"תגידו לי כל הכבוד"

אצל הילד מיכאלי, זה שקורא לי "סבא מיכאל", עבדנו הרבה מאד זמן (יותר משנה...)כדי שבסיום משימה (ביחוד כזו של דף עבודה) יפנה למי שלידו , יגיד סיימתי ויחכה למשוב. בתחילה היה כתוב בסוף הדף "סיימתי" כתזכורת, ונדרש לרמוז לו ולהזכיר לו.... אחר כך זה הצטמצם לעיגול בפינת הדף התחתונה ובסוף לנקודה...
אבל בביקור האחרון הופתעתי לראות: בסיום משימות שביצע בזמן ישיבת צוות (גם משימת כתיבה במחשב וגם אחרות..), מיכאלי הסתכל מיוזמתו אל כולנו, כל הצוות, ואמר, עם הצבעה על כל אחד ואחד: "מילי, הילה, אריאל, סבא מיכאל- (תגידו) כל הכבוד!" ופשוט נהנה לקבל תשואות....
הדרך היתה ארוכה, אבל כאורכה כן עוצמת הסיפוק. תודה לכל הצוות....ולך, מיכאלי הקטן!

סרטים.....

עולם הסרטים מלווה את עולם האמת ומשקף אותו, ולכן לא פלא הוא להתקל ביותר ויותר סרטים וסדרות שעוסקים באנשים על "הספקטרום". רק לא מזמן הסתיימה הסדרה פלפלים צהובים. ואף שלא חשפה הרבה - חשפה מספיק בכדי להציף לציבור הרחב כמה מהקשיים הגדולים שמלווים הורים לילדים , לפני ואחרי אבחון, לפני ובמהלך טיפול.
והנה הלילה, אחרי שראיתי (מתקליטור צריב) את הסרט נאום המלך (מומלץ!!) מצאתי על אותו תקליטור את הסרט אדם , ורק מסקרנות פתחתי את הקובץ, ראיתי מעט, ונתפסתי. כיוון שמדובר בסרט על בחור שהוא אספרגר. וכבר לא יכולתי לעזוב את הסרט עד סופו. הסרט מלווה בחור מקסים, שנשאר בלי הורים, וצריך על אף הליקוי החברתי הקשה שלו, להסתדר בעולם. למצוא דרך לחיות עם הקשיים, ומתמודד עם הבעיה הקשה מכולם- האהבה. הזוגיות.
וכשזה עשוי באומנות ורגישות- זו עוד תעודת הערכה לכל אילו שהם בעצמם בתסמונת, ולכל הסובבים אותם, באמירה של כולנו (ה -נאורו טיפיקלים NT) שאנחנו משתדלים להבין, ולהתחשב.
ואנחנו צריכים ויכולים להשתפר ביכולת שלנו לסייע לילדים נוער ומתבגרים 'אספים', לשפר את איכות חייהם.
אני מעורב בתחילתו של תהליך כזה מול נער אחד מני רבים, ומקווה שנצליח לסייע גם לו. 
כדי להגביר את חרותם בעולם.
חג חרות שמח לכולם לחג השני
מיכאל

מנתחי התנהגות- רק יועצים

השבוע, ויותר מפעם אחת, נתקלתי בשאלה - מי קובע?
אולי נוח לנו לחשוב:- עכשיו כשהגענו לעמדה מקצועית של "מומחה"- אז אנחנו קובעים! נקבע מה תהיה התכנית לשינוי, מה תהיה ההתנהגות שנרצה לשנות, מה המטרה...
הדבר ניכר מול הורים לילדים, במשפחות, אך גם מול גננות בגני תקשורת, מנהלי הוסטלים, ומסגרות חינוך, מבתי ספר ועד הכנות לתעסוקה.
הם ביקשו את עזרתנו, שכרו את שרותינו, הווה אומר ביקשו שנחליט מה טוב לעשות?!
אבל כנראה שלא כך הדבר. הם הקליינטים שלנו, זה כן. אבל אנחנו רק יועצים!!
עלינו להעלות עצות, להציע תכניות, לשכנע שהן מתאימות, להתאימן לדרישות, להוכיח שהן כדאיות את המאמץ, להראות שאינן כרוכות בתוצאות לוואי פסולות. כל זאת כן. אבל להשאיר מאד פתוח למי שיעצנו לו, לאמר- לא!. לאמר: "לא השתכנעתי, בחרתי אחרת, עדיף לי להמתין, אתייעץ עם מישהו נוסף. חלק אני מאמץ אבל לא הכל..."
וזה לא תמיד פשוט, כי זה אומר שמי שאינו "בעל המקצוע" קובע!
אבל זו חובתנו לזכור: לגבי מי שאנחנו מנהלים או מחנכים- אפשר שנקבע תכניות ומטרות.
לגבי מי שאנו מייעצים לו כמנתחי התנהגות- אנחנו מייעצים!
ואין בזה כל פחיתות כבוד.
אז שיהיה לכם שבוע של עצות טובות. כאלו שמתקבלות בברכה ומסייעות לטובה.

