יום חמישי, 19 במאי 2011

יום קטנות- שבוע קטנות

ומה לעשות, שיש שבועות שבמבט לאחור אין בהם דבר גדול שהוא....
כמאמר הנביא: "מי בז ליום קטנות" (זכריה פרק ד) אל לנו לבז, להפחית מערכם, או לבזבז ימים קטנים, ימי מעשים קטנים, ימי השגים קטנים. כי מאלו הקטנים העולם עומד. וגם שבוע שלא היה בו משהו בולט, היו בו דברים קטנים שאין לבוז להם, או להמעיט בערכם, או לבטלם. להיפך: הדרך הטובה היא כנראה לאספם כאילו היו גרעינים. זרעים. שאף שהם קטנים- אם אוספים רבים מהם הם מספיקים ללחם ואפילו לעוגה. ואם טומנים אותם הם מצמיחים שפע יבול וצמיחה בעתיד.
כך היו הילדים שפגשתי השבוע. צועדים צעדים קטנים קדימה, לא מבריקים בבת אחת. עוד מילה, עוד משפט, עוד מבט נכון וממוקד, עוד בקשה ספונטאנית במילים, עוד ניגוב ישבן (סליחה, אבל הרי גם זה הישג...). עוד איפוק מלקלל, עוד התגברות על הפסד.
וגם הבוגרים. המורים, ההורים, הסטודנטים. עוד יום שהחובות מולאו כנדרש, עוד השקעה, עוד רעיון, עוד מערך שעור. עוד פרנסה, עוד החלטה נכונה. עוד מאמץ קטן לעשות טוב.
ימי קטנות נראים לעיתים מתישים כשלעצמם. אבל בסוף השבוע אפשר להביט אחור ולומר- עשיתי את שלי. גם אני. כדי לקדם משהו, מישהו.
וזה כבר משהו שהוא חלק מדבר גדול....והיה גם לכם חלק בו!

יום שלישי, 10 במאי 2011

מדליקת משואה לחג העצמאות שלי

במהלך החג שאלתי את חברי סביב ארוחת חברים על הדשא, שיציעו כל אחד את מדליק המשואה שלו..
היו הצעות שונות.
ואני הוספתי את "אמא של ילד אוטיסט"
יש כמה כאלו, פגשתי כמה וכמה מהן. אלו שקיבלו את האבחון, ועמדו בבשורה בעוז ובאומץ.
אזרו כח ומידע ויצאו למסע הארוך, המתיש, מסע הדורש מאמא את כל מה שאפשר לגייס.
כוח מבפנים ומחוץ, נחישות,  וגם אופטימיות, ומחוייבות. היו גם אוהבות וגם לא מוותרות, גם תומכות בצוות מקצועי, וגם מנווטות משפחה וילדים נוספים. גם מגייסות את האב (שיהיה במקרה שלנו מגיש האבוקה להדלקה...), גם יוצאות מהארון החברתי של הורי האוטיסטים.
ויודעות לצחוק כשמתאים, ומנגבות דמעה כשזו מתגלגלת לה על לחי.
ונותנות אור, תקווה וחיוך גם בזמנים קשים.
תעלה המשואה!! ולתפארת מדינת ישראל..............

יום חמישי, 5 במאי 2011

לקלל פחות

שמעתם על ילדים שמקללים את הוריהם ללא בושה? ומתחצפים בלי חשבון (סתום, תשתקי, בת ז....) על כל דבר קטן שלא נענים או מסכימים לו, דבר ביקורת או תסכול- חוטפים ממנו מילים שהם מרפרטואר החוצפה והקללות.
זה קורה לא מעט ביחסים עם ילדים ADHD. הם חסרי גבולות.....וקשה להורים (שאין להם הכנה מסודרת איך לחנך ילד עם קשיים כאלו...) לשים גבול ולמנוע התנהגות כזו.
נדרשתי לסוגיה עם זוג הורים נחמד ותרבותי, וילד אינטליגנטי רב מעללים...
ואם מעירים או מגיבים בכעס על המילים האלו- חוטפים עוד יותר מילים....
ולא פשוט להכניס ענישה למערכת כזו- כי התגובות לענישה קשות עוד יותר....איומים...
אז ההסכם היה: יש רשימה כתובה של שני טורים- טור מילות החוצפה וטור הקללות (הדף סובל הכל...), כך שאין ויכוחים...
ויש לך 10 נקודות בונוס (10 שקלים...). אתה מקבל בסוף היום את מה שנשאר מהן. (והרי זה פרס על איפוק, שמצטמצם עם כל ארוע ...)  אבל הנקודה יורדת רק אם אתה מסוגל להוריד את הנקודה בעצמך- לגשת לדף ולסמן. זה אומר שהעונש הקטן הזה ניתן רק אם אתה יכול לעמוד בו בלי להגיב בקללות. אמא אומרת : "אתה יכול להוריד לך נקודה על הביטוי הזה?"
הפלא ופלא- הילד הזה כבר הוריד לעצמו לא מעט נקודות ברוח טובה, ויש ימים שעוברים עם מעט מאד הורדות (1-2)
אז אולי זו התחלה של דרך טובה....
שבת שלום