יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

ODD- יש דבר כזה?

זה ה"שם" הפסיכיאטרי לילדים שמפגינים התנהגות סרבנית מתנגדת בעוצמה ותדירות גבוהה מאד. לא נשמעים להוראות כלל- ולהיפך- מגיבים בביטויים מתנגדים.
יש כאלה! אך עלינו לזכור- אם היינו רואים את ההיסטוריה שלהם אפשר היה כנראה לראות איך התנהגות זו מתעצמת ומתעצבת על יד תגובות הסביבה! במילים אחרות, היינו מזהים איך אנשים בסביבתם המשפחתית והחינוכית מתדלקים, משמרים ומעצימים את ההתנהגות הזו, ע"י הרבה תשומת לב, בהרבה ניסיונות פיתוי, הבטחות ובעצבנות גלויה.
אתמול בפגישת מטר"ה ניהלנו דיון על ילד כזה.
ואני גם מסכים שהגבתי לתיאור המקרה "בעצבים".
משום שיש אי הבנה בסיסית לגבי הילדים האלו.
כל ילד אחר, שמסרב באופן מזדמן ולא כרוני, מתאים להכין תכנית חיזוקים, משוכללת או מפורטת או פשוטה להפליא, על כל מקרה בו יבצע פעולה, ולחכות לשינוי באחוז המקרים בהם נענה להוראה. ואף להראות ולהסביר מראש מה התנאים לחיזוק "שאם תעשה תקבל משהו שאתה רוצה", ברמה המותאמת לאותו ילד
אבל לאילו שאצלם המצב הוא כרוני- כל ניסיון לעשות "עסק" או  הסכם, זה שוב נפילה למלכודת התנהגותית- כי עיקר ההתנהגות שלו תהיה לשבור את ההסכם
לילדים אלו העיקר, וראשית התכנית צריכה לבא מתכנית פשוטה: "תכנית אין בררה". תכנית אתה חייב! שבה הכפיה והחיוב נעשים על בסיס שאין בו כלל פיתוי והבטחות. רק אין בררה. וזה מוביל מיד לשימוש בתנאים שליליים, אלו המכונים תנאים אברסיביים.
אם זה גיל צעיר- אפשר להובלה פיסית. אם יותר- צריך לבחור את הניתן לביצוע. כולל הרחקה לפסק זמן עד שמבצע, או מניעת כל תנאים נעימים עד שמבצע, או אפילו הגברת האברסיה (תנאים לא נעימים)- עד שמבצע.
למשל- לטרחן לו עד שיתחיל לבצע.
למשל- להשתמש בדיבור מאד אסרטיבי/מפחיד.
ורק אחרי ביצוע שנעשה ללא הצבת אברסיה- אז להתחיל לחזק חיובי. ולחזק בכמות ובאיכות גבוהה.
אבל בשיחה אתמול נסחפתי בהתלהבות ולא הדגשתי ולא הדגמתי (ועל כך סליחה עם השומעים)- שגם את האין בררה מאד נכון ורצוי להציג בשקט, לא בכעס, לא במילים קשות, לא במילים פוגעות, לא בהעלבת הילד. כן חובה עלינו לברור את המילים והמגעים שאיתם נשתמש.
וזה נכון גם לגבי האופן בו מוצג העניין. ואפילו רק כדי ששומענו ישתכנעו שהסבר וההליך שמוצג- הוא חיובי, ונכון, ומתבקש, ומכבד.
ואת הסרבנים הקטנים שאתם מחנכים- תזכרו שלא לפתות בכל פעם. ולא להסביר בכל פעם! לפעמים פשוט להגיד שחייבים, (כי אמא אמרה....).

יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

ABA וחיפה

היום אני אחרי פגישה עם משפחה שלא הכרתי , מאזור חיפה.
ילד חמוד בן חמש+
אבל רק אחרי שבערך לאורך שנתיים, התקדמותו לא מספקת, נזכרו לאמר להורים שאולי יתאים לו ABA......
ואני שואל- איך זה שחיפה היא אזור שכל כך לא פתוח ולא נפתח, לטיפול היעיל ביותר בקידומם של ילדים אוטיסטים?
אפילו הקרבה הגאוגרפית שלי מזיכרון יעקב לא הועילה לאורך השנים......
גם התקדמותם הטובה של ילדים לא מעטים בחיפה לא הזיזו כהו זה את התפיסה במערכת החינוך.
אין שם אף גן או פעוטון בגישת ABA!! (אולי בקרוב יקרה שינוי...)
ו"בית מילמן" בגישתו הגרינשפנית שולט באופן מלא בשרותים לילדים אוטיסטים.
עד כדי כך שהורים פשוט נרתעים, כאילו עברו שטיפת מוח.....שרק לא יתקרבו לABA, זה הרי אילוף....
וההתניה הפשוטה ביותר, שבה ילד צריך להתאמץ קצת ולעשות משהו (שאנו מבקשים) כדי לקבל דבר שהוא מבקש- נחשבת בעינהם הליך חינוכי בלתי ראוי לילדים עם קשיים כאלו!
אז הקדשנו פגישה שבה הילדון קיבל הקפצות, זמן סמרטפון, ואפילו מעט שתיה (שומו שמים, להתנות התנהגות עם מזון??), בתנאי שילך אחרינו מחדר לחדר, יתאמץ לטפס כדי למצא את מבוקשו , יתן כיף ביד ושאר זוטות, רגע לפני שהוא מקבל!!
ולהורים היה קשה עם זה!!
אפילו שזה היה שמח, ללא כל התנגדות.....מלא חיוכים!
אז אני כותב בזאת כתב אשמה חמור לבעלי מקצוע רבים (מרופאים ועד קלינאים, מגננות ועד יועצות) שפוגשים ילדים והוריהם, ואינם מציגים בפניהם את שתי הדרכים, אלא משחירים את דרכנו בהקשרים שליליים. ...
אני מקווה שתינתן לילד הזדמנות, ולי להוכיח שכן, אפשר ללמד אותו בטוב, ובלי טראומות, להתקדם ולעשות עוד ועוד.
רק זמן חסר. ותרפיסטית אחת עם ניסיון שצריך למצא מהר....
קדימה לעבודה....

יום ראשון, 16 בנובמבר 2014

תרגום המבחן...

כידוע או לא- יש בעולם מבחן הסמכה למנתחי התנהגות.
הגורם המסמיך- ועד עולמי -"הבורד" , יושב בארה"ב , קובע את התקן ומכין את השאלות. BACB שמו.
הכל באנגלית.
וכבר עשו תרגום של המבחנים לכמה קהילות "קטנות" בעולם- דוברי הספרדית, הסינית, האיטלקית.....
עכשיו הגיע תורנו. על אף שדוברי עברית יש מעט בעולם- הם הסכימו להעביר מבחנים מתורגמים גם לשפתנו העתיקה.
אלא שלתרגם לעברית זה לא עניין של מה בכך. בטח לא פשוט יותר מלתרגם לסינית...
כי לא רק שהתחביר שלנו אחר מאד- גם המושגים לא חופפים.
ישבנו קבוצה של מנתחי התנהגות "מובילים" משני מסלולי ההכשרה ועסקנו בביקורת לתרגום שעשו מתרגמים מקצועיים.
אז חוץ מזה שעשו עבודה גרועה בתרגום עצמו, בשאלות רבות, נדרשנו שוב לעניין המושגים עצמם.
רק חלק מהם מוסכמים כבר. חיזוק, גירוי, הכחדה.....
רבים עוד יותר נמצאים במחלוקת.
דוגמאות: האם לתרגם מילים שנכנסו לשימוש בלועזית? מילה כמו "פונקציונלי" להשאיר או לתרגם ל"תפקודי"?
"קליינט" להשאיר או לתרגם ל"לקוח"?
ומהי פרוצדורה- הליך או תנאי.
ו- BACKUP זה גיבוי או חלופי?
וכך ישבנו שעות רבות - ולא הכל הוסכם.
השאלות מתורגמות ומחכות לנבחנים (תתכוננו...)
אבל העברית עוד לא הכילה את כל המושגים הנדרשים.
ורק ההתנהגות היא שם בכל שפה- מנומסת או חצופה, תומכת או מכשילה.
ונשאר לקוות- שתתנהגו יפה, בלי קשר לשפה שבה הדברים נאמרים!!
שבוע טוב




יום חמישי, 30 באוקטובר 2014

שמחת הורים

אין כמו שמחת הורים. ואין כמו לסייע ולהביא לשמחת הורים.
ולפעמים מסרים בטלפון באים ומשמחים בשמחת הורים.
למשל- כשילד נגמל.
אחרי שנים של חיתולים, והילד כבר אחרי גיל ארבע....
מתחילים תהליך, והילד מצליח לעשות בשרותים. זו התחלה טובה. וכבר כמה שבועות הוא מצליח להישאר יבש, אך אינו יוזם. אינו מבקש, ואינו הולך לבד לעשות...
ואז מגיע אלי מסרון-
"היום פתאום הוא הלך לשם לבד, הוריד לבד, עשה לבד, לחץ על הורדת המים ויצא- אני מעופפת מאושר!!"
אז גם אני מאושר.
עוד  נצחון קטן במלחמתי בחברות התיתולים!! (יש להן חלק לא מבוטל  בצרה הזו...)
תזכרו, לכל הילדים (למי שיש כאלו עכשיו, ולנכדים גם כן), וגם האוטיסטים- צריך להתחיל תהליך גמילה בגיל שנה וחצי! לכל היאוחר. להושיב על הסיר פעמים רבות, בזמנים שזה צפוי, לחזק מאד כשזה במקרה מצליח והתהליך מתחיל.....
רוצים להשתכנע- יש גם ספר בנושא....(http://www.daphnatayar.co.il/Book.html)
שבת שלום
מיכאל

יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

סוכה ואושפיז

הפעם משהו לא טיפולי כלל.
ערב סוכות. צהריים. בערב היו מתוכננים להגיע כל ילדינו, והחדרים יתמלאו לתפוסה מלאה, כולל נכדים.
בטלפון מתקשר בחור, על שביל ישראל, שביליסט. יש לו שאלה. האם יוכל להתאכסן אצלנו הערב, ערב החג. (כי אנחנו ברשימת מלאכי שביל , המארחים שביליסטים באופן שוטף. )
אבל הרי הערב זה משפחתי כל כך, ועמוס. 17 איש בכל מקרה סביב השולחן שבסוכה. וחדר השביליסטים תפוס....
התלבטות קצרה והחלטה- כן אתה יכול להצטרף. תמיד אפשר עוד מישהו, ואושפיז לסוכה זו מצווה....
ומגיע אורי. בן 28. הולך לבד את השביל. כל כך מודה שהסכמנו לארח אותו. בן קיבוץ בעמק בית שאן, תרם כמה שנים בעבודה בגרעין "נוער עובד" בכרמיאל, ועכשיו מתחיל את שביל חייו שמחוץ לקומונה הזו. ויש לו איך להתחבר עם ילדינו, שאף הם בקיבוץ עירוני....השתלב מיד בהכנות לחג ופוררנו רימונים יחד.
ומקום לא חסר. והגשם שירד בשעות אחר הצהריים, נרגע אחרי שש, ולקראת שבע הוחלט- אפשר בסוכה. ניערנו הסכך מהטיפות, ערכנו שולחן, וחגגנו כולנו בסוכה. בירכנו את כולם, וגם את האושפיז שלנו, והוא ברך את האירוח הספונטאני .
למחרת כשעזב השאיר על המזרן מזכרת בתודה-  מובייל, מלאכת מחשבת של שווי משקל, בו תלויים אגוז ובלוט, פרי ברוש ואקליפטוס, הנעים בשווי משקל ברוח הסוכה. למזכרת.
והכל כדי להזכיר לנו שארעיות, וספונטאניות, ורגע אחרון- הם רק הזדמנות לדברים טובים ויפים, שמחוץ לשגרת חיינו
חג שמח
מיכאל

יום שישי, 19 בספטמבר 2014

רק תיקון קטן

זה לא קפנודיס- אלא יקרונית. צריך לדייק בשמם של האויבים. 

אויבי הגן והבוסתן

התאנה שלי, אחת משלל עצי הבוסתן, עברה ועוברת עדיין התקפה מרושעת, כמעט שטנית, של מזיק מאיים. אני בא אל העץ  ומוצא אותו מחורר. אל תוך ליבת הענפים מתחתרת תולעת ענק, למעשה זחל, שיודעת לכרסם את דרכה אל תוך הענפים ומתחת לקליפה. היא מצליחה ומומחית בהוצאת הנסורת הנוצרת לאחור, אל פתח החפירה, ובהעמקת האכילה של ליבת הענפים והגזעים. אחרי ברורים קצרים אני נזכר שראיתי גם את החיפושית אליה שייך הזחל הזה. חרק ענק ואימתני, ארוך מחושים ומנוקד בצבעים, ושמה- קפנודיס. אויב המטעים והעצים הנשירים.
ישנה אופציה של הרעלה. צריך בשביל זה רעל , שיוזרק אל תוך המחילה, וזו תאטם עליו. (קצת מזכיר תאי גזים...). מי אני, טבעוני וחקלאי אורגני, שאבחר בדרך זו? כל עוד אפשר שלא לקנות רעלים ולתרום לזיהום העולם- אמנע מכך.
ומה עוד אפשר- עם חוט ברזל לנבור ולחפור אחריה- ולפגוע בה ממש! לא קלה המלאכה ודי מתסכלת. חשבת שהגעת עד אליה- לא , למחרת מתברר שהנסורת עדיין יוצאת. שניים מהזחלים הושמדו, אך המאבק לא תם. יש עוד.
ומי יודע אם התאנה תעמוד בנסיון. ודווקא אחרי שהורכבו בה זנים חדשים. לא חבל?
ומי יודע אם אני אעמוד בנסיון, אתמיד במאבק, לא אתייאש, ונעבור את העונה בלי להפסיד את התאנה.
וכתמיד הגן והבוסתן הם רק משל לחיים.
שטנים שונים ומשונים תוקפים אותנו. אויבים רבים קמים מולנו. כל אחד מתחתר בעניין אחר. זה מכרסם בבריאות הילדים, זה הורס את התנהגותם, זה פוגע בפרנסה, זה בחברות ובאהבה.
כשאתה מגלה את זה התולעת כבר בפנים, הנסורת כבר בחוץ, והאיום כה כבד, שאולי יכרתו ענפים שלמים. ולפעמים אפשר להיזכר שגם ראינו אותו לפני התקיפה, אבל עוד לא ידענו שזה הוא, התמים ארך המחושים, ולא הגבנו בזמן.
והדרך להתמודד לא פשוטה. יש מציעים לנו רעלים מלאכותיים, (אפילו תרופות פסיכיאטריות) יש רעלים טבעיים (לרוב בדמות ענישות חמורות) , ויש התמדה עיקשת לא לוותר ולהלחם כל בוקר מחדש. בעקשנות, בתקווה.
כזו למשל היא תופעת הפגיעה העצמית, SIB. אולי אקדיש לה את הבלוג הבא.
שלכם, לשנה טובה מאד, נטולת חפירות שכאלו. שנת פירות מתוקים, ילדים שמחים, ושלום לארצנו ולעולם.
מיכאל
Displaying 20140828_173123.jpgDisplaying 20140811_095935.jpg