לעבוד בגישה אחרת.....כמעט

השבוע הייתי עם ילד מורכב (כרגיל), שפעם שעברה בה פגשתי אותו הוא היה מאד מתנגד וקשה לשיתוף פעולה, אך השבוע קיבל אותי ברוח טובה. אז הלכנו לשחק, לפי בקשתו, בחיות (פלסטיק, לא מסוכן). והיו שם על פי בחירתו, קרנף אבא וילד קרנף, וגם תנין, וגורילה ופרה. היו שם נגיחות בקרניים, פציעות וטיפולים, אכילה והליכה.....
שיחקתי אותה כמו ב"גרינשפן", ורון הוביל אותי לא מעט...ודיבר לא מעט, אף שקשה לו...
אבל תוך כדי הצלחנו ללכת על מסלול הזמן, על קודם היינו שם ועכשיו אנחנו כאן ועוד מעט נהיה פה, ובאחר כך נגיע לשם (והקרנף שיתף פעולה כדי להדגים איך בכל מקום שאתה מגיע, הקודם משתנה והאחר כך מתרחק).
ואחר כך היו לנו אותיות לקרא, שם בג'ונגל, וכל אחת התווספה למעטפת השמיכות ששמרו על הקרנף , שרון היה מוכן לקרא עוד ועוד אותיות כדי לקבל עוד כיסויים לגופו....
אז לא ישבנו כלל ליד שולחן, ולא למדנו מסודר, אבל היתה לנו מוטיבציה משחקית , ושיתוף פעולה רציף, וגם כך אפשר וצריך ללמד....אבל זה קשה יותר לשמור על קו האימון הנדרש, וליצר הרבה הזדמנויות לתגובה.
קשה יותר אבל אפשרי. תנסו...זה מומלץ. שבוע טוב.

לארגן טיול- התנהגות מורכבת

כשאנו עובדים עם ילדים, ועם ילדים לקויי התפתחות, חושבים תמיד על התנהגויות פשוטות יחסית אותן צריך ללמד: לאמר מילה, לבקש בקשה, לרחוץ ידיים- הכל דורש מחשבה לגבי דרכי הוראת אותה התנהגות...
מה לעשות כשיש התנהגויות מורכבות הרבה יותר? כמו "לארגן טיול", למשל.....
מיכוון שעסקתי בזה בחודש האחרון, אז הנה רשימה חלקית. מה צריך לעשות כדי לארגן טיול?
צריך להעלות רעיון לטיול ....(איך "מעלים רעיון" מה זה חשיבה של יוזמה? האם אפשר ללמד את זה?)
להתייעץ עם משהו לגבי הרעיון (איך "מתייעצים" ואיך ללמד ילד להתייעץ לגבי רעיון שעלה בדעתו?)
לפנות אל האנשים ולהציע להם את הרעיון (נו- אם יתקבל בברכה, הרי לנו כבר קבוצה לטיול), ולרשום את המעוניינים....
לתאם ולתכננן את נקודות ההתחלה והסיום, ואת כל נקודות התוכן של הטיול (בין נהלל לכפר יהושע, בעקבות חלוצים...)
להשיג הסכמה של הנוגעים בדבר לבקר אצלם, ולקבל מהם הסברים בלו"ז המתאים (ומה זה "תכנון זמן", ואיך מלמדים את זה?)
לתאם היכן ומתי אוכלים משהו, ולהזמין לכך מקום
לדאוג לטרקטור ועגלה לנסיעה בשדות העמק (זה חלק מהרעיון...)
לחפש קטעי סיפור וזכרונות להקריא בטיול (איך מוצאים קטעים, על איזה זכרון מסתמכים?)
ולצאת לדרך-
אז זה מה שאעשה עכשיו!!
. ואם לכם זה נראה די פשוט, ואתם עושים דברים מורכבים יותר מאלו, רק חשבו כמה ארוכה הרשימה, כמה מורכבת, וכמה קשה יהיה ללמדה. כנראה נסתפק בכך שיש מי שאין צורך "ללמד" אותו, ואלו יהיו יוזמי ומדריכי הטיולים של הדור הבא.....

גם מסע אופניים מלמד

שבוע טוב.
את השאר , שהיה כתוב, אחליף. כשיבוא הקטע הבא

אנחנו והאוטיסטים

בשעור שלי במכללה אני מגיע שוב ושוב לדוגמאות המראות שגם אנחנו, הנורמלים, ילדים ובוגרים  (ביחוד הגברים....) קצת אוטיסטים. הכל עניין של כמות ועוצמה....
גם אנחנו בורחים מלמידה אם זו אברסיבית לנו, גם ביציאה משעורים, גם במעבר לגירוי עצמי (ביחוד עם יש לך טלפון/סמסים /לשחק בהם)....
גם אנחנו לפעמים לא קולטים את רגשות הזולת, כוונותיו מחשבותיו...ומגיבים אליו בכלל ברמה אחרת ממה שהוא נמצא בו.....(רמת ה theory of Mind שלנו לא תמיד משהו משהו....)
גם לנו יש לפעמים התקפי זעם קטנים (שחוזקו בעבר אם נכנעו לנו....)
ואפילו יש לנו מידות קטנות של פגיעה עצמית (מי שלועס את אצבעו בעת מבחן מתסכל, או חובט בכפו כשמפספס את הרכבת שדלתותיה נסגרות כשיורד לרציף....).
וגם אותנו צריך ללמד לדבר כשאנחנו קטנים (רק נדמה לנו שלמדנו את זה בלי ללמוד....בלי סביבה מלמדת היינו נשארים חסרי שפה).
וחלק מאיתנו די אובססיביים לגבי הסדר של הציוד הסובב אותנו, בחדר, במטבח או על שולחן הכתיבה...
אז קחו את זה לאן שתרצו.....
אמנם הכמות והעוצמה עושה כאן הבדל גדול, ענק... אבל בכל זאת- עקרונות שעוזרים  להבין ולשנות- הם אותם עקרונות.....
שבת שלום