יום שבת, 29 בדצמבר 2012

בלי התנהגות בחירות אי אפשר...

בחירות בפתח.
התנהגות פשוטה- לקיחת פתק אחד ביד, מתוך כמה אפשרויות, הכנסת פתק למעטפה ולקופסת הקלפי.
ומה שולט בהתנהגות זו?
כמובן , ניתן לחשוב ש"מחשבות" אמונות, ערכים , תחזיות ועוד דברים קובעים מה נעשה, והכל בהתאם למה ש"בראש שלנו".
אבל אנשי ה"קמפיינים" יודעים שמה שקובע זה דווקא גירויים בסביבה, עם התניות של ערך שלילי או חיובי לאותם גירויים.
אז אנחנו מוצפים במלל וגירויים חזותיים שנועדו לגרום להצמדת ערך חיובי או שלילי, משיכה או דחיה, כלפי אדם , קבוצה, תכנית פעולה.
בקיצור- עושים לנו התניות מכוונות, כך שכשנדרש לתת את קולנו באותה התנהגות פשוטה- נגיב על פי רצונם שלהם. לא באמת על פי "רצוננו שלנו."
ומבט בוחן מגלה עד כמה תגובת האנשים היא על פי אותו מטען התניות שנוצר.
ובכל זאת, זו הדרך שתקבע מי יהיה בכנסת , אילו חוקים יחוקקו שם, ואיזו ממשלה תוקם, ובמידה מסויימת מה יקרה כאן בעתיד.
אז גם אם ההתנהגות היא "רגשית" ביסודה- לכו עם ההרגשה שלכם, והצביעו.
הצביעו ABA......



יום שישי, 21 בדצמבר 2012

המגד ליפקין

בשנת 1972 הייתי חייל צעיר באימון מתקדם, בגדוד 50, נחל מוצנח, בבסיס שליד בית לחם. והמג"ד היה אמנון ליפקין, לפני שהיה לליפקין שחק.
באותו זמן הייתי אני מושפע עד מאד מהגישה הפילוסופית נגד אלימות, וכנדרשנו שוב ושוב להתאמן בלוחמת ח"יר, פנים אל פנים, עם ירי אל הדמויות שלפנינו, ונעיצת כידונים בסופה של הסתערות ירי....הגעתי למחשבה שזה ממש לא בשבילי. לא שהכרזתי על פציפיזם, אבל חשבתי שנכון יותר שאני אהיה בין אלו שתורמים את תרומתם המלחמתית מרחוק. אולי באש תותחים ארוכי טווח, ולא בהתסערויות אלימות.....
החלטתי לבקש העברה לחיל אחר. אפילו יהיה בכך עזיבה של שאר החברה בגרעין לפארן. יהיה מה שיהיה! להיות ישר עם אמונתי. אבל בשביל זה צריך לבקש. אז ביקשתי מהמ"כ (מפקד הכיתה שלי) שיבקש לי שיחת מ"מ. והוא אמר שדבר כזה צריך לבקש מהמ"פ. ומפקד הפלוגה אמר שצריך לבקש שיחת מג"ד. בסופה של שרשרת הבקשות התקבלה בקשתי לשיחת מג"ד. נכנסתי ללשכתו (בערך הפעם היחידה בגדוד שיצא לי לראותו פנים אל פנים). ולאחר הצדעה כנדרש, התבקשתי להסביר את בקשתי. את המילים שאמרתי אני ואמר הוא אינני זוכר, אבל לאחר שהסברתי אני את בקשתי, אמר הוא בערך כך: "בן צבי, עכשיו שכבר אמרת ובטאת את עמדתך, אתה מבין שאתה יכול להשאר בגדוד, ואתה חוזר לפלוגה וממשיך כמו שצריך. לא עובר לשום חיל אחר. משוחרר"! וכך עשיתי. והוא אמנם הבין, מה שלמדתי אחר כך גם בתאוריה,  שעצם הביטוי יכול לפעמים להספיק לאדם. התנהגות וורבאלית צריכה להשמע, אבל הקשר בינה לבין התנהגות בשטח הוא חלקי בהחלט....
אז הנה גם לי הזדמנה הזדמנות לחוות את חכמתו של מי שהיה אז רק מג"ד צעיר.
יהי זכרו ברוך.

ואם טוב בעיניכם- העבירו לחבריכם ברשת הצעה להרשם, ולהרחיב את חוג הקוראים כאן...
שלכם
 מיכאלי 

יום שישי, 14 בדצמבר 2012

להשלמת הבלוג- הנה התמונה

ועכשיו ברור למה גרף מצטבר יותר מעניין ומועיל? הרגיל משעמם ואינו עוזר מספיק. השני מראה איך האור הולך וגדל ומה סהכ הנרות בחג....
חג שמח

גורלו של הגרף המצטבר

היו זמנים, שגרפים מצטברים היו שם דבר וחידוש חשוב בניתוח התנהגות. סקינר טען שהם הם שאיפשרו לו לעלות על החוקיות של שינויים בהתנהגות בעקבות שינויים בסביבה.
הזמנים האלו עברו. כבר אין כאלו באף מאמר המתפרסם בג'ורנאלים של המאה הזו.
ואני מתפלא על כך.
בגרף מצטבר אפשר לראות מיד גם את התדירות ומגמתה (לפי השיפוע, ולא רק לפי הערכים שמשמאל בגרף רגיל), גם את סה"כ הארועים שהיו.
אבל את הנעשה אין להשיב כנראה, ומדענים בני זמננו נטשו זאת.
אולי עוד תבא לכך עדנה מאוחרת.
ואנסה לצרף אחד בהמשך, זה קצת מורכב....
והגרף הכי נחמד זה הגרף המצטבר של נרות חנוכה. מכיוון שכל יום מדליקים יותר זה שיפוע של עקומה הנעשית תלולה יותר ויותר- והיום תוספת של שבעה נרות!!
חג שמח

יום שישי, 7 בדצמבר 2012

לחנוכה משפחתי וחגיגי

השבוע הביאו לומדי/ות המסלול לניתוח התנהגות הצעותיהם לנושאים לעבודת הגמר.
שמחתי לשמוע לא מעט שבוחרות ליצור שינוי התנהגות במשפחה, עם ילדיהם שלהם, אפילו עם בן זוגן.
חשוב וטוב ללמוד ניתוח התנהגות לא רק בהקשר של בעיות התנהגות אצל אחרים, מחוץ לבית, עם אוכלוסיות מיוחדות או תלמידים מתקשים, אלא לללמוד להסתכל על היום יום שלנו, בבתינו ומשפחתנו באותן עיניים.
אחת הביאה מטרה: שביתי בת החמש תסדר את החדר שלה. מטרה כה חשובה! מיד הסכמתי ובלבד שתעביר לי את הפתרון, גם אצלנו יש שני חדרים כאלו הסובלים מאי סדר תהומי מרבית הימים.....הרבה אחרי גיל חמש.
אחרת רוצה להביא לבילוי זמן משותף משפחתי, כי אין כמעט פעילות בה כולם עסוקים יחד ומתקשרים יחד. וכן, זו מטרה נפלאה. כולנו נשמח אם יהיה לנו קצת יותר זמן בו כולם עושים משהו משותף. בואו נצא לטיולים, בואו נשחק מונופול כמו פעם? בואו נשב יחד ונפתור תשבצים בלי להדליק את הטלביזיה. כיום, גם ברגעי המשפחה, זה או זו דבוקים למכשיר החדיש שלהם ומצ'וטטים עם חבורתם בלי סוף. כמעט ולא נמצא את עצמנו עסוקים כמשפחה יחדיו, הורים וילדיהם,  בהכנת הארוחה כמבצע משותף. במבצע גינון בגינת הבית. וודאי לא בעבודה משותפת בשדה....
ויש מי שבחרה לשנות את התפריט של בן או בת, שאינם אוכלים מספיק פרות וירקות, או לא רוצים לאכול מהבשר שאמא מכינה.....את אלו לא קיבלתי. כי אמנם גם זו התנהגות מאד מטרידה הורים רבים מדי. אבל תפריט התזונה מושפע מדברים רבים ושונים כמו רגישויות תחושתיות לטעמים ריחות ומרקמים, וממה שיש בבית בשפע, ומה שאוכלים בחוץ, כך שלא נתנפל על משימות כאלו בשלב זה של הלימוד.
אבל הנה ראינו , הכל סביבנו התנהגות.
ונסיים בהתנהגות קבוצתית רבת שנים, נדליק נרות יחד ונשיר משירי החג. ובין האהובים עלי: "אנו נושאים לפידים....נס לא קרה לנו,פך שמן לא מצאנו, בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור!!!"

