יום שישי, 30 בדצמבר 2011

שנה מסתיימת ונפתחת

אמנם בלי "ראש-השנה"- אבל בכל אופן, מחליפים קידומת- ומתחילה 2012.
אז קודם כל קצת סטיסטיקה- את הבלוג קוראים/ות (רק) עשרות בודדות, ויש כ 150 כניסות בחודש. ובשביל לשמר את זה כבלוג פעיל צריך להרחיב מעגל קוראים. (רק חיזוקים משמרים התנהגות....) וזה בלי לכתוב על פוליטיקה, בלי רכילויות, בלי סקס. רק על התנהגויות אנוש- וניתוחם כמנתח התנהגות.
אז אם נראה לכם- העיברו לינק לחברים ברשימה שלכם- ואולי יצטרפו קוראים/ות נוספים.
ובשביל להיות יותר אינטראקטיביים- צריך להכנס דרך גוגל כרום. שם אפשר להגיב בקלות. ואם יעלה מלפני- אולי עוד השנה אעביר אותו לפלטפורמה אחרת, מתאימה יותר....
ומה היה לנו השנה?
כהורים- ילדינו גדלו/התבגרו לנגד עיננו. כל אחד וילדו, ילדתו- ילדיו. והתנהגותם משתנה, בהתאם למעל החיים, לגיל, ולסביבתם. ולאילו שילדיהם "מיוחדים"- עוד שנה שמנסים לקדם , לפתור בעיות, להכין לחיים.
ולי יש  גם מעגל של "סבאות" (מעבר להמשך אבהות, בכל גיל)- שגם היא מתפתחת עם צמיחתם של נכדים. למשל כבר אפשר שאלך עם יובל לטיול בשמורה, ברגל, הלוך ושוב, ונלמד את צמחי העונה, בדרך לגן המשחקים....
כבני זוג- אם כבר יש לנו כאלו, או עם הזמניים- הרי חיינו איתם שנה של שיתוף, עברנו מעלות ומורדות, ימי קירבה וריחוק, ולוואי והיתה בהם לכולכם גם מידה של אהבה!
כעובדים- עברה עוד שנה שכל אחד/ת מנסה בה להתקדם ולקדם, את עצמו ואת תפקידו, את השתכרותו ואת הסיפוק שהוא מפיק/ה. לי זו היתה שנת ההרצה של מרכז מטר"ה- שאפשר לסכם בהצלחה. התרחבנו לפרוייקטים רבים, ועובדים איתנו מנתחי התנהגות ותראפיסטים לא מעטים. והפגישות החודשיות נעשו דבר שבשיגרה, כאילו שיש בהן עניין למשתתפים.
ואיך היתה השנה שלכם?
אז שתהיה שוב- שנה טובה. (ולקרן שותפתי- מזל טוב להולדת בנה הבכור!!)
מיכאל

יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

הליכה או שביתה

נתקלתי שוב בילדה, ולא המקרה הראשון, שאינה "מוכנה" ללכת עם הוריה, אפילו הליכה קצרה , מחוץ לבית, והם נאלצים להשתמש בעגלה, אף שהיא בת 7.....
נכון, זה מאפיין אוכלוסיות מיוחדות, ולא יקרה עם ילד רגיל.
אבל העקרון מאחורי זה הוא מוכר ורגיל.
בשבת כשטיילתי עם נכדי הקטן, היה צריך גם לחזור את הדרך מגן המשחקים שבשמורה. והדרך לא קצרה כל כך.
והוא עייף.
והיו כמה נסיונות ל"סחוט" ממסבא ויתור על ההליכה הזו. מזל שלא היתה אלטרנטיבה, ולא הצעתי את הגב שלי לסחיבה, אז אחרי כמה המתנות שקטות (נשב כאן וננוח קצת. תאכל משהו ויהיה לך כוח להמשיך...) הלכנו עד לאוטו כמו גדולים.
אבל כשאין זמן, וההתנהגות היא הישתרעות על המדרכה- הרבה הורים לא ממתינים, ומחזקים את הסרוב ללכת, בכך שלוקחים ילד על ידיים.
פעם אחת וכמה פעמים לא נורא- אבל הורים חייבים להגיע לאותה פעם שבה לא מוותרים, ויש זמן, ומחכים בסבלנות עד שהילד יקום ויתחיל ללכת.....
וזה מאד חשוב גם לילדים עם מוגבלות.
ולאותה ילדה- נכין תכנית התערבות מסודרת, וגם היא תלך יפה ברחוב!!!
שבוע טוב

יום חמישי, 8 בדצמבר 2011

עכבר בדרכים

נסענו, יום חמישי אחר הצהריים, בדרך חזרה מהדרום (השבעת טירונית בצבא....). וכבר בדרך אמרו ברדיו שיש חסימה בכביש 6. (גם ב waze רואים שחור...) אמרנו- נברח לכביש אחד...או אולי נעבור את החסימה דרך שוהם אלעד ונחזור לכביש 6?? אבל כשרואים את הפקק במחלף דניאל- רואים שגם לירידה למודיעין שוהם כבר עומס גדול, אז יורדים לכביש 1. נראה פנוי! נוסעים, אבל--- עומס משפירים ועד בכלל צפונה!!!. אז אולי נברח ימינה?- פונים לעקוף דרך יהוד למסובים. אבל אז עומס על צומת יהוד! כמובן-אך  ימינה פנוי, נברח ונחזור לכביש 6 דרך צומת הטייסים-נחלים. רעיון מצויין.... עד שמגיעים לעומס הבלתי נסבל של הטייסים- נחלים. מזכיר לכם משהו?
העכבר בתא הניסוי, מותנה שאדום- זה שוק חשמלי ברצפה...מהר מאד לומד לברוח למסלול הירוק. הירוק הופך אדום? זה כבר גירוי מבחין לאברסיה קרובה- ותנאי חיזוק שלילי מחזקים אותו על בריחה לאיזור הירוק. שוב ושוב הוא בורח מאדום לירוק, ומחוזק שלילית. עד שהתנאים משתנים, והבריחה אינה מביאה להפסקת השוק, אבוי, גם הירוק הוא תנאי שוק! אברסיה בכל כיוון!! ומה ההתנהגות אז? תוך זמן קצר-אדישות, קטטוניה.
זה כמעט קרה גם לנו. התחילו לעלות רעיונות: אולי נסטה הצידה, איזו תחנה, אולי מסעדה, נשב כמה שעות וניסע אחר כך. או נכנס למייל (למי שיש סמארטפון) נעסוק במשהו אחר ונתעלם מהנסיעה והזחילה....(חוץ מהנהג... אבל אני גם כן כבר אדיש...)  בדיחות רצות , "למה כולם נוסעים הביתה שלהם במקום לגור איפה שהם עובדים???"
אבל גם העכברים כמונו,  נורמליים. כשהשוק מפסיק, אחרי כמה דקות הם מתאוששים, ומתחילים לרוץ לאוכל, הביתה, כביש 6 פנוי...הגענו, יש תה ועוגה....
ואפשר להתפנות לכתוב חויות מתיבת סקינר של אלפי הנהגים.
ומותר האדם? איין.....
שבת שלום