יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

חינוך ולימודים

הבוקר דליק ציטט בגלי צהל מכתב של מנהל בית ספר, שטען שעודף עיסוק בלימוד לקראת מבחני המיצב, מעקר את המערכת מעיסוק בחינוך, ומועיל בעיקר לשר החינוך שרוצה להציג נתונים. ודליק הסכים עם כל מילה.
זהו ביטוי לתפיסה הרווחת שיש לעסוק בדיבורים על ערכים, בשעות חינוך, בכדי ל"חנך".
אבל זו טענה שגויה מיסודה. כאשר כיתה עוסקת בלימוד ברמה גבוהה- זהו חינוך לערכים. אם לומדים הרבה ומגיעים לשליטה בחומר- זהו הערך של יסודיות, של מצויינות, של השקעה, של הישגים מתוך מאמץ. זה הערך שידע והישגים נרכשים במאמץ. כמו שאר הדברים בחיים, שלא באים בקלות כמו גלישה בפייסבוק....
כשיודעים היטב את החומר, דבר שבשבילו יש להתאמן הרבה, לתרגל הרבה- אז השפה טובה יותר, ההבנה טובה יותר, הביטוי טוב יותר, ידע העולם רחב יותר, ידע ההיסטריה רחב יותר, ואפילו ידע התנ"ך שגור יותר- וכשעושים זאת ברצינות- זה מעניק באופן ישיר ובלי דיבורים, את הערכים של אזרחות או יהדות, או יצרנות.
כשלומדים טוב- מקשיבים לחבר שעונה שאלה, עוזרים לבן זוג בהכנת עבודה בצוותא- ורוכשים ערכים של שיתוף פעולה.
בקיצור- בבתי ספר שלומדים גם הערכים נרכשים.
כשלא נותנים להעתיק ולחפף- אז גם יושר הופך לערך.
לא צריך שעות מחנך רבות בשביל ערכים. צריך כיתה שלא מבזבזת את זמנה בשיחות על בעיות התנהגות, על איחורים, על פיטפוטים.
הנכון הוא שלמורים חסרה הרבה הכשרה ויכולת לעסוק בהוראה רצינית, איכותית, מעמיקה, של הידע עליו הם אמונים. אבל מי מהם שעסוק בכך ומצליח בכך- מחנך בהחלט. בדוגמא האישית, בדרך ההוראה, בהתייחסות להתנהגות ולחומר.
אצלם לחנך זה דבר שקורה בעצם העיסוק בהוראה. לא בזמן מיוחד המוקצה לשעורי מחנך.
אז הבה ניתן להם רוח גבית ללמד, טוב והרבה, ולהגיע להישגים (כלל שעורי בית שאנחנו ההורים נסייע לביצועם). ואל נטעה אותם לעסוק במקום זאת בשיחות שלא מובילות לשום מקום......

יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

סופה של שנה אזרחית.....

2010 נסגרת. היו אתגרים, היתה שיגרה, היו ימי התרוממות, וגם ימים של נסיעות, והמתנות.
לקראת סופה של השנה עשיתי צעד של הגשמת שאיפה. אבל לא לבד.
כשהקמתי את נ.ת.ב לפני כ 15 שנה בטבעון, עם מיכל כשותפה, רציתי בתחילתו של מרכז לניתוח התנהגות, וזה התפוגג.
שותפתי הלכה לאקדמיה, אני עברתי לזכרון יעקב, וזה לא המשיך. המשכתי לנדוד בעצמי, ולשתף פעולה עם תלמידותי/חניכותי בהזדמנויות בלתי מתוכננות.
עכשיו, עם קרן, הקמנו את מטר"ה. המשרד ברעננה, השירות ללא גבולות מקום. תלוי בכם, מנתחי התנהגות ומבקשי עזרתנו. במקום בו תהיה הבקשה, עם האדם שיכול להגיע לשם- שם נהיה.
מטר"ה יחבר בין בקשות עזרה וקידום לאנשים ולאירגונים, לבין מנתחי/ות התנהגות שיכולים לסייע.
ואם ילדים יתקדמו, התנהגויות ישתפרו, צוותים חינוכיים יתחזקו, צרות יפחתו- זה יהיה שכרנו הגדול בשנה הבאה ובאלו שאחריה.
אז שתהיה לכולם התחלה טובה ומבטיחה לשנת 2011. ואם אספיק אוסיף דבר בסופשבוע הבא, רגע לפני שתפתח.
ובעיקר שירד גשם!!!

יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

מקצוע לא מוכר, נדרש ומושמץ בו זמן

מצד אחד, מקומות שמכירים ניתוח התנהגות טוב- מבקשים עוד ועוד מנתחי התנהגות למשימות. חסרים כאלו  לליווי של כיתות בבית ספר לבעיות התנהגות, חסרות לגני תקשורת, חסר לתכנית בירושלים, וחסר בבאר שבע...בקיצור חסרים כאלו שיודעים את המלאכה של ניתוח תופעות התנהגותיות, ועריכת תכניות לשינוי יעיל וחיובי.
ומצד שני- מושמצים ונדחים. כל מנתח התנהגות שנכנס לשטח נתקל בהסתיגויות שיש בהם אמירות דוחות כאילו מדובר בגישה פסולה ולא יעילה. (היום סיפרה לי מנתחת התנהגות מתחילה מהמגזר הערבי שבקושי מוכנים לשמוע אותה במקומות חדשים..) ולא מעט מיחס זה מגיע מבעלי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת.
פגשתי כמה עשרות מהם בהשתלמות השבוע, ונדרשתי לכל יכולותי בתחום השכנוע, ההסבר ויחסי הציבור כדי להעביר את המסר- אנחנו לא "מאלפים" ילדים, אלא מחנכים ומלמדים. אנחנו לא כולנו מרובעים וטכניים -אלא יש בנו כאלו ויש אחרים, ומרובעות זו לא תכונה של התחום אלא של אדם בתחום. בתחום אנחנו גמישים....ואנחנו לא מתעלמים מהצד הרגשי...אנחנו בונים בעזרת שינוי בסביבה- רגשות חדשים, ועושים את זה באהבה....
והנה-  אם כבר מזמינים אותנו להעביר השתלמויות לקהל הזה- משהו משתנה!!
שבת שלום

יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

בכל מקום מתנהגים

תמונה: חמת גדר. המים חמים. יש תור לג'קוזי עם הזרם החזק. אנשים סבלניים. כל אחד לוקח את הזמן שלו. זה לא שוויץ כאן, שיש תור מסודר וצילצול המסמן "זמנך עבר!". ויש שתי עמדות, אז יש שני תורים. ישראלי למדי. כל אחד זוכר אחרי מי הוא, ולא חייבים פתקאות של משרד ממשלתי (הם ירטבו במים , וגם אין פקיד...). ולפתע בחורה צעירה ועבת בשר מתגלגלת אל העמדה "שלנו", ומתנחלת לה בתוכה, ברגע שיוצא ממנה המתרחץ הקודם, מבלי להתייחס , לא אלי ולא אל אשה אחרת שממתינה אף היא. לא עזרו דיבורים, ולא שיחה, ולא תוכחה. היא גם יודעת לתפוס תור, וגם יודעת לתת תרוצים....
אז מה אנחנו לומדים מכך? שיש מי שלומד מהוריו וסביבתו על פי דוגמאות ראויות של המתנה ותור, והתחשבות, אבל יש גם מי שלומדים (מהוריהם? מסביבתם?) את המיומנות ההפוכה- ואת המיומנות הוורבלית-דיבורית המלווה אותה.
האם עוד אפשר לשנות גם התנהגות של בוגרים? ומי? אנחנו השכנים??
מה שבטוח, לא תמיד יצליחו שניים רגועים ולא צעירים לשנות התנהגות של חצופה צעירה אחת......
ומי שעוד לא לימד את ילדיו לזהות מי בתור, לאן התור שייך, מי לפני, ואפילו איך להתנהגו כשמישהו עוקף אותך- כל העבודה עוד לפניו.....
ושיהיה לנו תור נעים.....ושבת שלום.

