יום ראשון, 31 ביולי 2011

ילדים וגעגועים

ילדי בדרכים ובמרחקים. זו הצעירה נסעה לעשרה ימים עם קבוצה להתאמן בספורט גלגלי הענק, ותחזור רק בהמשך השבוע. זו חוזרת מטיול 4 חודשים שאחרי הצבא בהודו, ותחזור עוד יומיים. זה חוזר מחר לטיולו באירופה, אחרי שחזר להפסקה בארץ, בתוקף הנסיבות.
והרגש השולט באויר הוא געגוע. לפעמים עוד יותר לקראת חזרתם, לפעמים מצידה, באמצעו של יום חולין בס.מ.ס של געגוע. וגם בסקייפ, במייל, בצאט, המילה מרחפת- ומתגעגעים. ולפעמים עוד לפני שנפרדים- זה למעשה הידיעה של הגעגוע שיהיה.
ומהו אותו הרגש? האם ניתן להורידו לדרגת הניתוח-ההתנהגותי?
האמת שזה כנראה מאד פשוט- אלו הם לוחות החיזוקים, תזמוני החיזוקים. אנחנו רגילים לתדירות מסויימת של מפגשים, לתכיפות מסויימת של חיבוקים, לפיזור כזה או אחר של שיחות טלפון ודיבורים. כל שינוי של דילול באותם לוחות זמנים הוא בגדר "הכחדות קטנות". חֳסֶרים של מחזקים. וזה חסך כואב. זה הכאב  הגורם לנו לחפש זה את זה שוב, להפגש ולשמוח במפגש.(מחזק שלילי שמתווסף לשמחת המפגש החיובית)
נתנחם בכך שהגעגוע אומר שעוד אנו צריכים אותם, והם אותנו, והקשר חזק. גם אם ממרחק.
סעו לשלום ובואו בשלום. ותתגעגעו כמה שבא לכם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה