יום שישי, 25 במאי 2012

למידה מזדמנת

עוד משהו, רגע לפני שבת.
היה היום כנס קטן נוסף. גייל מקגיי, מארה"ב, גם היא מומחית לטיפול באוטיזם. הגיעה לארץ לבקשת משפחה, לקיים איתם סדנא, ונתנה הרצאה לכלל המעוניינים. ומה אפשר היה ללמוד?
שכן, כדאי מאד ללמד ילדים במצבים טבעיים ומזדמנים, וצריך לארגן כאלו באופן יזום, כדי שילדים ילמדו.
שאם מלמדים במצב טבעי , ההכללה מתרחשת מאליה, כי המצב הוא טבעי מלכתחילה.
שבשביל זה צריך לאתר מה ילדים באמת "רוצים", כי בלי שהם מאד רוצים דברים, ובלי שנתנה את קבלתם בעשיה כלשהי, תגובה כלשהי- אין למידה!
וכן, שילדים אוטיסטים לא מסתפקים ברצון של דברים פשוטים וקטנים- וצריך לאתר, ולהסכים לחזק אותם במחזקים "גדולים", או במעט מעט מן הטעים טעים, כדי שירצו עוד ועוד.
ואני חשבתי- כמו בשאר הדברים- זו רק הרחבה של הכללים הרגילים בחינוך ילדים בכלל- שבו אנחנו מצווים לנצל כל הזדמנות ללמידה. כרגע חזרתי מביקור בגן המשחקים עם הנכדים באחר צהריים של יום שישי. ערב שבת, ובגן גם סבא חרדי עם נכדיו, לבושים לקראת שבת. לא היתה כל בעיה ללמד את רימון להגיד שלום לשבי (אולי אלישבע?), (המטרה- גישור בין תרבויות, שלום גם לילדים לא מוכרים...) ולבקש פעמים רבות "למעלה" בשביל להגיע למרום המגלשה.....
הלוואי וזה היה כה קל גם עם ילדים "אחרים".....
שבת ושבוע טוב

יום שישי, 11 במאי 2012

טאבלטים.

העולם כולו עובר לטאבלטים, וסמארטפונים (קצת עברית לא תזיק אבל אין לנו עדיין מילים בעברית לסוגים האלו (משטחפונים, מחשולחנים....)) ואני חשבתי שאני אשאר מאחור. שאסתדר בלי המילה האחרונה, ואדבר בטלפון הפשוט שלי עוד זמן רב. אבל אי אפשר לעצור את קידמה. כך או אחרת הגיעו גם זה וגם זה אל שולחני. אמנם את הבלוג אני עוד כותב על המחשב הנייד, אבל הכל עניין של עדכון אחד וגם זה יעבור. עכשיו נותר ללמוד לנצל נכון את היכולות.
ובעולם הילדים האוטיסטים באז גדול סביב השימוש בהם. ואני חסיד גדול של הכנסתם לעבודה בכל דרך אפשרית.
ראשית, זהו העדכון האולטיבטיבי למחזק בעל עוצמה. אם לפני כמה שנים עודדתי שימוש במכשירי DVD קטנים לשים על שולחנו של ילד ולהתנות הפעלת הסרט בלמידה ועבודה, הרי עכשיו המכשירים האלו ממלאים את התפקיד, וטוב יותר. לא אחד ולא שניים מהקטנים האוטיסטים לומדים עכשיו כשהמכשיר הזה (הסמארטפון של הטרפיסטית, הטאבלט של הילד...) הוא הוא הפרס הממתין אחרי כל קטע של עבודה.....
ואפשר ללמוד איתו הרבה- איך להצביע במדוייק, לעקוב אחר גירוי, להתאים חלקים, לבנות פאזלים, ללמוד להבין מילים ולהבחין בצלילים, להתאים כמויות ולדעת אותיות. אין סוף למשחקי הלמידה.
וגם, ובהדרגה, יעברו כל קלסרי התמונות לתקשורת אל תוך קרביו הצרים של המכשיר הפלאי, המדבר כשלוחצים על התמונה המתאימה.
וצריך לקדם עכשיו שימוש חשוב- לרשום בו בתכנת מידע את כל הרישום הנדרש בזמן הלמידה, ישר לטבלאות וגרפים של התקדמות. ולמצא מי מכין לו אפליקציה של ביו פידבק..
אז אם יש לכם עוד רעיונות טובים- שתפו אותנו, וננצל את מכשירים האלו לטובת כולנו. כי לשלם עליהם אנחנו כבר משלמים......
שבת שלום

יום חמישי, 3 במאי 2012

אחרי הפסקה

לא רשמתי רשומות כבר כמה שבועות. עבר אפריל והגענו למאי. היה פסח ומסע בשביל ישראל, היתה חזרה לשיגרה ושוב יציאה משיגרה לביקור בברלין. הגיע זמן לשוב. והדברים שנתקלתי בהם רבים. צריך לבחור מהם אחד.
אני בוחר בזכרון. גם בגלל ימי הזכרון, וגם מהסיור בברלין.
מה הוא "זכרון" בתחום ההתנהגותי? איך להתייחס אליו? אתמקד רק באנדרטאות, מצבות הזכרון. אלו נמצאות במקומות רבים כל כך, לזכר רבים וטובים. בנגב נתקלנו בכאלו גם במקומות נידחים. למשל חייל בשם פנחס סלע, בראש זוהר. וחלקן בלב הישוב, עם שמות 80 הנופלים בזכרון יעקב. חלקם על שרידי החומה בברלין, לזכר אילו שנהרגו בנסיונות לחצות את החומה למערב. ויש את זו הענקית , מגושי הבטון המרובעים, ליד שער ברנדנבורג, לזכר ששת המליונים....

אנחנו אומרים: זה מזכיר לנו. את מישהו, את משהו, תקופה.
ונכון, ללא גירוי ויזואלי הסיכוי של התרחשותה של התנהגות וורבאלית סמויה (חשיבה) נמוך יותר. במקום בו קיים משהו נראה (ויזואלי) שיש בו אזכור של שם, או כזה היוצר שאלה של "למה?" (למה זה כאן, למה זה נראה כך? למה עשו את זה?) תהיה גם תגובה. התגובה הזו- היא היא הזכרון. זה הקריאה של שמו, זה השאלה "מה עשה שמצא את מותו כאן? זה האמירה: כמה חבל או איום או נורא שכך היה להם/לנו.
ויותר מזה לא בקשו יוצרי האנדרטה, אלא שנגיב.
אז הגבנו כולנו, כל אחד במקום וברגע הנוגע בו. ויש רבים שמגיבים זכרון גם ברגעים רבים אחרים, שכל צעד ושעל ומראה שגרתי, כל יום, מעלה את "הזכרון". אנחנו איתם.
ואפילו מדורת השבט של ל"ג בעומר הקרוב נועדה לאותו עניין, שנאמר שוב- לזכר ארוע הסטורי....
אז שיהיו מדורות בטוחות, ושבת שלום.