יום חמישי, 14 באוגוסט 2014

רחוק וקרוב

התקופה האחרונה היא בסימן זה של קרוב ורחוק.
הייתי רחוק מכאן בחופשה בקוסטה ריקה. וגם במקסיקו. כן, זה רחוק ונשמע מלהיב עוד לפני שהגעת לשם. החופים כה יפים, הג'ונגל גולש עד קו המים. הרי הגעש מכוסים עננים ולפעמים נגלים ומפתיעים. גלי האוקיינוס כה גבוהים שהגולשים עושים חיים. הפרפרים גדולים כל כך, וצבעוניים.
אך בחוף אחד קטן בשמורה יפהפייה בשם מנואל אנטוניו, היה זוג הורים מקסים, שלא ויתרו על האתגר והחופש, ובאו עם ילד אוטיסט לקוסטה ריקה, לשמורה. אותן התנועות, כשהוא יושב בחול החוף ומשחק בחול בתמימות, אבל לגמרי שקוע בעצמו, ואח"כ, בלי שפה, לארגן אותו בתמיכה מלאה כי כבר צריך ללכת....ולמרוח ולהלביש....כי הוא גדול אך לא עצמאי.
כמעט שנתתי להם מדליה, אך רק עברתי על פניהם. והרגשתי כה קרוב.
אז כשאני בחופשה יש מה שמזכיר לי שיש משפחות כה רבות שקשה להם לצאת לחופשה.
וכמה חשוב שיצאו.
והנה יש זוג הורים שהצליחו אף הם, מכאן, בארצנו- ויצאו לסופ"ש בחו"ל. כן, צריך גיבוי סבתא ותרפיסטיות לכסות כל אחריות וזמן, אבל עשו ניקוי ראש, וריענון לעצמם. וחזרו והכל בסדר!!
ועוד- מרחוק שמענו על תחילתו של המבצע, והוא היה בתוך הסמארטפונים במשך החופשה, ובכל זאת יוצאים וחוזרים, וממשיכים בשגרה גם כשכאן בלאגן- כי נזכור, ישנם אלפים שמעבירים את הקיץ במצב של "אין חופשה לרגע". בין אם זה מילד מיוחד שלא נותן מנוח ואין למי להשאירו , או שכל כך קשה איתו, ובין אם זה מה"מבצע" וגרורותיו. ולא רק בחופשה יותר קשה איתם- גם בממ"ד, ובעת אזעקה!
ויש עוד קצת קיץ וקצת הזדמנות
ואם אפשר לעזור נעזור- שתהיה לכולם קצת חופשה!!