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

אש ושרפה

אי אפשר לי ביום כזה, כשהכרמל בוער, לכתוב על משהו אחר. וודאי לא אני, שהכרמל היה ניבט מחלון ילדותי במלא הדרו (בצד שאינו בוער הפעם, המורדות המזרחיים הצופים אל כפר יהושע).
ידונו וודאי באותן התנהגויות שגויות של אלו שלא הגיבו במלא העוצמה בשעה הראשונה, ואלו שלא דאגו למלאי גדול יותר של חומר כיבוי, ובמי שהחליט שלא לרכוש מטוסי כיבוי גדולים. כזה הוא טיבו של תחקיר- שמחפשים מי ומה היה יכול להתנהג אחרת (ורק העיתונאים חפים מאחריות...). גם הנהג של האוטובוס, ומפקדת המשטרה...לכולם היה רגע של התנהגות שהתבררה כגוררת אסון.
אבל לטעמי דווקא ראוי שנקח מכך לקח אחר. שיש דברים שהעולם חזק מאיתנו, וכוחה של האש הוא מבין הדברים שיכו בנו, בני האדם, ביום מן הימים. כמו הצונאמי, כמו רעידת האדמה, והסופות- כך גם האש- גדולה מן האדם. תמיד יוכל לנסות להמלט מתוצאותיהם של כוחות אלו- לגור גבוהה יותר, לבנות חזק יותר, להכין יותר כלי כיבוי- וגם ראוי לעשות כל אלו!, אבל לזכור- כשהם מכים זה מכה, ולאחריה של אש צריך לחכות לגשם, ולצמיחה, ולהתחדשות היערות בתהליך ארוך.
וגם הגנטיקה והלא נודע יודעים להכות מכות כאלו, כמו שחווים הורים, בעת שמתבשרים שיש להם ילד עם פגיעה, וגם פגיעה קשה. הרי זה כמו אש השורפת את כל שקיוו וטרחו. ולא יכלו להתכונן לכך. וצריך לנהל מאבק, ולמצוא את מה שיצמח, ולטעת מחדש, ולא לחפש אשמים.
שבת שלום וחג אורים שמח, מאור נרות ולא מאור שרפות.

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

אמא, ABA וגילוי לב מרשים

בכנס בתל אביב (טיפול בהתנהגויות קשות) הצגתי תכנית התערבות שהובלתי, בנערה עם פיגור, בת 17, שהפגינה בבית התנהגות מאד קשה, שכללה גם אלימות. וכן, אחרי התערבות ארוכה ומסודרת הנערה והוריה עברו שינוי עצום, וכיום זו נערה שנעים להיות בחברתה, בבית וביציאות ממנו. אבל דברים יבשים אינם חודרים אל הלב. אלא שהפעם האם הסכימה לבא ולספר, בגלוי אישי נדיר, על עוצמתם של הקשיים שעמדו בהם, על המאמץ הגדול שהיה כרוך בישום השינויים בההתנהגותם, ועל השינוי המיוחל שאמנם התממש בהתנהגות ביתם. וכשהדברים נאמרים בגוף ראשון, במלא חריפותם - אף אחד לא נשאר אדיש. והקהל קיבל את דבריה בתשואות ארוכות ובתגובות חמות.
וחשוב מכל- האם אמרה שהחלטתה לספר ולהחשף היא בעיקר כדי לאמר לרבים- שיש דרך נכונה לטפל בבעיות התנהגות, שצריך לפנות ולהעזר, וש ABA מבחינתה זו ההתערבות!!!

אז אם משהו חושב ש ABA זו תכנית התערבות לילדים אוטיסטים- שיתפכח! זה המדע הישומי שיכול להוביל שינויים על בסיס מדעי ואנושי גם יחד.

יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

ילדים בלי גבולות

ראיתי ילד בכיתה א בבית ספר רגיל, ילד כאילו רגיל, חמוד ואנטליגנטי. אבל התנהגויות כמו שלו מקבלות כותרת ODD. התנהגות מתנגדת מתריסה.
לא נשמע להוראות, מתנגד לכללים, עולה על שולחנות, צועק קללות בכיתה.....ולא לומד כמעט כלום...
תמיד מנסים גם תרופות, אבל לרוב הן לא התשובה. ומי שיש לו תופעות לוואי לתרופות- בכלל לא יכול לקבלן.
ומה נותר לעשות? שום תכנית קלה לא עוזרת במקרים כאלו. את זה  ההורים מכירים, הם כבר ניסו הכל: הסברים ואיומים, ענישה והבטחות. זה רק מחמיר בהדרגה. גם סייעת שתלווה אותו כל היום לא תעזור.
כי זה ילד שכבר פרץ את גבולות המשמעת הרגילים.
רק תכנית עם גבולות מאד ברורים ותנאים מאד מגבילים. והרבה חיזוקים במקביל.
ולתכניות כאלו מי ערוך? בתי הספר שלנו לא ערוכים לכך. הם לא מאפשרים לחייב, לא מאפשרים למנוע, לא מאפשרים להגביל פיסית תנועה, בריחה, יציאה וכניסה. בקיצור- במקום שהגבולות נפרצים בקלות- לילדים כאלו אין סיכוי טוב לשיפור.
חלקם יסיימו עם CD- הפרעת התנהגות.
ואפשר. אפשר לשנות מסלול! תנו לנו ונשנה מסלול.!

יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

המקופח

אם רוצים לראות מקופח כרוני- נסתכל על א'.
ילד בכיתה א PDD
אינטליגנטי ומדבר. אבל כל הזמן ועל כל דבר הוא מוצא הזדמנות להיות "מקופח".
"למה הצבע הזה ירוק בהיר? רציתי ירוק כהה!"
"הוא הגיע ראשון, לא רציתי להיות אחרון"
"אני לא רוצה את המשחק רק כאן- רציתי אותו הביתה"
וכך כל הזמן....הוא כל כך מומחה בקיפוחיות, שלרוב ימצא מישהו מהצוות סביבו שיבוא לנחם, להרגיע, ולפצות....
ולכן הוא כמובן גם ימשיך להתקפח.....זו מלכודת התנהגותית שגם הוא שבוי בה....
ואתם בטח מסתכלים סביב ואומרים לעצמכם- גם אני מכיר משהו כזה ומישהו כזה.
גם אם אצלו/ה זה לא כל כך כרוני ולא ממש ילדותי. כי המקופחים הרי תמיד מקופחים.....
נראה אם נצליח לשנות.....
שבת שלום

יום שני, 8 בנובמבר 2010

השתלב והגיע למועצת תלמידים

נ' ילד מקסים. מאובחן, היה בגן תקשורת.  חשבתי אז שאת הבעיות נפתור בגן רגיל ולא נחכה שיתנהג רגיל. ובהמלצתי ודחיפתי הועבר מגן תקשורת, לפני שנים, לגן רגיל. מאז הוא משולב, עם סיוע. ועכשיו כבר כמה שנים לומד בבית הספר היסודי. אבל אחרי מסלול ארוך ורצוף הצלחות וקשיים- הוא השתתף בבחירות למועצת התלמידים!! הציג מצע, ונבחר ברוב קולות!
וביקש מהסייעת ללכת להכין לעצמה יותר קפה, כי היא מפריעה לו לשחק.....
לא כל הילדים יצליחו כך להשתלב, אבל כל אחד כמוהו שמצליח- עושה את כל המאמץ, של כולנו,  לכדאי, את כל התקוות לאפשרויות.
אבל יש רבים שקוראים וליבם נחמץ, כי ילדם שלהם לא יכול היה להגיע לכך.
נאהב את כולם, גם את אלו שנשארים בכיתת ה PDD........
וכל אחד יתקדם לאן שהוא יכול, ולאן שאנחנו נצליח לסייע לו....
ואולי אוכל לצטט לכם עוד דברים, מפי אבא של נ'. אז יש למה לחכות.....