יום שבת, 24 בנובמבר 2012

התנהגויות מלחמה ושביתת נשק

יש להודות על האמת- אין לנו, כמנתחי התנהגות, כלי ניתוח, ניבוי והשפעה, טובים יותר מאשר למדעים אחרים, על התנהגות האדם והחברה בעניין זה של מלחמה. לא נוכל כנראה לתרום להבנה מדוע צד אחד מחליט לירות על אזרחים, או צד אחר נמנע מלהכנס ללחימה קרקעית, אך מחסל כל דבר מהאוויר. כל נגיעה שלנו בתחום הרי היא מתחום הפילוסופיה של ההתנהגות.
אבל עניין אחר הוא היכולת להשפיע על המוני בני אדם להתנהג כך או אחרת במצב של איום. היו כמה פעולות שנעשו להשגת השפעה רחבת היקף (בטלביזיה למשל) על התנהגות בזמן אזעקות, וגם היתה לכך כנראה השפעה- ואמנם רבים ניצלו מפגיעה. אך בתחום הזה יש מקום לעשות הרבה יותר. להדריך את הציבור, כולל חיילים באימונים ובהמתנה על הגבול (כאלו שספגו פגיעות),  בדרכים שיגרמו להתנהגות נכונה ומצילת חיים, (גם כאשר ישנו פיתוי כזה לראות או לצלם ירוטים). וכן ניתן לבצע חינוך המוני לאופנים בהם יש להרגיע ילדים ובוגרים שנכנסים לחרדה. לא רק נפגעי חרדה מסביבת הנפילות צריכים טיפול- גם כל הורה ובן משפחה יכול וצריך לדעת על הליכים פשוטים שמקלים תסמיני חרדה, ולהעניק אותם לנפגעי חרדה, כאלו שהפגיעה בהם היא ברמה לא אקוטית, אך כזו שתטריד אותם זמן ארוך. לא ראיתי שהיו הדרכות כאלו באמצעי התקשורת, וכדאי להתכונן לכך לפעמים הבאות. בתחום הזה מנתחי התנהגות צריכים לחבור לפסיכולוגים ולצאת עם ערכות התערבות יעילות. עוד נזדקק להם, לצערנו.
אז שיהיה לנו שבוע שקט, ונקווה שהפעם הבאה  רחוקה יותר ממה שנראה עכשיו.
ופריימריס מוצלחים לכולם.
מיכאל

יום שבת, 10 בנובמבר 2012

ניתוח התנהגות ועברית

התרגלנו לדבר ניתוח התנהגות בעברית. כבר מלמדים כאן כמה עשורים ניתוח התנהגות בעברית. אומרים חיזוק ומחזק, גירוי שולט והכללת גירוי, הכחדה והתנהגות אופרנטית.....
ובכל זאת, כשאנחנו עומדים לפני אתגר שהולך להתממש, של בחינת הסמכה למנתחי התנהגות בעברית, מתברר שהשפה כאן בכלל לא אחידה ומובנת.
אנו עובדים על מונחים אחידים, ומתברר שלגבי עשרות רבות מתוך המאות שקיימים באנגלית, יש התלבטויות רבות. לא רק שיש מושגים שלא תורגמו, גם על  המתורגמים אין הסכמה. האם חיזוק מבחין או מבדיל, האם תלויות או התליות. רשימה ארוכה.
בסופו של דבר תהיה רשימה מתורגמת, אבל נזכור ששפה זה עניין משתנה , וגם באנגלית ישנם, היו ויהיו שינויים. יקראו לדבר אחרת ממה שקוראים עכשיו.
וחלק מהדברים ישארו לא מתורגמים. העברית מלאה מילים כאלו שלא עוברתו כבר לפני אלפי שנים, ונשארו מילים מארמית, ויוונית ומצרית. אז חלק ישארו בלאטינית או אנגלית.
למשל, מה שעשיתי כאן זו התנהגות וורבאלית, אולי יותר טוב מלקרא לכך התנהגות מילולית.....
שבוע טוב

יום שישי, 2 בנובמבר 2012

התחלות

השבוע התחילה שנת לימודים נוספת במכללה, במסלול לניתוח התנהגות. ובין הלומדות המתחילות נמצאת גם ב'. מבני ברק.
לפני שנים  הרבה, אולי כבר 15 שנה, היה היתה אחותו של ילד, הראשון בבני ברק שטופל בגישה ההתנהגותית. כמנחה הייתי מגיע לשם כל שבוע. ואותה ילדה שפגשתי אז כאחות, הנה היא היום, אחרי מסלול ארוך של עבודה בגני תקשורת, עוברת מתפקיד סייעת, לגננת שניה ועכשיו גננת (וכמובן גם הקימה משפחה בעצמה)- ומגיעה למסלול ההכשרה של מנתחות התנהגות. סגירת מעגל מרגשת בשבילי, התחלה של שנתיים מאומצות בשבילה.
והיום,  ערב שבת,  טלפון נרגש מאמא לילד שקיבל אבחון אתמול. בעיצומו של משבר ההכרה שיש להם ילד על הספקטרום...אוטיסט. כבר בן שלוש וחצי, ורק עכשיו אובחן. והיא אחרי לידה, עם תינוק אחריו. ושני אחים לפניו. משפחה שעברה בחטף ממסלול רגיל, לכאוס של אחרי אבחנה. והכל זועק - החזירו את הגלגל לאחור, שיהיה לנו עתיד רגיל....
כך שיש התחלות ויש התחלות. ומשימה היא להפוך התחלות להמשכים, ולטובה.
שתהיה לנו התחלה טובה, כל יום וכל שנה מחדש.
שבת שלום. מיכאל

יום שלישי, 16 באוקטובר 2012

חשיבותה של מקלחת

לפעמים אנחנו נתקלים במישהו שלא התקלח כנדרש יותר מדי זמן, או אחרי שהזיע קשות. קורה לכולנו...
אבל רק לפעמים אני נתקל בצורך הנואש של הקניית מקלחת נאותה לאלו שקשה להם ללמוד לבצע פעולה כל כך מורכבת בעצמם. וחוסר היכולת העצמאית גורר סיוע צמוד של הורים לילד, והילד מתבגר לבחור. וצריך לקלח אותו....
כמה חשוב למצא דרך ללמד להתקלח עצמאית ונכון, עד נקיון.
אז השתמשנו בטריק פשוט. מכיוון שהוא ממלא הוראות די טוב- הוקלט לו רצף ההוראות, והוא מושמע עם רמקול קטן במקלחת. והנה מצאנו- כבר לא צריך לדבר אליו כדי שיתקלח כמו שצריך, אך עדיין צריך את ההקלטה שתופעל שם.
את ההקלטה אנחנו הולכים להפחית, לקצר , לשנות בהדרגה, (או להפוך לשיר מקלחת קצבי) כך שמידת הסיוע תרד והעצמאות תעלה.
אם לא אשכח- אודיע לכם כשהמבצע יוכתר בהצלחה.
יום רענן ונקי לכולם.

יום ראשון, 30 בספטמבר 2012

מתחיל את השישים

חג סוכות שמח
הפעם מנקודה אישית מאד.
הערב אני כבר בתוך תחילתה של השנה השישים לחיי. (ובעוד שנה אחגוג 60.).
ואני אומר תודה,
על האהבה המקיפה אותי במעגלים רבים
על האהבה שבה אני חי ופועל כלפי אחרים
על הכח והבריאות שניתנה כדי לחוות זאת בטוב
על הזכות שנפלה בחלקי לסייע לילדים יקרים,
ודרכם להורים רבים.
על הטוב שסביב, שאפשר לראות ולהתמקד בו, עד כדי דחיית הרע.
ועל הטבע שפועם את פעימותיו, בטיפות ראשונות,
בעצי הגן, בכל חי ורומש, בסער הרוח ובהשקט.
ואתם הקוראים- גם אתם במעגל הזה.
ואשתדל לשתף אתכם גם במהלך שנה זו. כלומר, להתנהג יפה.....
שלכם באהבה
מיכאל


יום רביעי, 26 בספטמבר 2012

חשבון נפש אוטיסטי

הפעם- מכתב גלוי. מקווה להעבירו לנמענים ולכלל הציבור (ומי שיכול להפיץ יפיץ)

לשרי האוצר, הבריאות, החינוך, הרווחה והמדע, וליו"ר הכנסת.