יום שני, 16 ביוני 2014

להתאמץ יותר

דברים שלומדים מנכד צעיר. דברים שלומדים ממעבדת עיצוב התנהגות.
לפני כמה ימים התקיים בסמינר הקיבוצים הכנס המעניין על ניתוח תפקודי, עם אורחים מאוניברסיטת ווסטרן מישגן.
הרצאה אחת קצרה הביאה 7 סרטונים קצרים המראים 7 מערכי ניסוי בהקניית התנהגות לעכברי מעבדה, או בקיצור שעורי אילוף קצרים.
איך יוצרים ערך מחזק לצליל? מצמידים אותו למחזק טבעי כמו מים.
איך מלמדים ללחוץ על מתג כדי לקבל מים?
 ואיך מלמדים ללחוץ על המתג רק בנוכחות מנורה דולקת? 
 ובכן לא קשה ללמד עכבר לבן את הדברים האלו, וסטודנטים שלומדים לעשות זאת במעבדת האוניברסיטה זוכים ללמוד עקרונות של "ניתוח התנהגות "גם באופן הזה.
ניסיון אחד היה נחמד במיוחד. איך מלמדים ששווה להתאמץ? זו כבר חכמת חיים חשובה לכולנו!
אחרי שמלמדים את ידידינו הלבקן ששווה ללחוץ (כי יקבל מים, זה הצמא למים) מתחילים להוסיף משקולת קטנטונת על ידית המנוף של אותו המתג. ועוד אחת, ועוד. בהדרגה הוא נדרש ללחוץ חזק יותר ויותר כדי להפעיל את "קבלת המים". ובאמת הוא לומד להפעיל את "כל כובד משקלו" להפעלת המתג.
האם עברנו אף אנו אימונים כאלו? עובדה שאנו מתאמצים...
בשבת ביליתי עם נכדי יותם בבריכת מים רדודה, מי מעיין כמעט צלולים. רבצנו לנו אפרקדן במים. השקעתי את ראשי במים ושחררתי בועות- וזה היה בעיניו מצחיק מאד!! הרמתי את ראשי ויותם מיד לחץ עלי חזרה, כאומר: "סבא , תעשה עוד פעם בועות"! וכך עשיתי, כמצופה מכל סב מאושר. אבל אז הגברתי מעט את התנגדות שרירי הצוואר שלי...ותוך זמן קצר יותם לחץ חזק יותר כדי לקבל את אותן בועות מתחת לפני המים. הצחוק לא פחת, אך המאמץ עלה בהדרגה.
ומה אנו לומדים מכך? את המובן מאליו! שכולנו לומדים את אותו השיעור בחיים. ומשקיעים הרבה יותר כדי לקבל את אותו הדבר.....
הצרה היא דווקא מאלו המנצלים זאת לרעתנו, ומאלצים אותנו לעבוד יותר קשה תמורת אותו שכר....

חופשת קיץ נעימה!Displaying 20140607_110829.jpg

יום שישי, 16 במאי 2014

דסנסיטיזציה

מילה קשה המילה הזו. וכל נסיון עיברות לא עזר. "הקהייה" לא נקלט....
אבל לפעמים זה מה שאנחנו עושים. צריך לזהות שמדובר בחרדה מותנית וללכת על זה.
זה מה שקרה במעון לקטנים אוטיסטים, וזה קרה למנחה! היא מצאה שהיא מהווה, שלא באשמתה, גירוי מעורר חרדה אצל ילדה קטנה וחביבה. הילדונת מוכנה לשחק וללמוד יפה עם מטפלת שיושבת איתה בפינת העבודה המוגנת שלה, אבל אם מנתחת ההתנהגות ניגשת לצפות בה- מיד בא בכי וסרוב להמשיך לפעול. וכך גם אם היא רק נכנסת לגן ומסתכלת עליה!! בקיצור- איך אפשר לעשות תכנית לילדה שאין אפשרות לצפות בה? וגם איזו הרגשה מבאסת לגלות שאתה מעורר חרדה!! אז ניסיתי בהדרגה. חשפתי את עצמי לעמדת העבודה שלה עם הגב בלבד. עבר בשלום. הסתובבתי חצי צד, ועיני ממוקדות בחלון- היא המשיכה לתפקד אך שלחה מבטים מודאגים (כך דווחה המטפלת שאיתה), הוספתי יד וביקשתי לקבל משהו- המטפלת נתנה לי וזה עבר בשלום, שלחתי פריט מסויים בלי להסתכל לשם- ועבר בשלום (ושוב לעיתים על גבול הדאגה על פניה החמודים), וכך צעדים קטנים ביותר של "הצגת גירוי שקרוב למעורר חרדה"- אך בדרגה שאינו מעורר..ואז כבר זרקתי מבט קצר, ועוד מבט, והשתתפות בפעולה, והגשת פריט- וסיימנו בקשר עין ארוך עם חיות צעצועים.
כלומר- כשמזהים שמישהו בבכי חרדה מגורם כלשהו- לא חייבים להבין מתי ולמה זה קרה, מאין ההתניה הזו (פאבלובית הפעם, באמת), אלא אפשר לחשוף מאד בהדרגה- תוך כדי שדואגים להשארת מצב רוגע, וזה יכול לעבור במפגש אחד....
הלוואי שזה היה כל כך פשוט- אבל זה גם לא כל כך מסובך.
שבת שלום
 

יום שבת, 3 במאי 2014

מאי, שושן צחור וזיכרון

התנהגויות רבות אצל כל בני המין האנושי הן התנהגויות זכרון לאלו שקדמו לנו, לקרובים שאינם.
בכל השבטים ובכל התקופות, היו פולחנים של זכרון, ימי זכרון, טקסי יזכור מיפן עד מצרים, מהאינדיאנים ועד האפריקנים.
לעיתים היו רוקדים, לעיתים משתחווים, לרוב גם הדליקו אש, אכלו ארוחות, העלו זיכרונות.
עכשיו, כשאנו לקראת יום הזכרון המדינתי, וכה רבים יהיו עסוקים כך או אחרת בטקס פרטי או ציבורי, אפשר לחשוב על כך גם בניתוח התנהגות. (לא צריך להשאיר את זה לפסיכולוגים בלבד.....)
לא שיש לנו את כל התשובות, אבל אנו יכולים כבר לשאול שאלות.
מה מחזק התנהגויות כאלו? מדוע טוב לנו בהם, וגם כשהם לכאורה כואבים- בו בעת  הם מפוגגים אבל, תומכים במתאבל, מעודדים את הזוכר.
ומדוע התנאי והתזמון לקיומן קשור לזמן מסויים, ולרוב לחלוף שנה שעברה מאז אותו הזמן.
האם יש להם ערך השרדותי למין האנושי , שנתן להתנהגויות אלו תוקף הטבוע בכלל המין האנושי או בכלל תרבויותיו?
ברור שיש להן קשר לתנאי הכחדה- אדם יקר לנו הלך לעולמו, וכל ההתנהגויות שהיו קשורות בתגובותיו אלינו, בנוכחותו-בחיזוקיו כלפינו- אבדו ואינם. והנה, בתנאים אלו , כמו בכל עיתות הכחדה, קשה לנו.
אבל התנהגויות הזכרון כנראה מחוזקות בחיזוקים כאלו ואחרים. מבני השבט שלנו שבאים אף הם ומחבקים, מהזכרון שמתרענן ומזכיר ארועים טובים שהיו......
וגם אנו, משפחת בן צבי לענפיה עורכים כבר כמה שנים טקס כזה, בו אנו הולכים לראות את השושן הצחור, הפרח הנדיר שאבינו עמוס מצא מחדש בכרמל, ומאז מותו אנו שם במועד המתאים, בין סלעי המצוקים הכרמליים, מוצאים את השושן הפורח, זוכרים את אבא, קוראים בהתלהבות "הו הו שושן צחור" פורסים את ידינו לרווחה ומברכים "ברוך אתה הטבע " ומשהו מאבא שלנו ומפרח השושן הנדיר והמרשים הזה, שורה עלינו, ומחזק אותנו גם בהעדרו.
אחרת איך אפשר להסביר שנתמיד ונבוא שוב........אז התחזקו בטקסים, ולאחר מכן שימחו ביום העצמאות. ולתפארת הטבע בישראל
Displaying 20140502_164547.jpg
Displaying 20140502_163921.jpg

יום שבת, 5 באפריל 2014

שוב מלקחי הגן

זוכרים שאני בוסתנאי חובב- אז כך גם היום היו כמה שעות בגינת הבוסתן.
אולי תמונות היו עוזרות להעביר החוויות אבל כאן זה מקום של מילים.
הבוסתן בשבילי הוא מקום גם למחשבות על משמעות של פעולות עם עצים והמקביל שלהם עם בני אדם וילדים בטיפול.
והפעם שתי תובנות:
אחת- ההרכבות. כמה סבלנות היה צריך לעניין הרכבות השנה. הוזמן מרכיב מקצוען, והוא עסק בזה כשעתיים. הרכיב כמה ענפים של הזית העבות, בו תקע ענפים דקים של זית סורי שהבאתי מהכפר, הרכבי כמה זנים של תאנים על ענפי התאנה שניסר, ואפילו ברימון חרץ חריץ ותקע בו שני ענפונים קטנים של זן טוב.
אבל עברו ימים ושבועות וההרכבות לא זזו, וכבר חשבתי שרוב העבודה לשוא. אחרי חודש התאנה הראתה ראשונה הנצה וליבלוב של הענפים החדשים. אחריה בקושי הופיע סימן קטן בחלק מענפי הזית, והרימון נראה מת לגמרי. אבל עוד שבועיים נוספים והנה גם הרימון מלבלב. בקיצור- שעור בסבלנות מוכיח שוב שאם הבאתה תכנית טובה ואתה מתמיד בה, בסוף יהיו לה תוצאות, ליבלובים וחידושים. אז ברכת סבלנות!
והשניה- רשתות. יש לדעת כמה הגנה צריך כל אחד. אין צורך להגן יותר מדי על מה שמסתדר, וחשוב להגן מאד על מה שרגיש. למשל על המשמש הכרחית רשת צפופה לבנה, שגם זבובים לא עוברים אותה, ורק כך יבשיל בלי רקבונות. לעומתו המשמש מסתדר מצויין, אבל ציפורים אוהבות אותו כמותנו, ולא ישאירו הרבה אם יהיה גלוי. אז מספיק לו רשת הגנה מציפורים , דלילה מאד. והציפורים שבאות בכל זאת מלמטה- מתחלקות איתנו וזוכות גם הן לחלק מהפרי.
אז נזכור- לא להגן יותר מדי, ולא לחשוף פחות מדי- כל אחד במידה שלו. עצים, וילדים!
חג פסח שמח.