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

בר מצוה

דבר השבוע שמור לארוע שהפיקו צוות ההוסטל בעין שמר. 6 ילדים בתפקוד נמוך הגיעו למצוות השנה. הרימו שם מסיבת בר מצוה ש"חבל על הזמן".!! מאם הבית, ועד כל אנשי צוות המעון נרתמו והצליחו לרתום תורמים רבים כדי לאפשר קיומה של מסיבה על כל מרכיביה, כולל צלם ארועים, די גיי, להקת מתופפים, קייטרינג באולם, רב לברכות.....
אבל פיסגת הערב היתה כשאלו שיודעים ללמד ולעצב התנהגותם של ילדים (בניצוחה של מנתחת-התנהגות בהוסטל)- הצליחו להכין גם הופעה, בה חבריהם של חתני הבר מצוה היו הכוכבים- והעלו הופעת חיקוי על קצבו של שיר מוכר. ולהקת הזמר של בית אקשטיין הופיעה בשיר מושלם.
חברו כאן רבים למעשה שאין כמותו לטובה ולחסד עם הילדים ובני משפחותיהם.....
אבל כדי להזכירנו - היה גם אחד שלא יכול היה לשאת את עוצמת הרעש וההמולה (בכל זאת אוטיסטים בתפקוד נמוך..) שבבכי ביקש רק לברוח החוצה.....
שבת שלום

יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

זמן ציפיה

לא פעם אני בתחילתו או אמצעו של תהליך, והסוף נראה רחוק. דוגמא?
הילד המדובר בו , רגיל בגן רגיל, אבל יש לו הרגלי אלימות כלפי ילדים אחרים. כשמישהו "לא חבר שלו", למשל, זה יגמר במכה או זריקת חפץ....
קבענו הרחקה על ידי הגננת הצידה, עם אחיזה מרסנת להשתוללות שלו, כי הוא משתולל....
אבל מתברר שלוקח לו הרבה מאד זמן להרגע...והזמן לא מתקצר כצפוי....אולי הוא מחוזק מהאחיזה? צריך לעשות שינוי.
וכאן מתגנב הספק, של הגננת, של האם, אולי גם שלי? האם נצליח לעשות שינוי שיביא לשינוי הרצוי?
ומלבד ניתוח התנהגות נכון,שמזהה מה משמר התנהגות כעת, ומה יפחית אותה בהמשך, צריך סבלנות! צריך להמתין, צריך לתת עוד זמן שחיזוק חיובי על התנהגות טובה ישפיע עוד, ויגביר התנהגות נאותה....
הימים האלו קשים. והאם שואלת- הוא יהיה בסדר???????
אלו רגעי הציפיה, זמני התקווה. הם חלק בלתי נפרד מתהליכים בכלל, וגם אצלנו.
אז אחרי שאתם מפעילים משהו- תנו תקוה לאלו שמחכים לתוצאות.....שווה לחכות....
כשהדברים ישתפרו- אספר לכם....(גם לקוראים נדרשת מעט סבלנות ותקוה)

יום שבת, 23 באוקטובר 2010

עצמאות

הילד/נער בן 12. משולב בכיתה רגילה. אבל "אוטיסט".
השנה הוחלט שהסייעת שלו כבר לא תוגדר כשלו , היא סייעת של כל הכיתה. וכך זה עובד.
והנה- הוא הפך עצמאי- מקפיד להכין בעצמו שעורים, עושה בכיתה הכל, לא מבקש עזרה, ואומר- אני אחראי.
וגם מנמק: אם לא היתה לי סייעת שלי- הייתי יכול להיות עצמאי כבר קודם. עכשיו, כשאין לי סייעת פרטית אני צריך לדאוג לדברים בעצמי. ....
לא בטוח שהיה ניתן להוציא את הסייעת כבר קודם. אבל איזה מזל שהוצאנו אותה עכשיו מתפקיד סייעת אישית!!!!!
עצמאות זה שם המשחק בחיים!!

יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

מלכודת

מלכודת התנהגותית היא דבר "אכזרי". אותה התנהגות בעייתית (למשל: לסרב לזוז, להתקע) גוררת את ההורה לאותה התנהגות (למשל להתחנן ןלבקש ולהציע דברים, כדי שתזוז) שרק מחזקת את ההתנהגות , ומעלה סיכוי שאותה התנהגות תחזור על עצמה בעתיד. שני הצדדים במלכודת.
בשביל לצאת מהמלכודת, צריך בסך הכל דחיפה קטנה, משיכה הצידה מהמלכודת, שבירת השיגרה ושינוי התגובה הצפויה, לתגובה אחרת. אבל בשביל זה צריך עזרה!! כמו רכב שנתקע בבוץ- חייבים משיכה מרכב אחר, אבל ברגע שהגלגל יוצא מהבוץ- הוא נוסע בעצמו בקלות. אני מרגיש לפעמים כמו רכב חילוץ, ואחרי כמה משיכות- אופס!- זה עובד.
נכון שלפעמים צריך גם לדעת מאיזה צד למשוך, ואיזה עובי כבל, אבל העיקר- לא להמשיך להתחפר....

יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

שבת של חסד

בגן לילדים אוטיסטים בבני ברק הסייעות כבר רגילות- לקחת ילדים הביתה לשבת. הן משחררות בכך את ההורים לשבת מנוחה, דבר לו אינם זוכים, אם הם צריכים להשגיח על ילדם כל היום. להיפך, בהבדל ביום רגיל בו הילד נמצא במסגרת מלאה, לפתע צריך להכיל את כל הקשיים, להעסיק, לעצור, לנקות אחריו, והשבת עלולה להפוך ליום הקשה בשבוע.
הפעם נתקלתי ביוזמה חדשה: הן מארגנות לילדים שבת ארוח משותפת של נופש פעיל. הן יוזמות יציאה למקום שאפשר להתארח בו כולן יחדיו, מגייסות לכך תרומות שיאפשרו זאת, ויקחו את כל הילדים לשם- לשבת של פעילות. ולהורים- שבת שלום, עם אפשרות לפנאי לעצמם ולילדיהם האחרים. והכל התנדבות!!
זה הוא חסד אמיתי!! ולוואי והיו עוד רבים כמותן.
שבת שלום

יום שני, 11 באוקטובר 2010

טרמפולינה גדולה

הקטע הבא לקוח מקובץ "לקחי הגן"- מחשבות על צמחים ותופעות בגינת הבית והבוסתן שלי, ומה אפשר ללמוד מהם.

הטרמפולינה- היא לא חלק מהגינה, עד שיש לך ילדים בגיל המתאים (כל הילדים בגיל המתאים....) ואתה מבין ששווה לכסות חלק מהשטח לטובת משהו אחר, משהו שעונה על צרכים של מישהו אחר, צעיר יותר ממך, שונה ממך, כזה שדורש יותר פעילות גופנית קופצנית ותחושתית. כך גם במעונות ובבתים שיש בהם ילדים אוטיסטים, אתם צריכים טרמפולינה בגינה, ערסל בסלון, סולם על הקיר בבית, כסא מסתובב במטבח, נדנדה על המשקוף, אביזרים שישמחו מישהו שצריך סיבוב, עירסול, קפצוץ.....ורק כשאתה רואה כמה הם שמחים ברגעי התחושה הזו - אז מבינים שחשוב להתגבר על הטרחה ולהתקין משהו כזה, אפילו אם זה טרמפולינה על פיסת הדשא. 