הנדון: חשבון נפש אוטיסטי, במוצאי יום כיפור תשע"ג

על החברה שלנו מוטל להתמודד עם מצב חדש קשה ומאתגר. אמנם בהדרגה, ולכן מבלי שנזדעק, עלה מספר הילדים הלוקים באוטיזם באוכלוסיה עשרות מונים במהלך דור אחד. כעת מדובר על יותר מאחד למאה ילדים, ועוד לא נעצרה התרחבות התופעה.
הערכות המדינה והחברה להתמודד עם מצב זה לוקה בחסר גדול. וגם השיח בעניין עדיין חבוי ומושתק.
כל ילד מאובחן נוסף דן את משפחתו ואת החברה כולה למאבק ארוך על איכות החיים, שלו ושל סביבתו, מאבק על עתידו, עתידנו. כל אחת ואחת יזדקקו למערכת חינוך מותאמת, החל מגיל שנתיים, מערכת שכולה שונה מזו הרגילה. מעונות יום מיוחדים, גנים ובתי-ספר מותאמים, מערכת כח אדם שעברה הכשרה מקצועית ברמה גבוהה. גם אם ישהה במערכת החינוך הרגילה, כילד משולב, יצטרך לסיוע ולווי ארוך שנים. מערכת החינוך נמצאת באיחור מתמשך, ולילדים רבים אין את הפתרון ההולם בתחילת שנה. הורים נאבקים להתקבל למעון המתאים, ושוב לגן טוב, ולבית ספר שלא תמיד קיים באזורם. רשויות מקומיות נדרשות להקים עוד ועוד מסגרות מותאמות, והן באיחור תמידי, בכמות ובאיכות. כרגיל בארצנו, המגזר השלישי, עמותות כמו אלו"ט והעמותה לילדים בסיכון ואחרים, במסגרת ההפרטה למגזר העסקי, הופכות ליחידות ביצוע של המגזר הציבורי,  מבלי שיוקצו להם מלא האמצעים והסמכויות המתאימות.
מערכת הרווחה נקראת לשרות מיוחד לטיפול ותמיכה במשפחות של הילדים האוטיסטים. פעמים רבות אלו משפחות שיותר מילד אחד מאובחן בהפרעה זו, ולפעמים גם ההורים חסרי יכולת להתמודד עם חינוכו של ילד כזה. לא מעט משפחות מתפרקות על רקע זה. תמיכתה של מערכת הרווחה מצריכה משאבים, ומעבר להם תמיכה מקצועית, שכרגע נמצאת בחסר גדול.
מערכת הבריאות אמורה להתמודד עם תופעה זו כמו עם מגפה המסכנת את החברה. עליה להערך לאבחון מוקדם יותר (ילדים רבים עדיין מאובחנים רק בגיל שלוש), ולהתחיל טיפול אינטנסיבי בגיל הרך, כפי שידוע שהיא דרך הטיפול העדיפה. המערכת רחוקה מאד ממצב זה. לא פחות מכך רחוקה המערכת מהפניית מאמץ בשיתוף עם עולם המדע כולו, לתרום לגילויים המדעיים שיאפשרו להבין מקור התרחבות התופעה ומציאת הדרכים לעצירת התפוצה ולהפחתת המספרים הגדולים האלו, ואולי אף למזור לתופעה עצמה.
העול התקציבי הנגזר מהתרחבות זו של מקרי האוטיזם באוכלוסיה הוא אדיר. זהו חור בתקציב שהכלכלנים אינם מעריכים. כל ילד אוטיסט, לא רק שלא יתרום לכלכלה כאדם עובד, יוצר ומפרנס, אלא הוא גורר אחריו הוצאות עצומות של טיפול, תמיכה וסעד כל ימיו. אנו מדברים על משברים עולמיים ואחוזי צמיחה, עלית מחירים ורמת החיים, אך נזכור- כל ילד אוטיסט מטיל על משפחתו עול הוצאות רבות, ממקורות המשפחה, כדי לתת מענה למה שהחברה אינה מספקת.
ביום כיפורים זה שעבר, נזכור כי הורים רבים לא יכלו אפילו לצאת שניהם לבית הכנסת, והתביישו לצאת יחד למרחב הציבורי, כי רק מעטים יכולים להכיל התנהגות אוטיסטית במצבי צפיפות ושינוי.
זו העת לחשבון נפש חברתי. ישאל כל אחד מכם, וכולנו יחד כחברה, כיצד עלינו להתמודד עם משבר זה. כיצד משרדו הממשלתי ישפר את המענה לאתגר.
וקודם לכל נשלח תמיכה מוסרית לכל אותם אנשים- אבות ואמהות, סבים וסבתות, אחים ואחיות ובעלי מקצוע רבים כל כך, שעוסקים יום ולילה בטיפול המסור באחת התופעות הקשות ביותר של המין האנושי בימינו.
אנו כחברה מצפים מכם, מנהיגיה ומקיימי מערכותיה, לצאת בגלוי, בחקיקה ובמעשה, ולשפר את תפקודנו כחברה, בעזרה לילדים, למשפחות ולחברה כולה.
ובאופן אישי, כמי שעוסק בתחום שנים רבות, אם חטאתי ופגעתי, באופן אישי או מקצועי בקידומו, ולו של ילד אחד או משפחה אחת, הנה לפני שנה שלמה לנסות ולתקן, ובכך אשתדל.

מיכאל בן צבי

יום חמישי, 30 באוגוסט 2012

סוף הקיץ

אולי כבר סוף הקיץ מגיע? לפי הטמפרטורות עוד לא ממש. חם. אבל הילדים כבר בבית הספר, הגנים כבר בעבודה, החגים כבר בפתח, אז אלו סימנים שבכל זאת משהו זז.
המנגו כמעט נגמר, האפרסקים המאוחרים מבשילים תחת לרשת, כבר יש גויאבות ראשונות, וענבים אחרונים......
ועל מה לספר? על רוסיה, לפני. (נוסע בעוד  יותר משבוע...) כדי שאחרי שאחזור לא תהיו בהפתעה.
גם שם יש ילדים עם בעיות, וגם אוטיסטים. אז גם שם צריך ידע בניתוח התנהגות.
ונמצאו מי שיוזמות קשרי עבודה, ממש יצוא ידע, מישראל לשם.
וגייסו אותי להעביר שם הרצאות וסדנא.
אז אני פותח שם במשפטים הבאים (באנגלית, אבל המצגת מתורגמת לרוסית):
לפני 110 שנה בערך, נולדו סבי וסבתותי ברוסיה הצארית. לפני 90 שנה בערך עלו לישראל ליסד כאן מדינה ליהודים. אבל החליטו לא לדבר רוסית בבית, בכלל! אז אני לא יודע להגיד כלום (מלבד משפט אחד וכמה קללות) ומלבד "נייט גאבאריש פארושקי" (לא מדבר רוסית..)
ויש התרגשות מסויימת לנסוע למקומות בהם היו לנו גם כמה נציגים משפחתיים, מאלו שנשארו ברוסיה.
אבל מה שבטוח, שבעניין הילדים האוטיסטים- זה כמו בכל מקום בעולם....צריך לשכנע ולהסביר, שיש מה לעשות וניתן לעשות הרבה, ולפעמים גם להצליח בגדול! נקווה שיהיה לכך המשך בהפצת ניתוח התנהגות למדינת ענק נוספת שבקושי יש שם בעלי מקצוע כאלו, כנראה עוד לא ספורים על כף יד אחת.

יום שבת, 4 באוגוסט 2012

גים פארטינגטון וילדים אוטיסטים

השבוע (סביב הכנס בירושלים)  היתה לי הזדמנות לפגוש מקרוב את גים פארטינגטון, זה שפיתח את האבללס. ומוביל רציני בתחום הטיפול באוטיזם.  בילנו שעות יחד, וגם נכחתי בהרצאותיו. וראיתי המון קטעי וידאו שהראה, משנים רבות של עבודה עם ילדים.
אני מצטער שאין לי קטעים רבים כאלו, שמותר יהיה לי להשתמש בהם ולהראותם. גם הקלטות שישנם אצלי על המדף- מי יתן לי רשות להראות קטעים מהם עם ילדים? עם דיגדוגים, וצחוקים, לטיפות וחיבוקים, אבל גם עם דרישות וגבולות, וגם עם בכי....
כמותו ישבתי אף אני מול ילדים לא מעטים, הדגמתי ושילבתי אחרים ואחרות בעבודה עם אותם ילדים. ודברים החלו לקרות.
וכך גם היום, כשלפעמים אני "יורד" לרצפת המשחק ולשולחן הלימוד, לוקח תפקיד ומתחיל להפעיל ילד או ילדה בעצמי. וכך ג. בא אלי שוב ושוב כדי שאקפיץ אותו, והוא משלים לי את הספירה אחת שתיים ו......גם אם השלוש שלו אינו ברור דיו. וקשה לו לשלוף את המילה הנדרשת. 
וכמותו שילבתי אמהות בעבודה כמורות טובות לילדיהן. כאלו שכל רגע במטבח, בנסיעה ובחדר השינה היו רקע לתירגול מזדמן....
בקיצור, חסרה לי מידה מיכולת היצירה וההרצאה שלו, כדי לתת סדנאות דומות. כי בקו המחשבה והעשיה מצאנו מכנה משותף רב. ונראה- אולי עוד נעשה משהו ביחד, לקידום התחום.

