טוב, כולם יודעים שנעים לקבל חיבוק. וגם לתת זה תענוג דומה.
יש משהו במגע בין גוף לגוף שגורם לנו הרגשה נעימה כל כך. אין פשוט מזה. אפילו לא מנסים להסביר את זה.
מהו הדבר הנעים בעצם? רק המגע, התחושה? זיכרונות והתניות של חיבוקים מימי התינוק שהיינו? חום הגוף, הלחץ הקל? או בכלל אנרגיה, משהו בשדה אנרגטי בלתי מדיד בינתיים...מה זה משנה? העיקר שיש את מי לחבק, ולקבל חיבוק , והחיים נראים הרבה יותר טוב. אנחנו מוכנים לעשות לא מעט בשביל לקבל אחד....
אבל ילדים אוטיסטים, אצלם זה לא אותו דבר...עד כמה חשוב להם החיבוק? קשה לדעת. חלקם לא באים לחיבוק אלא אם מלמדים אותם. חלקם מסתייגים ורק נוגעים קצת...(זוכרים את נגיעת היד הקלה בהצגה "המקרה המוזר של הכלב"...מומלץ מאד!!). ולכן כה ריגש אותי מה שקרה לי השבוע , עם טל.
טל הוא ילד שעוד מעט יהיה בן חמש, עם תאום זהה, ושניהם יפים, ולרוב שמחים.
אבל טל לא רוצה ללמוד הרבה (אך טבעי... מי רוצה?), ומתעצבן אם חייב. אבל מאד צריך שילמד, כי עוד אינו מצליח לדבר, אך מכיר מאות מילים כתובות, ועכשיו הוא כבר לומד להקליד, כדי שיוכל להתבטא ברור.
אז לקראת קטע השיעור שאלה אותו המטפלת אם ירצה לקבל משהו אחרי משימת למידה. למשל, לקרוא בספר?
וטל הגיב ב "יו (לא)" עם תנועת ראש חד משמעית. אולי משהו אחר כמו חיות הצעצוע? משהו לאכול?.... ושוב "לא". אז אני, שיושב מהצד על הספה, וצופה במטפלות מפעילות אותו, יצאתי מתפקיד הצופה ושאלתי- "אולי תרצה חיבוק ממיכאל??". והוא משיב "כן!" . וכך היה! הוא הסכים לעשות שתי משימות "חובה", והפרס היה חיבוק, אותו הוא בא לקבל (בהפניית גב, לחיבוק מאחור) עם כל הלב והקרבה.
אני כמובן נמסתי במקום.....
ואתם, שקוראים מוזמנים להתחלק בחוויה, עם ילדים שלכם וילדים שאתם עובדים איתם. בידיעה שאם נכלול חיבוקים כמחזקים, בחינם וגם אחרי התנהגויות טובות, ילדים רבים יגיעו לגיל ולשלב הזה בו חיבוקים יהיו חזקים לא פחות ממחזקים אחרים. וזה פתח לחיים טובים יותר לכולנו.
אז שולח חיבוק חם לקראת שבת , ואם עוד יש מסיבת פורים אחרונה- שיהיה שמח!
יש משהו במגע בין גוף לגוף שגורם לנו הרגשה נעימה כל כך. אין פשוט מזה. אפילו לא מנסים להסביר את זה.
מהו הדבר הנעים בעצם? רק המגע, התחושה? זיכרונות והתניות של חיבוקים מימי התינוק שהיינו? חום הגוף, הלחץ הקל? או בכלל אנרגיה, משהו בשדה אנרגטי בלתי מדיד בינתיים...מה זה משנה? העיקר שיש את מי לחבק, ולקבל חיבוק , והחיים נראים הרבה יותר טוב. אנחנו מוכנים לעשות לא מעט בשביל לקבל אחד....
אבל ילדים אוטיסטים, אצלם זה לא אותו דבר...עד כמה חשוב להם החיבוק? קשה לדעת. חלקם לא באים לחיבוק אלא אם מלמדים אותם. חלקם מסתייגים ורק נוגעים קצת...(זוכרים את נגיעת היד הקלה בהצגה "המקרה המוזר של הכלב"...מומלץ מאד!!). ולכן כה ריגש אותי מה שקרה לי השבוע , עם טל.
טל הוא ילד שעוד מעט יהיה בן חמש, עם תאום זהה, ושניהם יפים, ולרוב שמחים.
אבל טל לא רוצה ללמוד הרבה (אך טבעי... מי רוצה?), ומתעצבן אם חייב. אבל מאד צריך שילמד, כי עוד אינו מצליח לדבר, אך מכיר מאות מילים כתובות, ועכשיו הוא כבר לומד להקליד, כדי שיוכל להתבטא ברור.
אז לקראת קטע השיעור שאלה אותו המטפלת אם ירצה לקבל משהו אחרי משימת למידה. למשל, לקרוא בספר?
וטל הגיב ב "יו (לא)" עם תנועת ראש חד משמעית. אולי משהו אחר כמו חיות הצעצוע? משהו לאכול?.... ושוב "לא". אז אני, שיושב מהצד על הספה, וצופה במטפלות מפעילות אותו, יצאתי מתפקיד הצופה ושאלתי- "אולי תרצה חיבוק ממיכאל??". והוא משיב "כן!" . וכך היה! הוא הסכים לעשות שתי משימות "חובה", והפרס היה חיבוק, אותו הוא בא לקבל (בהפניית גב, לחיבוק מאחור) עם כל הלב והקרבה.
אני כמובן נמסתי במקום.....
ואתם, שקוראים מוזמנים להתחלק בחוויה, עם ילדים שלכם וילדים שאתם עובדים איתם. בידיעה שאם נכלול חיבוקים כמחזקים, בחינם וגם אחרי התנהגויות טובות, ילדים רבים יגיעו לגיל ולשלב הזה בו חיבוקים יהיו חזקים לא פחות ממחזקים אחרים. וזה פתח לחיים טובים יותר לכולנו.
אז שולח חיבוק חם לקראת שבת , ואם עוד יש מסיבת פורים אחרונה- שיהיה שמח!