התרמה של אלו"ט  - אך בלי לאזכר את העניין האישי. את החשיפה לקחה על עצמה ליהי, בספרה.
מאז הם הורים מוכרים.  ראויים להערכה על כך ועל הטיפול שהשקיעו בה כל השנים. כולל טיפול בגישת ABA.
עכשיו יש לכל הילדים והבוגרים האוטיסטים בארץ קול לייצגם בממשלה. (אומרים שהיה שם עוד קול, אבל אם כן, היתה שם השתקה גדולה, שאף אחד לא ידבר בזה ולא יוזכר....).  ולא רק להם, לילדים ולבוגרים, אלא לאלפי משפחות הוריהם שזעקתם צריכה להשמע.
גם בקמפיין האחרון של הורים התובעים מתן שרותים נכונים של חינוך, השמה , תעסוקה ומגורים לילדיהם האוטיסטים, יאיר סרב להצטרף בגלוי, כדי לא לפגוע בקמפיין של עצמו, או שלא לנצלו.
עכשיו כשהוא ראש מפלגה גדולה, מתבקש שהדברים ישתנו. שיהיה מי שיזכיר ויזכור גם סביב שולחן הממשלה שהנושא הוא בנפשה של המדינה, לא רק בנפשם של ילדים ומשפחותיהם.
ונאחל לו שגם בדברים אחרים ימצא דרך להשפיע לטובה על מדיניות הממשלה, כי הרי תומכיו היו במחאה על אותה ממשלה עצמה, בה הוא כנראה ישרת...

יום רביעי, 16 בינואר 2013

טיפול בהצפה

הפעם הסיפור הוא על ח..  היום היא מנהלת בית ספר לילדים אוטיסטים, לא רחוק. אבל התחלנו מסע יחד לפני שנים רבות, כשהיא היתה בחורה צעירה, לומדת חינוך, ותרפיסטית של ילד, ואני הייתי המנחה. ואז גם נסענו יחד לכנס בטורונטו, כנס ABA כמובן. ונסענו לראות את מפלי הניאגרה בצד הקנדי. סיפור של הרבה מים....
לאחר מכן היתה ח. מורה בבית ספר לילדים אוטיסטים, למדה את המסלול לניתוח התנהגות, והספיקה הרבה, גם תואר שני בניהול חינוכי, שלאחריו קיבלה מנדט להקים את בית הספר, איתו עברה ועדיין עוברת מסלול מכשולים, "מסלול לתפארת".
אבל בדבר אחד לא טיפלנו עד עתה. ח. מאד מקפידה על נקיון, כל דבר קטן מביא אותה לבולמוס של סידור וניקוי. ממש תופעה כפייתית חרדתית משהו......אז איך אפשר לטפל בכך באופן התנהגותי? הרי אי אפשר כך, כל החיים לטרוח על כל טיפת ליכלוך?
ועד שאנחנו בוחנים דרך התערבות, באה אמא טבע ועשתה את שלה! השטפון וההצפות בעיר חדרה הגיעו לביתה של ח. שבועיים לאחר שסיימה לעשות בו שיפוץ נרחב. והכל הוצף במים ובוץ......תמכנו ועודדנו וניחמנו מרחוק, על "הבלגן" שעבר עליה. אבל ידענו: טיפול בהצפה של התנהגות חרדתית מביא לתוצאות מצויינות! חושפים את המטופל לגורם המעורר, ולא מסירים אותו עד שנרגע! אז אנחנו כולנו מקווים שהבית כבר נקי ומצוחצח, והנזקים מתוקנים במהרה, אבל דבר אחד בטוח: לעולם לא היינו יכולים לתכנן טיפול טוב יותר. ורק צריך לבדוק איך היא מגיבה עכשיו על קצת ליכלוך על הרצפה......
ושיהיה לנו חורף גשום, בלי הצפות.

יום שישי, 4 בינואר 2013

אתיקה, יציאות, ועמותה אחת

אשתף אתכם בכל זאת!
כן, יש לי תכנית התערבות אחת שאני מדריך בה הורים כיצד ללמד בן או בת לעשות קקי באסלה......
אולי לא תמיד נעים, אבל צריך לסייע גם בדברים כאלו. אדרבא בדברים כאלו! שההורים סובלים מהם קשות במשך שנים עם ילדים (לא קטנים) שאינם גמולים מחיתולים. וצריך לללמוד לדבר גם על זה בלי מורא ובלי ללכלך....תרתי משמע.
אז בתכנית הזו, שההצלחות איתה הן כמעט מאה אחוז, יש שימוש בנרות גליצרין. ואפילו כמה בבת אחת, במידת הצורך.
אמנם נכון-זה על גבול ההתערבות הרפואית, אך לא ממש, ותמיד ההורים מתבקשים לקבל הסכמת רופא המשפחה, ולידע את המעגלים הנדרשים לפני התערבות. עם זאת,  זו תכנית מוכרת בפרסומים מדעיים, ואין בה כל פסול רפואי.
אבל הנה, בעמותה לילדים בסיכון נמצאה פסיכיאטרית אחת שהדבר היה לה "לצנינים" (או הביא לה את הסעיף...). עד כדי כך שדאגה לסלק אותי מהנחייה בגני העמותה מעתה והלאה, אחרי שנים של הנחייה בגנים התנהגותיים למופת, ב"עיר הקודש בני ברק".
מקרה קלאסי של בעיה בתחום האתיקה כמנתח התנהגות.
האם לא לגעת בתחום שיש לנו בו ידע ויכולת לעזור, שאין בו חריגה מהמותר הרפואי, אבל כן יש בו מידה לא קטנה של רגישות ועל גבול ההתערבות הגופנית/רפואית?
אני החלטתי שעדיף מאד להמשיך לתת להורים הדרכה כזו.
והנה מה שקיבלתי לאחרונה מאמא אחרי הדרכה (פגישה אחת עם משפחה שלא הכרתי) : "מיכאל היקר מאד. לא יכולתי להתאפק מלספר לך שיום אחד בלבד אחרי טיפול בנרות ל....האלופה עושה ב שרותים!!!, מאתמול אני בהיי לא נורמלי. הייתי חייבת לספר לך. אוהבות מאד. ל.... ו נ...."
אז זהו, שהיה שווה, ושווה להמשיך.
שבוע טוב ונקי מלכלוכים...
מיכאל