יום שבת, 28 ביולי 2012

ABLLS-R

השבוע יוקדשו השורות לכנס (אוטיזם) שיהיה בירושלים השבוע. ולא לסיכום, אותו אוכל לכתוב בשבוע הבא, בתקוה שיהיו דברים מעניינים לדווח. אלא המילים יוקדשו לכלי, עליו עבדתי, להפקתו בשנה האחרונה. ABLLS הוא כלי הערכה, מה שבלעז נקרא אססמנט. לא כדי לאבחן, אבל כדי לדעת מה ילד יודע. באופן מפורט , ועל פי תחומים נפרדים. בכל אחד מהתחומים שבהם חשוב לדעת משהו...לדבר ולהבין, לחשוב ולבצע. ללמוד ולהיות עצמאי.
המפתח, גים פרטינגטון, ואשתו באו לארץ, משלבים תיירות ועליה לרגל, עם נסיעת עבודה,  ויהיו אורחים שלנו השבוע, סביב השתתפותו בכנס בירושלים. בסדנא שיעביר ביום שלישי יראה את היכולת של הכלי להיות בסיס לתכנון התערבות יעילה יותר.
בשבילי, הפקת הכלי היתה מסע של מאמץ תרגומי ארוך ומתיש. ודי משעמם. כמה אפשר להתעניין בשאלות כמו "האם הילד יוכל לגעת בפריט ששמו נאמר לו בין ארבעה פריטים המונחים לפניו?" וכמה הגהות אפשר לעשות כדי למצוא טעות ש"במה חותכים ?" לא יכול  להכיל פריט מספריים, כי הם רק גוזרים.....
עכשיו כשהכלי קיים בעברית, אני מתחיל במסע אחר. לשכנע רבים וטובים להשתמש בו. והססמא שלנו היא: לכל ילד (אוטיסט...) מגיע אבללס!!
והמבחן- כמה ילדים יועברו הערכת אבללס בשנה הקרובה.
מקווה בשבילם, שנצליח להגיע למספר גדול....כי מספרם שלהם גדל והולך. והם זכאים לשרות טוב.
אנחנו והאבללס כאן בשבילם.
שבוע טוב.

יום שישי, 20 ביולי 2012

צוות לעניין

הפעם אני מקדיש כמה משפטים לצוות מרכז מטר"ה. אלו שעובדים איתנו, כעצמאים, בתכניות התערבות שונות זו מזו.
כולם במסלול של ניתוח התנהגות, מי שסיימה לימודיה לפני שנים רבות או מעטות, מי שבאמצע, מי שמתחילה, וגם בחור אחד, שלא אהיה אני יחיד. אבל הפעם באו גם בני זוג וגם ילדים, כי זו היתה פגישת סיום שנה. פגישת קיץ. היתה אוירה טובה, ענבים מהכרם, מטעמים, חם בחוץ, מזגן בפנים- וטוב.
אנחנו עובדים עם ילדים וילדות אוטיסטים, עם ילדים עם פיגור, בהוסטלים, בבתי ספר, עם הורים ומורים. ומשתדלים.
אבל מהו המשותף?- שרוצים שלא לעבוד לבד בשטח, שמחפשים להרגיש אחד מצוות. שיש אפשרות ללמוד ביחד, להתייעץ כשצריך, להפנות ולא לסרב לפניה נוספת, לראות חדשים מצטרפים לתחום. וגם לקבל חיזוקים זה מזה.
וכך עשינו.
אז אני מצרף כאן עוד תודה לכל צוות מטר"ה, ומקווה להתראות על הדשא גם בשנה הבאה!
ורק צילום קבוצתי לא עשינו- אז אין לי  תמונה לצרף, ונשמור על האנונימיות.

יום שישי, 6 ביולי 2012

ענבים

לפני שנתיים2010-  כתבתי כך: הגפן הגדולה- הזן שנקרא גנב 1, או 2 או 3, זנים שכנראה נגנבו מדרום אפריקה. מצוין, טעים, אשכול ענק, בלי גרעינים. אלא מה? רגיש לקימחון, ורגיש לשיטת הגיזום. אם אתה גוזם אותו קצר – הוא לא יוציא פריחה על אותה זמורה. כמו בסולטנינה בערך. אבל ובעיקר- רגיש לקימחון. אי אפשר לדלג על טיפול בגפרית. והנה השנה דילגתי. ועטפתי בשקיות נגד עש האשכול, 50 שקיות, אחת לכל אשכול. וכל האשכולות בפנים היו הרוסים מקימחון וריקבון. הורדתי הכל לקומפוסט.  לפעמים מאמץ של שנה שלמה, גידול וגיזום והדליה, או עבודה ותכנון וביצוע- הכל הולך לטמיון בגלל פאשלה אחת, התרשלות אחת. וצריך שמישהו ישמור עליך מלהתרשל בבוקר כשצריך לקום בו לגפר כשהטל עוד על העלים. לא תמיד משמעת עצמית מספיקה...והתקווה הקטנה שזה לא יתקלקל למרות הפאשלה וההתרשלות- מתבררת כתקוות שווא.
והשנה 2012: גיפרתי פעם אחת, כיסתי (שמתי שקיות נייר לכל אשכול)  את כל האשכולות והנה- רבים ויפים גדולים ומפוארים, וטעמם משובח.
מסקנה- לוח חיזוקים חלקי- לא תמיד מצליחים אבל מספיק שלפעמים- זה כיף להאכיל ולחלק, למשפחה ולשכנים

יום שישי, 22 ביוני 2012

סוף שנה למשולבים- וגביע למצטינים

את השבוע עשתה לי אמא של י'. י' היא תלמידת כיתה ב. משולבת. על הספקטרום....
ובסמס היתה מצורפת תמונה שלה, עם גביע בידה, כמצטיינת טניס גדול......
ויש עוד ילדים בארץ שמסיימים השנה שנת שילוב, שבה כל הישג וכל הצטיינות הם מדרגה ענקית, להם ולהוריהם. עליה באפשרויות להרגיש "כמו כולם". לא להיות רק ילד מיוחד משולב, אלא ילד שיש לו איך להצטיין, ואיך לזכות במקום חברתי מוערך.
בקיצור יש כאן ילדים שהמחזקים שלהם עוברים להיות מחזקי הצטיינות חברתית.....
ומי שלא מאמין שאפשר, צריך רק לזכור ולדעת שגם הם התחילו עם מחזקי מזון קטנים על כל צעד של הבנה , דיבור, ועשיה.
אז יש למה לשאוף.
ולכל הילדים האחרים (גם אלו שאינם משולבים..) יש גם. כי אתה לא חייב להצטיין כדי להיות זכאי למקום עם כבוד בעיני כולנו!!!
שבת שלום

יום שבת, 16 ביוני 2012

החלפת מורה

תקציר: אתמול שודרה כתבה על כיתה לאוטיסטים (תפקוד נמוך למדי..) המשולבת בבית ספר בבית הכרם. מורה נפלאה ליוותה את הכיתה הזו, 6 ילדים, החל מכיתה א עד סוף חטיבת הביניים. והוצגה הבעיה- אם היא עוברת איתם לחטיבה עליונה היא למעשה עוזבת את משרד החינוך ועוברת להיות עובדת רשות/עיריה, ומאבדת את התנאים שלה במשרד החינוך. ההורים רוצים שתמשיך כמובן. אחרת הכיתה תידרדר... אך זו דילמה, והטלביזיה (קשרים לאחד הכתבים, יש פרוטקציה שבזכותה העניין הגיע למסך) נרתמה ללחוץ....
אבל הבעיה היא במקום אחר בכלל! המורה המדוברת לא אמורה להיות המורה הנפלאה היחידה בעיר!! ולא סביר שאושרם תלוי בדמות אחת! אמורה להיות עוד מורה נפלאה שתקבל אותם, ולא אמורה להיות שום טרגדיה מהחלפת מורה אחת לכמה שנים. אפילו יש בכך יתרון, כי אולי אין לילדים מספיק הכללה...ואפשר להכשיר מורות רבות להיות טובות כמוה!
ולמה לא לעשות חפיפה טובה, ולדאוג שהמורה שתקבל אותם תכיר אותם טוב עוד לפני כן? אם משרד החינוך היה יכול להציג להורים עוד לפני כמה חודשים את המורה המיועדת, וגם לאפשר העברת תפקיד עם העברת כל המיידע- ההורים היו נרגעים. אבל כך המערכת עובדת. עד לרגע האחרון הורים לא יודעים מי תלמד בשנה הבאה, והחרדות עולות.
אני מאחל לכל הילדים החלפת מורה טובה עם תחילת השנה החדשה, ולאלו שהמורה נשארת- המשך נעים....

