מפרשת שבוע שעבר מצאנו: לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם: הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ.
ותוספת שלי- לא תראה אשפת אחיך או בקבוקיו נופלים בדרך, והתעלמת מהם, הרם תרים אותם.
מחשבה אחרי מסלול הליכה במורד נחל יגור, ובו, כמו במסלולים כל כך רבים,- יש את אלו הזורקים במסלול את אשפתם מכל סוגיה- שקיות טרופית, בקבוקי מים ריקים, אריזות חטיפים למיניהם והרבה ניירות טישו....
וכך נריאת הארץ. ולכן צריך להפעיל על כולנו את המשפט הזה מפרשת שבוע שעבר.
לא לעשות חשבון מי זרק ושל מי זה. נתייחס לזה כמו לשלנו, לא נתעלם מהם. הרם נרים אותם.
את כל הקבוצות והמשפחות שאתם מובילים בשטח חנכו על משפט זה. וצריך להצטייד לקראת כל מסלול גם בשקית לאיסוף אשפה. ואם יש ילדים-מומלץ להציב פרס (מחזקי מזון מתקבלים בברכה בטיולים) הניתן להם בסוף המסלול על עזרתם באיסוף לאותה שקית...
ועניין אחר לגמרי : בהוסטל פגשתי את צביקי. הוא כבר בחור בוגר וגדל גוף. בלי מילה. הכרתי אותו כשהיה בן ארבע ועבדנו כמה שנים..... אני מדבר אליו בהנחה שמבין הכל. הוא קם , נעמד מולי, אחז את כפות ידי בידיו, והסתכל לי עמוק בעיניים, כשעיניו שלו כמעט דומעות, מתרגשות. רגע של חיבור ברור ולא אוטיסטי בכלל. ואחר כך הזמין אותי לשבת איתו על הספה. ונשאר תצלום למזכרת. דלק לשבוע שלם.. תודה!