יום שבת, 22 במרץ 2014

משפחות והתערבויות

השנה קיבלתי עלי להעביר קורס (חדש לי) על התערבויות התנהגותיות במשפחה. והדגש הוא לא על התכנית עצמה אלא על המשפחה בה צריך להוביל שינוי. הסתכלות יותר "סוציאלית" על המקום בו נמצאת המשפחה בה מתנהלת תכנית שינוי.
זה כשלעצמו לא סיבה לכתוב בלוג
מה שמצאתי יפה לעניין זה הוא שכל שעור נפתח בכך שאחד/אחת מהלומדים מציגים את המשפחה שלהם ב2-3 דקות.
והנה, תחום שלרוב נשאר עלום ולא ידוע לכיתה גם אם כבר לומדים יחד שנה שניה- מקבל חשיפה ושיתוף.
והרי אין משפחה שאין בה משהו מיוחד.
נתתי דוגמת פתיחה על ההרכב המיוחד של משפחתנו, עם ילדים מנישואים שלי , ושלה,  ומשותפת וכו...
והתחילו לשתף והסיפורים מעניינים.
על משפחה שהכל בה רגיל עכשיו, אבל ההיסטוריה היא בקיבוץ ובלינה משפחתית, במצב בו למשפחה הגרעינית היו רק שעות מסוימות להתנהל בהן יחד, וכל השאר בקהילת הילדים.
על משפחה מרובת ילדים, שבה משיאים את הבת הבוגרת כאשר עדיין מניקים את הילד הצעיר, ובן ואחיינו הם החברים הקרובים בגיל...
על ילד שנולד אחרי שאביו נהרג בקרב.
על משפחה שעל אף קשיים גדולים בכניסה להריון זכתה להריונות טבעיים בסופו של דבר, ומגדלים שלושה בנים.
ונשמע עוד.....
והחשוב הוא לזכור שכל משפחה שבאים לסייע לה- יש לה את הסיפור שלה, המורכב לא פחות, וצריך להתחשב בו ובשאר הקשיים המרכיבים את הסיפור המשפחתי, ובמיוחד כשיש בה ילד "עם צרכים מיוחדים".
וכל יום אני פוגש יותר מאחת כזו. ואשתדל גם אני להתחשב....
שבוע טוב.
 

יום שבת, 15 בפברואר 2014

אשדוד ABA

הכנס השנתי של העמותה הישראלית לניתוח התנהגות התקיים באשדוד!
מתאים לנסוע חצי שעה דרומה מהמרכז עצמו וכבר לדבר כאילו יצאנו לפריפריה......
אבל לא פריפריה ולא "בטיח". ובכל זאת, על אף שכבר יש 7 מנתחות התנהגות במת"י אשדוד, הן עוסקות כולן במערכת החינוך, ומשפחות אשדודיות משוועות למנחי תכניות ביתיות- ואין!! כמעט כלום.
ואם אשדוד כך, מה באר שבע? עם 2 מהאזור? ונוסעים מרחוק כדי להגיע ולתת שם שרות!
ומה עם שאר האזורים? הרחוקים יחסית, כמו הגליל, מטבריה עד קרית שמונה, מנהריה עד צפת?
ואילת? שש בנות משם לומדות עכשיו ניתוח התנהגות ואולי יהיו שם מנתחות התנהגות ולא נצטרך לטוס להנחיה???
ואשקלון ובנותיה???
ויש מקום לפתוח עוד מקום הכשרה למורות, ובעלי מקצועות אחרים, שיהפכו למנתחי התנהגות.
ובעיקר לשלב ניתוח התנהגות מעשי בהכשרה להוראה. מיומנות ניווט כיתה צריכה להיות בסיס לכל מורה.
אז בשנה הבאה נפגש בצפון! עם יותר מנתחות/חי התנהגות!!