יום שבת, 9 ביוני 2012

אילוף ואולפנה

(בהסתמך על פיסקה בטור השבועי של מאיר שלו בידיעות אחרונות).
פעמים רבות מטיחים בנו , מנתחי-ההתנהגות , שאנו "מאלפי ילדים" ושזה לא חינוך ראוי. ומסתייגים מתכניות ABA עקב השימוש הבולט ובוטה במחזקים גלויים. והנה מצאתי סימוכין לטענתנו. לא רק שאילוף וחינוך הם אותו תהליך, וההבדל הוא רק במידת הסדר במטלות ומידת הבולטות של החיזוקים, אלא שגם אלו מילים בעלות אותה משמעות לשונית. השרש א.ל.ף הוא ביסודו לימוד, ואולפן הוא מקום לימוד ואולפנה מקום לימוד לנשים (ושכונה קטנה במחלוקת לאומית גדולה...) ובספר איוב כתוב "החרש ואאלפך בינה" במובן -שתוק ואלמד אותך....
אז הנה נרגענו- אנחנו פשוט מלמדים. ואם זה מרגיע מישהו- זה חשוב!!, כי כל הסתייגות היא מחסום מהאפשרות ללמד עוד ילד את מה שאפשר ל"אלפו בינה". 
תרגישו בנוח ולמדו אותם, גם דברים שנראים כתוצאנ של אילוף. אבל זיכרו להביאם בהדרגה לרמה כזו שיראו כלומדים רגילים, שמשחקים ומשתפים פעולה ותוך כדי כך משתנים לטובה.....
בהצלחה בקרקס של החיים....
שבוע טוב

יום שישי, 1 ביוני 2012

פריחה מאוחרת ומד-טיולים

בסיבוב השבת בשמורה, נפגשתי עם מאחרי הפריחה. הנה הם כאן. חבלבל השיח למשל. והשלמון המספק צוף קיצי לדבורים. וגם הדורבנית הסגולה.
ומה זה מעלה לי לגבי ילדים ומתנהגים? שיש מאחרי פריחה גם באלו. לא כל ילד מגיע בגיל צעיר למיטב , ולא תמיד במקביל לבני גילו. לפעמים הם כבר כולם פרחו והוא עדיין לא. אבל אולי כשהקיץ יבוא, בכל זאת הוא יפרח, פריחה מאוחרת. ויש כאלו בדיוק. ותפקידנו לעזור להם להגיע לכך. ואז לא נוכל שלא להתפעל. עוד יותר. בגלל שמסביב כבר קיץ....
ובאותה הליכה של בוקר השתמשתי באפליקציה שנקראת Endomondo ומה שהיא נותנת זה כמו תנאים של אימון שטף. מישהו סופר לך את הזמן, והמרחק שהלכת, והקצב. ומיד כשמכניסים אותי, כמו את כולנו, לתנאים של חיזוק על מהירות והתמדה- קצב ההליכה עולה, והמרחק שהולכים גדל, ואפילו יש חיזוק בסוף- כשרואים על המפה את מסלול ההליכה. נסו את זה עם הילדים בטיול הבא.
שבת ושבוע טוב

יום שישי, 25 במאי 2012

למידה מזדמנת

עוד משהו, רגע לפני שבת.
היה היום כנס קטן נוסף. גייל מקגיי, מארה"ב, גם היא מומחית לטיפול באוטיזם. הגיעה לארץ לבקשת משפחה, לקיים איתם סדנא, ונתנה הרצאה לכלל המעוניינים. ומה אפשר היה ללמוד?
שכן, כדאי מאד ללמד ילדים במצבים טבעיים ומזדמנים, וצריך לארגן כאלו באופן יזום, כדי שילדים ילמדו.
שאם מלמדים במצב טבעי , ההכללה מתרחשת מאליה, כי המצב הוא טבעי מלכתחילה.
שבשביל זה צריך לאתר מה ילדים באמת "רוצים", כי בלי שהם מאד רוצים דברים, ובלי שנתנה את קבלתם בעשיה כלשהי, תגובה כלשהי- אין למידה!
וכן, שילדים אוטיסטים לא מסתפקים ברצון של דברים פשוטים וקטנים- וצריך לאתר, ולהסכים לחזק אותם במחזקים "גדולים", או במעט מעט מן הטעים טעים, כדי שירצו עוד ועוד.
ואני חשבתי- כמו בשאר הדברים- זו רק הרחבה של הכללים הרגילים בחינוך ילדים בכלל- שבו אנחנו מצווים לנצל כל הזדמנות ללמידה. כרגע חזרתי מביקור בגן המשחקים עם הנכדים באחר צהריים של יום שישי. ערב שבת, ובגן גם סבא חרדי עם נכדיו, לבושים לקראת שבת. לא היתה כל בעיה ללמד את רימון להגיד שלום לשבי (אולי אלישבע?), (המטרה- גישור בין תרבויות, שלום גם לילדים לא מוכרים...) ולבקש פעמים רבות "למעלה" בשביל להגיע למרום המגלשה.....
הלוואי וזה היה כה קל גם עם ילדים "אחרים".....
שבת ושבוע טוב

יום שישי, 11 במאי 2012

טאבלטים.

העולם כולו עובר לטאבלטים, וסמארטפונים (קצת עברית לא תזיק אבל אין לנו עדיין מילים בעברית לסוגים האלו (משטחפונים, מחשולחנים....)) ואני חשבתי שאני אשאר מאחור. שאסתדר בלי המילה האחרונה, ואדבר בטלפון הפשוט שלי עוד זמן רב. אבל אי אפשר לעצור את קידמה. כך או אחרת הגיעו גם זה וגם זה אל שולחני. אמנם את הבלוג אני עוד כותב על המחשב הנייד, אבל הכל עניין של עדכון אחד וגם זה יעבור. עכשיו נותר ללמוד לנצל נכון את היכולות.
ובעולם הילדים האוטיסטים באז גדול סביב השימוש בהם. ואני חסיד גדול של הכנסתם לעבודה בכל דרך אפשרית.
ראשית, זהו העדכון האולטיבטיבי למחזק בעל עוצמה. אם לפני כמה שנים עודדתי שימוש במכשירי DVD קטנים לשים על שולחנו של ילד ולהתנות הפעלת הסרט בלמידה ועבודה, הרי עכשיו המכשירים האלו ממלאים את התפקיד, וטוב יותר. לא אחד ולא שניים מהקטנים האוטיסטים לומדים עכשיו כשהמכשיר הזה (הסמארטפון של הטרפיסטית, הטאבלט של הילד...) הוא הוא הפרס הממתין אחרי כל קטע של עבודה.....
ואפשר ללמוד איתו הרבה- איך להצביע במדוייק, לעקוב אחר גירוי, להתאים חלקים, לבנות פאזלים, ללמוד להבין מילים ולהבחין בצלילים, להתאים כמויות ולדעת אותיות. אין סוף למשחקי הלמידה.
וגם, ובהדרגה, יעברו כל קלסרי התמונות לתקשורת אל תוך קרביו הצרים של המכשיר הפלאי, המדבר כשלוחצים על התמונה המתאימה.
וצריך לקדם עכשיו שימוש חשוב- לרשום בו בתכנת מידע את כל הרישום הנדרש בזמן הלמידה, ישר לטבלאות וגרפים של התקדמות. ולמצא מי מכין לו אפליקציה של ביו פידבק..
אז אם יש לכם עוד רעיונות טובים- שתפו אותנו, וננצל את מכשירים האלו לטובת כולנו. כי לשלם עליהם אנחנו כבר משלמים......
שבת שלום

יום חמישי, 3 במאי 2012

אחרי הפסקה

לא רשמתי רשומות כבר כמה שבועות. עבר אפריל והגענו למאי. היה פסח ומסע בשביל ישראל, היתה חזרה לשיגרה ושוב יציאה משיגרה לביקור בברלין. הגיע זמן לשוב. והדברים שנתקלתי בהם רבים. צריך לבחור מהם אחד.
אני בוחר בזכרון. גם בגלל ימי הזכרון, וגם מהסיור בברלין.
מה הוא "זכרון" בתחום ההתנהגותי? איך להתייחס אליו? אתמקד רק באנדרטאות, מצבות הזכרון. אלו נמצאות במקומות רבים כל כך, לזכר רבים וטובים. בנגב נתקלנו בכאלו גם במקומות נידחים. למשל חייל בשם פנחס סלע, בראש זוהר. וחלקן בלב הישוב, עם שמות 80 הנופלים בזכרון יעקב. חלקם על שרידי החומה בברלין, לזכר אילו שנהרגו בנסיונות לחצות את החומה למערב. ויש את זו הענקית , מגושי הבטון המרובעים, ליד שער ברנדנבורג, לזכר ששת המליונים....