יום שישי, 8 באוקטובר 2010

ABA מחמיץ פנים

השבוע, פעמיים, נתקלתי בדיווחים על החמצת פנים לה זוכות תלמידות שלי, מנתחות התנהגות, כשהן מציגות את עצמן ככאלו, או מסבירות ניתוח התנהגות מהו....
יש לכך תשובות. צריך ללמוד מה  להשיב למחמיצי הפנים ולמתקיפים..... :
כן אני רואה שזה לא נראה לכם מקצוע מכובד, אנחנו מקצוע מושמץ, זה נכון. ככה זה כשהולכים נגד הזרם. אבל "הזרם" (הטיפול המקובל) הוא עכור, הוא מלא הצלחה מוגבלת, חוסר הצלחה, חוסר אונים ביכולת לפתור בעיות התנהגות. להגיד לכם/ לכל אחד, שאנחנו (מנתחי התנהגות) יכולים לפתור את זה, שיש מה לעשות- זה מאיים מאד. זה אומר משהו על חוסר היכולת עד עכשיו....וכשאנשים מאויימים הם לעיתים מתקיפים....מי כמונו אמור לדעת זאת...אז תתקיפו , ואנחנו בינתיים נעזור ונפתור בעיות.....
תשובה אחרת:
הרווחנו את זה ביושר, את החמצת הפנים. יש בשטח ארוגנטיות, ומרובעות מסויימת, שבאה עם ניתוח התנהגות ראשוני ופשטני. החיים זה באמת לא "חיזוקים ועונשים וזהו."..אז אם אתם חושבים שהחיים באמת יותר מורכבים- נכון. אתם צודקים. העניין שגם מנתחי התנהגות יודעים את זה! וצריכים לחשוב פעמיים, איזו התערבות מתאימה, ואיך ההתנהגות  קיימת כאן עדיין. מה מחזק אותה. ולהתערב בזהירות הנדרשת. ובאתיקה הנדרשת. ובאהבה! ואנחנו יודעים לעשות את זה.

בקיצור- עוד נלמד איך יוצאים ממצבים כאלו.....וממשיכים להוכיח שיש שינויים לטובה....
שבת שלום

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

אבחון על הגבול

יש ילדים שהם בספקטרום, הם אוטיסטים. שזה ברור, גם למאבחן וגם להורים.
יש ילדים שהם בריאים. הם לא. לא אוטיסטים
ויש ילדים שאומרים עליהם:  על הגבול. האבחון הראשון כן. האבחון השני לא. לך תדע...
אז הם נגררים על הגבול. "כאילו" מסתדרים. "כמעט בסדר" בגן.  קלינאית תקשורת פעם בשבוע. ואמונה שיהיה טוב.
אז זה לא ככה! מי שעל הגבול יצטרך הרבה מאד השקעה בו, כדי להיות בסדר. הוא לא ממש יכול להיות בסדר גמור, כי הוא על הגבול!
על הגבול יש המון מה לעשות, מה לעזור לו
בלי עזרה הוא לא יכול.
הוא חכם, הוא מדבר יפה, הוא מבין הכל. ואמנם רק (רק?) החברתיות שלו לא ממש תקינה.....
אבל כמה עבודה צריך לכדי לשנות חברתיות? לפתור בעיות תחושתיות?? להפטר מאובססיות קטנות ומטרידות......
אז אפ פגשתם הורים שמעדיפים את הגבול כדי להתנחם ולא לעשות הרבה- תעירו אותם....הילד שלהם צריך הרבה, לא פחות מזה שבתוך הספקטרום. הרבה עבודה.

יום שבת, 2 באוקטובר 2010

התחלה אינה הבטחה, היא נסיון

שלום
אם תמצאו עניין- הרי זה משום שנגעתי במשהו שקרוב לכם.
כל שבוע אשתדל לעדכן , ואולי יותר. על משהו שמשך את ליבי ודעתי.
הפעם- מוזיאון ישראל. קהל רב. אולמות משופצים. והנה הקול והמראה המוכר. נער, מקפץ ונוהם, רץ וחוזר. ואביו אחריו לשמרו. ברור לכל מי שמכיר- אוטיזם. נער אוטיסט.
ואני רוצה להעריך, לכבד, לחזק את ידי אביו, אחותו ואחרים, בני משפחתו, שלא בושו בו, שלא עצרו מלהביאו, שלא "התביישו" בהתנהגותו. אלא התנהלו להם במוזיאון כמו שראוי להתנהל, כשיש לך ילד אוטיסט. שמו פס....
ואנחנו- נזכור כל פעם מחדש את הרבים שלא מעיזים לבוא כך, שלא יוצאים כבר זמן רב, לא איתם וגם אי אפשר בלעדיהם..
ונזמין אותם. בואו איתם!. אנחנו נהיה סבלניים, אנחנו נכבד אתכם ואותם. אתם רבים מכדי להתבייש. אתם אחינו!