יום שישי, 7 בפברואר 2014



סיפורים רומנים.
לפני שנים לא מעטות, פנו אלי משפחות מרומניה, שאבוא להנחות אצלם טיפולי ABA בילדים אוטיסטים.
אחת לשנה או פעמיים נסעתי והעברתי סדנה של כמה ימים. מנהג נפוץ אצל מנתחי התנהגות חוצי גבולות.
בכך אין רבותא.....
אצל משפחה שאנו שומרים על קשרי יעוץ לאורך 6 שנים, עם הילד החמוד רוברט, יש צוות מאד ותיק. מעט תחלופות, אבל קבוצת תלמידי פסיכולוגיה מהאוניברסיטה התמידו לעבוד עם רוברט בנאמנות כל שנות לימודיהם והלאה.
המשפחה אינה עשירת אמצעים כלל, ובביתם הקטן היינו נפגשים בצפיפות מבורכת, ומנהלים סדנאות, עם תרגום מאנגלית שלי לרומנית שלהם.
לא אחת אמרתי להם- כשרק תרצו- בואו לישראל, יש לכם מקום לישון....
והנה לפני כמה חודשים שתים מהבנות אמרו- נבוא! ועכשיו יש כאן, אצלנו, מתארחים לסופשבוע ארוך, סלומיאה ובעלה, וכרמן בעצמה- מתארחים ויוצאים לימי מסע, לירושלים, ולנצרת.  היום קוראים לזה תיירי הספה- coach serfing
אבל כדי להראות שיש גם גורל מעבר למה שאנחנו מזמנים לנו- התברר דווקא השבוע שכך:
אמא של רוברט קיבלה את הטלפון שלי לפני שנים- מחברה שלה שעלתה לארץ מרומניה לישראל. עכשיו, כשבנה שלה כאן בארץ כבר כמעט בן חמש, אחרי שנים של קשיים מסויימים אך ללא סימנים בולטים- הוא אובחן על הרצף אף הוא!! וכשנפגש בקרוב תהיה זו באמת ידו של שר הגורל, שעשה סיבוב מכאן לרומניה וחזרה.
שבת שלום

יום רביעי, 15 בינואר 2014

ט"ו בשבט

ברכה לטו בשבט
אפשר כמובן לברך על פי האילן, ועל ראש השנה לנטיעות. כמאמר המשנה...
. "בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:."
וכמוזכר בתורה: כי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ תְּחִלָּה וְנָתַן הָעֵץ פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ יְבוּלָהּ.

אני בוחר להוסיף משהו של "ניתוח התנהגות העצים"- או "אקו-ביהויוריזם".
  • שנדע להכין את הקרקע לכל שתילת תכנית (התנהגותית)- כמו שמכינים לשתילת עץ: לעדור ולתחח, לזבל ולהרטיב (אפילו בדמעות...). 
  • שנדע לטעת שתילים של תכניות, גרעינים של התנהגויות, כאלו שהזן שלהם טוב, וההרכבה משובחת, והפרות צפויים להיות משובחים אף הם.- התנהגויות נאותות, המכבדות את המתנהג ואת הסובבים אותו.
  • שנדע לחכות בסבלנות שתכניות יבשילו. כמו שמחכים לאילן שיצמח. כשאין סבלנות- אין לטעת!
  • שנדע לטפח במקצועיות, בזמן שהתכנית צומחת, כדי שהבוסתן לא יוזנח, והחורשה לא תעלה עשבים.
  • ושנזכה לראות פירות רבים לשתילות רבות ולתכניות לרוב- וכולם לטעם טוב ולריח טוב, ולשמחה לכל אוכליהם.


חג שמח!!

יום שבת, 4 בינואר 2014

2014

האם "שנה אזרחית" אומרת לנו משהו?
על פי הנכד שלי- כן! יש מקומות בארץ שבכיתות לומדים ילדים בני דתות שונות, ומקורות שונים. וראוי שלא תהיה אפליה אצלנו בישראל, כמו זו שחוו ילדי היהודים באירופה כשלמדו בבתי הספר הציבוריים.
אצלם בכיתה א',  בנצרת עילית, יש גם נוצרים ומוסלמים. כל השנה הם לומדים יחדיו את חגי ישראל, אבל לקראת ראש השנה האזרחית משתפים בשמחת החג את כל הכיתה- ואחת האמהות הביאה לכולם כובעי סנטה קלאוס....וכן, כל עולי ברית המועצות שבעיר חוגגים, כך שגם בכיתה זה מורגש.
אז גם אני מצטרף ושולח ברכה לכל מי שהיומן אצלו החליף ספרה, ומתרגל לרשום 4 במקום 3 על הצ'קים.....
ומברך על כל יוזמה חיובית בתחומים רבים ושונים שתתפוס תאוצה בשנה הזו.
נזכיר : כמה הצגות מתקיימות במקביל, על הורים וחינוך לילד אוטיסט (נראה אחת הערב). עסק של עבודה למוגבלים בפרוק מכשירי אלקטרוניקה שיזם אבא לילד אוטיסט קיבל פרס! אתר חדש ביוזמת הורים (tipolb( עלה לרשת!
ומקווה שיוזמות חדשות רבות ונוספות יצליחו בגדול.
ותפוצת ABA השנה תמשיך לנסוק.
וגשמים בעיתם והרבה!
מיכאל