אנחנו אומרים: זה מזכיר לנו. את מישהו, את משהו, תקופה.
ונכון, ללא גירוי ויזואלי הסיכוי של התרחשותה של התנהגות וורבאלית סמויה (חשיבה) נמוך יותר. במקום בו קיים משהו נראה (ויזואלי) שיש בו אזכור של שם, או כזה היוצר שאלה של "למה?" (למה זה כאן, למה זה נראה כך? למה עשו את זה?) תהיה גם תגובה. התגובה הזו- היא היא הזכרון. זה הקריאה של שמו, זה השאלה "מה עשה שמצא את מותו כאן? זה האמירה: כמה חבל או איום או נורא שכך היה להם/לנו.
ויותר מזה לא בקשו יוצרי האנדרטה, אלא שנגיב.
אז הגבנו כולנו, כל אחד במקום וברגע הנוגע בו. ויש רבים שמגיבים זכרון גם ברגעים רבים אחרים, שכל צעד ושעל ומראה שגרתי, כל יום, מעלה את "הזכרון". אנחנו איתם.
ואפילו מדורת השבט של ל"ג בעומר הקרוב נועדה לאותו עניין, שנאמר שוב- לזכר ארוע הסטורי....
אז שיהיו מדורות בטוחות, ושבת שלום.

יום שישי, 30 במרץ 2012

מושגים , לשון, והתנהגות קוגניטיבית....בעקבות הכנס . מרץ 2012

לפני שבוע היה כנס, שהפגיש אותנו עם מרצים בגישה הקוגיניבית התנהגותית.CBT
יש כמובן חופש וחופש אקדמי,  לכולנו, לבחור מילים ו"להמציא" מושגים. עם זאת כדאי שאלו יהיו מושגים עם הגדרה אופרטיבית מוסכמת , מבוססת ובדוקה. וכמובן שיש לנו גם בעיה של תרגום, מול מושגים באנגלית.
 בכנס חשבתי על כמה מהמילים שהועלו ודוברו בו. אחד מהם היה "מחשבה אוטומטית". מחשבה מסויימת ש"קופצת" מיד מול מצבים רבים ושונים.

מחשבה אוטומטית. האם יש כאן הגדרה למושג מחשבה? – כנראה שלא, (האם זה ורבאל כסוי, ורבאל ללא מופע נשמע? או שגם היגד גלוי הוא מחשבה, כמו שאביבית אומרת: "אני חושבת ש...."), אבל כאן מצמידים למחשבה  גם את המושג אוטומטי. כמובן שאין בין זה ובין אוטומטיות שום קשר!. אוטומטי זה אירוע,  זו פעולה, לרוב מדובר במכשיר שבו מתרחשת פעולה,  הקורית  מאליה, ללא ניהוג חיצוני. נשק אוטומטי טוען עצמו מחדש ללא דריכה ידנית, ברכב אוטומטי מהלכים עוברים ללא מגע אדם. אך האם מחשבות קורות מעצמן? המחשבות האלו הן אולי מהירות ונפוצות, אך הן באות כתגובה לאירועים חיצוניים, לגירויים בסביבה. אין הבדל עקרוני בין תגובה איטית של האדם לגירוי/ למצב, לבין תגובה מהירה, מלבד מהירות התגובה והשכיחות. אני מעריך שכוונת הדוברות היתה שאלו הן ההתנהגויות (הוורבאליות) השכיחות יותר אצל אותו אדם, שהן מופיעות כתגובה מוכללת לאירועים וגירויים שונים, והן מופיעות במהירות, מיד לאחר הגירוי.  זו וודאי לא מחשבה המתרחשת מאליה. לא אוטומטית.

אסתפק בחלק זה של התגובה. ותהיה שבת שלום....

יום שישי, 23 במרץ 2012

שחיקת מחזקים

שתי ילדות, שונות במזג. זו מתעצבנת ומתנגדת, קמה ובורחת, בוכה ומקטרת. זו שקטה ויושבת, חולמת ולא מגיבה. למה הן לא משתפות פעולה? זו עם חיזוקי מלפפון חתוך שאוהבת מאד לאכול, זו עם צלוחית ופל שוקולד. מסתכלים מהצד, ורואים! לא עד כדי שלא יאכלו את המחזקים מתי שהו. זה טעים להן. אבל זה לא משהו ששווה לעבוד בשבילו. לא עוד. נשחקו המחזקים! והיה יפה לראות, כשרק הוחלפו המחזקים במה שבאמת רצוי להן- ושוב יש תגובות. ערנות ורוגע. אולי אפילו חיוך!
לא צריך יותר מזה בשביל חיים טובים, לכולנו- לגוון בגורמי המוטיבציה! 
פעם לשים יעד של ארוחה משותפת, פעם של טיול, פעם של קניות, פעם של קונצרט או הופעה, פעם מפגש עם חברים. ושווה לעבור את השבוע, כשיודעים שבסופו מחכה משהו אחר. לא כמו כל יום, לא כמו כל שבת...
שבת שלום

יום שישי, 16 במרץ 2012

קורס אקדמי והתנהגות

התחיל סמסטר נוסף. (הפעם בסמינר הקיבוצים, עברנו..)
אחרי השעור הראשון שלי נגשה לומדת אחת, כבר לא ילדה, ודיברה, דמעות בעיניה.
כמה קשים השעורים, והמבחנים, וכמה זה "אברסיבי" בלשוננו.
מי מכם שלמד/ה ניתוח התנהגות (וחלק מכם למדו בוינגייט) מכירה את התקופה הזו, אחרי מבחני סמסטר  א' , כשלא ברור מה לא מובן וכיצד להבין, ואיך זה שהציונים לא גבוהים, אחרי מאמץ כזה. והילדים בבית, והשבוע עמוס כרגיל, רק יום אחד לימודים ומעמסה כזו על כל השבוע. וגם לא תמיד היחס חם מסביב....
אז כרגיל, אני מנסה לעשות תיקון, כמיטב יכולתי, ולעודד שעוד כמה חודשים הכל יראה אחרת....
ובינתיים לשמח במעט חיזוקים (תמונות מהטבע, בסוף השעור, אחרי הקשבה ולמידה פעילה!!), ולהצטער שלא קל ליישם באקדמיה את כל עקרונות הלימוד שאנחנו יודעים לנתח כל כך יפה....
אז סמסטר מוצלח......ושבת שלום
מיכאל

יום שישי, 9 במרץ 2012

את מי נעצב?- את המדריכים!

הייתה לי פגישת הנחייה לסטודנט בשלב הסטאג' (התנסות מודרכת).
והוא שטח בפני קצת נתונים ראשוניים, והתברר שחלק מהימים לא נרשם כלום, וזה לא סימן שלא היתה התנהגות בעייתית של הדיירת, אלא שהמדריכים לא רושמים! ומזה הבנו שלא רק לא רושמים, אלא גם לא עומדים בביצוע הנחיות של תכניות התנהגותיות.
כלומר מנתח ההתנהגות מגיע, וישיבות מתקיימות, ויש הדרכה לצוות- אבל בזה זה נגמר. לא מבוצע השינוי שעליו מדברים. ואמנם- התנהגות הדיירים נשארת ללא שינוי.....
גם במקרה הזה- חשוב שנזכור: העיקר הוא להצליח לשנות התנהגות הורים,מטפלים ומדריכים. כל התכנית זה איך לשנות את התנהגותם! הילדים והדיירים כבר ישתנו בהתאם, וחבל ל"בזבז" אנרגיה מיותרת על פיתוחן של תכניות אם אלו המיישמים אותן אינם משתנים במהירות.
אז חוזרים לאותם דברים פשוטים- של הגברת התנהגות מחזקת, ואסרטיביות המגבירה היענות, יכולת התעלמות טובה, ויכולות סיוע משוכללות....
בקיצור- החלפנו יעד, והוא (הסטודנט שהוזכר) יעשה עבודת התנסות במעקב ושינוי התנהגות מדריכים! יחזק אותם (גם אם אין לזה תקציב...) ידגים ויבקש לבצע מיד כמודגם (יאמן), יסייע להם בזמן אמת ברמזים נכונים...
אבל אין לי אשליות. לפעמים קשה מאד לשנות התנהגות מבוגרים בלי שיש בידך שליטה על המחזקים שלהם (שכר??, ציונים??). ולרוב אי אפשר להחליף אותם. ובכל זאת יש מקום לאופטימיות- כי כשעובדים נכון, גם מבוגרים (הורים, תרפיסטים, מדריכים) משתנים, וילדים או מודרכים, לומדים מהשינוי ומשתנים בהתאם.
שבת שלום

