יום ראשון, 28 ביולי 2013

סופשנה וחיזוקים

היתה לי היום חוויה, ואפשר לשתף.
לימדו אותי מה זה חיזוק מושקע.
הגעתי למעון, עם ארבע גנים וארבע מנתחות התנהגות, אותן אני מנחה לאורך השנה.
היתה פגישת סיכום לשנה זו. עלו נושאים שונים ושאלות איך לשפר את שנה הבאה.
אנחנו עובדים שם בתקן נמוך, ואין מספיק שעות יחידניות לילדים, ויש שאלות איך לנצל את הזמן, ואיך בכל זאת לתת לילדים כמה שיותר.....
ועל השולחן לסיום היו ענבים מהגפן שלי (הזן המיוחד איזבלה שטעמו מזכיר מנגו או פסיפלורה...)ומטעמים טבעוניים שהן הכינו, שיתאים לרוחי......
ולקראת סיום הן הוציאו "חוברת" קטנה ומושקעת של דברי תודה. עם תמונות והומור ותודות.
כדי לא להשתחץ אני מנוע מלצטט, אבל זה חימם את הלב לקרא. והם עברו על הכלל "אין אומרים שבחו של אדם בפניו"....
אבל מכיוון שידעו שהמחזקים החזקים ביותר הפועלים עלי הם מחזקים חברתיים, של הערכה, הם קלעו בול, ושמו אותי על לוח חיזוקים מובהק. כזה ששווה לבוא עוד בשבילו עוד שנה שלמה.....
אז אם יש מישהו שעבדתם איתו השנה- תחשבו , אולי אפשר לכתוב לו כמה מילים חמות, ותעשו לו את היום....ובתקוה שמשהו יכתוב גם לכם.
מגיע לכולנו.....
ותודה שאתם קוראים אותי
מיכאל

יום שבת, 20 ביולי 2013

אחרי חופשה קצרה ובלי ABA

כשיוצאים לחופש מנסים לנקות ראש, לא לחשוב על דברים הקשורים לעבודה.
אך מי כמוכם יודע, כיום הדברים הקשורים בעבודתנו רודפים אחרינו לכל מקום. מספיק שמכשיר הסמארטפון ביד, וכל המיילים וההודעות משיגות אותנו גם במרומי הרי הדולומיטים האיטלקיים.....
ובכל זאת חלק מהזמן, בעזרת הפסגות, המדרונות המיוערים, חוסר קליטה , כיבוי מכשרים, השבילים המסומנים וקשיי העליה והירידה- היה ניקוי ראש!
ורק חזרתי- והמציאות שואבת אותי אל תוך אותו הסבך, בו אני מנסה להתיר קשרים, ולפתור סיבוכים.
ואחד הסיבוכים הנפוצים הוא מאבקם של הורים לאיכות חיים עם בן או בת בוגרים שאינם מתפקדים, או ממררים חיים.
בוגרים שעברו את גיל העשרים או נושקים לו, שעדיין כמובן תחת כנפי הורייהם. וקשיי החיים עימם בל יתוארו. אלו כופים על הוריהם התנהגות חזרתית (שיחליפו בגד שוב ושוב, שיסעו איתם עוד ועוד), אלו מגיעים לאלימות כשמשהו אינו מתנהל כרצונם, אלו רובצים בחדרם ללא מעש ימים שלמים, ועוד.
ואני מוצא עצמי חושב ואומר, שלפני שמנסים לתקן- בואו נמצא להם מקום לחיים.
זה צריך להיות יעד מקובל, מוסרי, תקין, ראשוני. לדעת שלא תפקידם של הורים מותשים לתקן את הבחור/ה ואת היחסים איתם, אלא תפקידם להעזר במערכת הקיימת של הרווחה, ולמצא בית לחיים. ישנם חששות רבים, ורגשות רבים, והם מובנים וקשים ומקשים. אך חשוב ביותר לעבור משבר הורי זה, ולהפרד חלקית, למפגשי סופי שבוע. ורק אחר כך לאסוף שוב כוחות לקבוע גבולות והתנהגויות, לתקן הרגלים ולשנות.
אז סיסמת הקיץ הזה להורים רבים- הסתכלו קדימה באומץ, חפשו ומצאו המקום המתאים, ועשו תת השנה הקרובה לשנת מעבר.
שבוע טוב
מיכאל


יום חמישי, 4 ביולי 2013

קודם כל שמחת חיים

היה לנו דיון היום (ערב העשרה במרכז מטר"ה) על תכניות ("התנהגותיות", שנראות כמו ABA גרוע) שבהם הילד אמנם עושה, נדרש ועושה, אך שמחת-חיים אין לו בזה כלל. והוא כבוי, או מקטר, או מתלונן, או מייבב, או מנסה להתחמק ....
והסיכום ביננו היה שאין דבר שיצדיק תכנית קידום התנהגותית, אם היא מושגת בלא שישמר הערך של שמחת חיים.
כי מה היעד המוצדק של התקדמות במיומנות כלשהי, אם בסופו של דבר איכות החיים, שמחת החיים, נשחקת?
וחובה עלינו כשאנו נתקלים בילדים כאלו לזהות את זה, להיות ערים לזה, ולהפוך את התכנית לתכנית שיש בה שמחה. שמחזקים בה נכון, שיש לילד ערך מוסף שמח מהשתתפותו והתנהגותו. שהוא לא נרתע מהלימוד.
אמנם נכון, במיקרים מסויימים צריך ונדרש לחייב ילד, בהחלט, וגם צריך לעצור ילד מהתנהגויות מסויימות, וזאת גם במחיר אי הסכמה והתנגדות. אך זו לא יכולה להיות רוח התכנית לאורך זמן.
ומבחן חשוב לכל מטפל הוא להראות שהוא יודע להצחיק ילד, ושהוא זוכר לעשות זאת לא מעט פעמים.....
אז לכו לעשות איתם שמח!!!
ועכשיו קצת חופשת קיץ.
להתראות כאן אחרי כן
מיכאל