יום שישי, 2 במרץ 2012

גם אצל נכדתי

דוגמאות רבות להתנהגויות, נאותות וגם לקויות, נמצאות לפעמים מתחת עינינו, אצל הקרובים לנו ביותר, וגם הקטנטנים שבהם.
גם התנהגויות "אוטיסטיות" הן רק הגזמה וקיצון של התנהגויות רגילות ונפוצות, כאלו שאפשר לפגוש אצל ילדים ומבוגרים.
והפעם נתקלתי בזה אצל נכדתי הקטנה רימון בת השנה וחצי, שישבה לה על הספה ועשתה "בומים" בטפיחת ראש אל גב הספה, שוב ושוב. מין גירוי עצמי שכזה, שחלקו הצגה, וחלקו שעשוע תחושתי. ואני מסתכל על זה וחושב- הנה, זהו גרעין ההתנהגות שעלולה להיות קשה במקרים ששאר המקורות להתנהגות נאותה נמוכים.
אחר כך היא הפגינה תכונה אחרת בהתנהגות האדם: העקשנות לעצמאות. היא טרחה לנסות לפתוח בעזרת מברג (!!) את התא לבטריאות בקטר הרכבת החשמלי. לא הסכימה לתת למישהו אחר את המברג,  עד  שכשלו נסיונותיה.....כלומר כבר בגיל כל כך צעיר, ה"נטיה" לביצוע עצמאי כל כך חזקה, וכל כך יותר מחזק לבצע דבר לבד, מאשר לבקש עזרה או להסתמך על אחרים.
וכך, תוך כדי חיי היומיום, אתם ואני חווים את התמונות הרגילות והנחמדות של הקרובים לנו, כהתגלמות של "חוקי" ההתנהגות. וזה בלי להפסיד ולו לרגע, את הפלא והשמחה של התפתחותם...
שבת שלום

יום שישי, 24 בפברואר 2012

שלשולי הקומפוסט.

כזכור- הגינה סביב ביתי היא "אקולוגית", ובין השאר יש בה תהליך יצור קומפוסט (מהאשפה האורגנית במטבח), הנאגר בחביות פלסטיק. רואים בתמונה...
כשמתמלאת חבית אחת, אני עובר לאחרת. ואחרי כמה חודשים שלא נוגע בזו המלאה- אני מעביר את תכולתה לחבית אחרת, אותה אני משכיב ומגלגל מדי פעם, כדי להכניס אויר ולהאיץ התהליך של הפרוק האורגני. הפעם השכבתי את הכחולה, ובעזרת קילשון הוצאתי את ה"זבל" והכנסתי לחבית האפורה. עבודה מלוכלכת? תלוי...אני מאד שמחתי לגלות שבחודשים האחרונים התרבו בכחולה שלשולי הקומפוסט, אחיהם האדמדמים של שלשולי הגינה, ואלו בהמוניהם נהנו להיזון ולפרק את החומר.
ומה אפשר ללמוד מזה? ראשית, שלא לפחד מעבודה מלוכלכת, יש גם בה פוטנציאל לסיפוק ושמחה. שנית, שלכל אחד בעולם יש את מקומו, וגם לשלשולי הקומפוסט ושאר "חייס" המשתתפים בפרוק החומר לקומפוסט- יש מקום וזמן לחיות ולתרום את חלקם.  ולפעמים על יד כל זה בכלל פורח אפרסק (רואים, בוורוד). 
וככה זה גם בין בני האדם וילדיהם. יש דברים שזה "עבודה מלוכלכת" (להזכירכם? תכניות גמילה ארוכות?)- אבל אם מסתכלים טוב- מוצאים שגם שם יש הפתעות ושמחות קטנות, ובסוף העונה יכולות להיות תוצאות טובות, ופריחות
אז שבת שלום, בלווי עוד תמונה. הפעם של סחלב שהועבר והוצל מאזור בניה, ופורח השנה אצלנו.

יום שישי, 17 בפברואר 2012

ללמד בכיתה ז.

היה ארוע לכבוד מורות ומחנכות בבית הספר של בתי. הורים התבקשו ללמד שעור.  אני "התנודבתי" ללמד בכיתה של בתי. קודם כל בבית הופעל עלי לחץ:- אבא, תרד מזה. אתה תעשה לי בושות....
ולא רק זה- התברר שאני צריך להעביר שעור כפול, כמעט....
ואיזה נושאים לבחור? וידעתי שהם קשים התנהגותית....(המורות בינכן צוחקות עלי...)
אז בחרתי בחירה קלה וקשה. ללמד אותם על אוטיזם והטיפול בו- זה קל, כי יש לי סרט וידאו, ומצגת שאפשר להשתמש בה. והנושא מסקרן....וללמד אותם שעור תנ"ך, כי כל כך מצער אותי לדעת שאינם חווים הוראה טובה של  ספר הספרים, ומשניאים עליהם את "המקצוע"....
אז הנה הדווח:
המערכת הטכנית לא היתה במיטבה, ובקושי יכולנו לראות חלק מהסרט, אבל הם הקשיבו והתשתפו ממש יפה בעניין האוטיזם...
ואז במעבר לנושאה אחר הם כמעט התפרקו- היו שם טלפונים פתוחים (את זה עם המורות הם לא מעיזים כי יש החרמות), ונכנסו שיחות, ונוצר בלגן, שלא היה פשוט להרגיע אותו...
ואז שלפתי דפים שצילמתי מספר קהלת!! לא פחות!!
וקראתי להם קטע קטן, עם תרגום בגוף הסרט, על תאור קהלת כאיש עשיר שיש לו הכל- אך זה לא נותן לו כל יתרון...ואז קראנו ביחד, אני קורא והם עונים במקהלה את הקטע " לכל עת וזמן לכל חפץ תחת השמים, עת ללדת ועת למות....עת לטעת ועת לעקור נטוע....עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום". ואחר כך מקפלים הדף וצריך לזכור בעל פה את התשובה שבצד שמאל המכוסה, לצד ימין שאני קורא-  ולבסוף לומר בעל פה את הסיום. (שרשור לאחור, קלי קלות)
וזה הצליח!! הם היו שם, השתתפו, אמרו ולמדו....
ויערה? היא אמרה לי בבית: אבא, איך הם השתתפו אצלך, אף מורה לא מצליחה ככה.....
היה שווה?!

יום שישי, 10 בפברואר 2012

ABLLS- עוד מעט מוכן בעברית

כל תקופה אני עסוק בעניין אחד שהוא מעבר לשוטף. חלקם נוגעים בעבודה ובמקצוע, כמו ה"פרוייקט" בהוצאת הספר ("אוטיזם טיפול ב....). וכמה שנים קודם- היתה הפקת ה-DVD להדרכה ("אור בעיניים"). חלקם קשורים במשפחה ובעניינים אחרים, כמו כנס משפחתי "ענק" שהייתי שותף להפקתו. כנראה שבלי עניין כזה- אני לא מספיק מרוצה.....
העניין הנוכחי הוא בהפקתו של ה ABLLS, בעברית. זהו כלי להערכת מיומנויות, מעקב ותכנון תכנית למידה אישית, שהעדרו בעברית (של זה או שכמותו)  הווה עד עתה מגבלה לרמת הדיוק והמקצוענות של מנתחי התנהגות רבים שעובדים עם ילדים אוטיסטים. זהו כלי שיכול להיות בסיס להערכה מסודרת גם בתכניות משפחתיות, ובמיוחד במסגרות כמו גני ילדים ובתי ספר של ילדים אוטיסטים. אני מקווה שממש בקרוב נוכל להדפיסו ולהפיצו, כך שיהיה בסיס טוב וזמין להערכה ולתכנון התערבות. אבל בעיה אחת ברורה כבר מראש: צריך להשקיע זמן במענה על כל השאלות שבכלי, וזמן הוא לפעמים מגבלה לא עבירה. אם לא תהיה סבלנות להורים, למטפלים המכירים את הילד- לענות על השאלון- לא יהיה טעם בנוכחותו.
ואם שואלים מה שכרי על עמל כזה- כנראה שיש חיזוק גדול בהובלת תהליכים עם מסמך כתוב, בקיומו של "ספר" או חוברת- ולראיה- כל מדפי הספרים עמוסים לעייפה, ואני אשמח מאד שה ABLLS יצא, ושמי עליו (רק כעורך ומפיק, לא אני כתבתי....) שבת שלום!!

יום חמישי, 26 בינואר 2012

אפיגנטיקה

ABA טוען ,לכאורה, שהסביבה היא שקובעת את התנהגות האדם. טוב- זה צריך להכתב אחרת: על בסיס הנתונים הגנטיים המכתיבים יכולות ומגבלות- הסביבה משפיעה את השפעתה הניכרת. ולהשפעה זו יש חוקיות.
הפעם אני מתעכב מעט על התחום החדש במחקר הגנטי- שקיבל את הכינוי אפיגנטיקה (ראו נשיונל גאוגרפיק האחרון, על חקר תאומים, כולל אוטיסטים). מהמחקר המתרחב והולך בתחום זה מתברר שישנם מנגנונים שונים של קביעת התבטאות גנטית שלא מוכתבת סופית ב DNA , אלא בהתאם לשינויים קלים שמתרחשים בגנים במהלך התפתחות האדם, בהתאם למצבי עקה שונים. תנאי הריון, חמרים בסביבה ועוד, יוצרים שינויים בגנים, שקובעים מידת התבטאות הגן או חסימת התבטאותו.
כנראה שיש לתחום זה יכולת הסבר עצומה על תופעות שקודם לכן היו קשות להסבר, כיוון שלא היו תואמות מודל גנטי רגיל, וגם לא תנאי סביבה בלבד. זהו השילוב הנחקר בין סביבה וגנטיקה, או בשמו- אפיגנטיקה.
יתכן שזה ההסבר לכך שיש כיום יותר ויותר מקרים של אוטיזם. והמקרים שיש להם קישור גנטי (אחים במשפחה) בולטים. לא בגלל שיש הכרח גנטי לביטוי האוטיסטי אצל היחיד, אלא שתנאי סביבה יוצרים שינויים בגנים, ואילו אינם זהים בין יחיד ואחיו, הרגיל או התאום.
רבים שוברים את ראשם, הכיצד, על בסיס גנטי ללא דופי במשך דורות- מופעים ליקויים אוטיסטיים? אולי האפיגנטיקה תוכל לסייע בעתיד גם בטיפול. כרגע זה רק יכול לסייע בהבנה. וגם זה משהו גדול.  

יום שישי, 20 בינואר 2012

אל תשאירו אותם קטנים

הרקע לא קל, זה נכון. שני ילדים, לזוג נחמד, בהפרש גיל קטן. עד שהראשון אובחן אוטיזם- השיני כבר היה תינוק, וגם הוא אובחן....הם בערך בני 4, 5
אבל זה לא העניין. העניין הוא איך לא לתת לילדים להישאר תינוקות, רק בגלל שהם לא מתבגרים בכוחות עצמם.
אני נקראתי לסייע בתחום ה"גמילה". הרגלי שירותים....(כבר מזמן לא קוראים גמילה להפסקת יניקה בלבד...יש גמילה מחיתולים, וגמילה מבקבוק....). והמפתיע, עד עכשיו לא התחילה תכנית גמילה. יש חיתולים וזהו. עוד לא לוקחים לשירותים, עוד לא יושבים על אסלה.....(מקווה לשמוע מהם בהקדם שהדברים זזים....)
אבל מתברר שלא רק זה. הם עוד שותים מבקבוקים! כשניסו לחדול היה בכי והתנהגות קשה. מה זה קשה- רגשית להורים קשה....
והם במיטות תינוק עם גידרה!.
כלומר - זה דפוס.
וכמו שזה קורה לפעמים שהורים לא מקדמים עצמאות- כך במקרה כזה- זה יכול להגיע לשיאים- כי הילדים עצמם לא יודעים לרצות ולומר- "אני לבד!".
אז לכל ההורים, גם אלו המחנכים ילדים "עם צרכים מיוחדים" (אוטיזם, פיגור, תסמונות מיוחדות) המסר החשוב הוא:
אל תשאירו אותם קטנים! מגיל רך- צריך לדחוף לעצמאות, להתבגרות. להשליך יום אחד את המוצצים, את הבקבוקים, את החיתולים, את המיטות ההן, ולעזור לילדים , ברוח נכונה וטובה, במדורג או בחטף, לעבור לשלב הבא.
ואלו שאינם מפותחים דיים- אזי להיפך- עשו זאת ויתחילו להתפתח יותר.
שבת ושבוע טוב

יום שישי, 13 בינואר 2012

ילדים שישנים במיטת ההורים- או האחים!.

זו תופעה די נפוצה- ילדים שמתרגלים לישון במיטת הוריהם. וכבר נתקלתי במקרים לא מעטים שבהם ההורים החליטו לשנות- וגם הצליחו.
אבל הפעם אני מביא סיפור דומה ואחר רק במעט.
הילד בן 12, תיכף מתבגר. אוטיסט. ויש אח שישן איתו בחדר. שתי מיטות, זו מול זו.
כל לילה הוא מתעורר, עובר למיטת אחיו, וישן איתו עד הבוקר.
התייעץ איתי אחד מתלמידי בשאלה- איך יוצרים שינוי? הרי זה קורה בלי שנהיה שם להגיב. ובבוקר זה כבר לא עוזר. ושום הסבר לא מועיל. וגם אחיו מתוך שינה כל כך רגיל שאינו מונע.
אז הנה מתכון אפשרי: ברווח בין המיטות מניחים מזרון, והאב/אם, ישנים על מזרון זה כמה לילות. בכל פעם שהוא מנסה לעבור- זה מעיר את ההורה שישן שם למטה....והוא יכול למנוע את המעבר. להחזיר למיטה ולא לאפשר.
נשמע קשה?
הנה התוצאות, כמו שקיבלתי במייל:
שלום, מיכאל!
כל הזמן אני נהנה ממהירות קבלת תוצאות בתוכניות של ABA.
העברתי את ההמלצות שלך להורים. ( דרך אגב, אני המלצתי על אותה דרך ( לא סתם לימדת אותי))
בתגובה קיבלתי מהם מידע: שהם הצליחו בתהליך קצר של 3 לילות!
לילה ראשון חייבו אותו להירדם במיטתו והוא בא למיטתו של אחיו 5 פעמים, בלילה השני - 3 פעמים, לילה שלישי פעם אחת-  וזהו!!. הבעיה נפתרה!
תודה רבה על הכל.

ואין צורך להוסיף מילים.
אז כל ההורים שחווים בעיות דומות- יש להם מאין לשאוב אופטימיות- הדברים ישתנו בקלות, כשנשנה את הסביבה באופן נכון!
שבוע טוב

יום שישי, 6 בינואר 2012

תינוק מתחיל להתנהג

עמית, תכירו, עמית ארז. תינוק בן שבועיים. השבוע עבר את הברית. הבן של קרן ארז, שותפתי במרכז מטר"ה.
הזמן הזה שבו תינוק הוא כה קטן, ממש כמו שהיה בבטן אימו. וידיו ורגליו הקטנות נעות בחלל כמו שנעו ברחם.
אבל עיניו פקוחות אל העולם. ורואות. וכבר רואים בהן את המבט המתבונן. הסקרן, העוקב.  ופיו מפיק את הקולות הראשונים, הבוכיניים. והמערכות עובדות ופולטות את הפסולת.
וברור שזו ראשית הדרך, להתפתחותן של התנהגויות מורכבות כל-כך בעתיד, שיהיה קשה לעקוב אחריהן, אבל הנה הן כאן, במצב התחלתי, היולי (יש מילה כזו...).
למשל, הפלאים של התנהגויות רפלקסיביות. שבהן הפה מתכווץ ומחפש לינוק ברגע שהזוית והמגע מתאימים. ואפילו המעי משחרר מיד ואחרי שמסירים את החיתול ולא כשהוא מחותל.....
והפה לא נפתח למציצה נוספת אחרי שהשובע קיים.
לך תסביר פלאות כאלו ב"גירויים מבחינים", "מחזקים" ו"תגובות רספונדאנטיות" או "אופרטים ראשוניים"....הרי זה כמעט זילות הפלא!
אז נשאיר את זה כך, ופשוט נתפלא מחדש. ואפשר להוסיף ברכה- שיגדל לעולם טוב יותר. וייטיב לעשות בו עוד יותר מאיתנו...
ולאמא גם.
שבת שלום