יום ראשון, 18 בדצמבר 2011

הליכה או שביתה

נתקלתי שוב בילדה, ולא המקרה הראשון, שאינה "מוכנה" ללכת עם הוריה, אפילו הליכה קצרה , מחוץ לבית, והם נאלצים להשתמש בעגלה, אף שהיא בת 7.....
נכון, זה מאפיין אוכלוסיות מיוחדות, ולא יקרה עם ילד רגיל.
אבל העקרון מאחורי זה הוא מוכר ורגיל.
בשבת כשטיילתי עם נכדי הקטן, היה צריך גם לחזור את הדרך מגן המשחקים שבשמורה. והדרך לא קצרה כל כך.
והוא עייף.
והיו כמה נסיונות ל"סחוט" ממסבא ויתור על ההליכה הזו. מזל שלא היתה אלטרנטיבה, ולא הצעתי את הגב שלי לסחיבה, אז אחרי כמה המתנות שקטות (נשב כאן וננוח קצת. תאכל משהו ויהיה לך כוח להמשיך...) הלכנו עד לאוטו כמו גדולים.
אבל כשאין זמן, וההתנהגות היא הישתרעות על המדרכה- הרבה הורים לא ממתינים, ומחזקים את הסרוב ללכת, בכך שלוקחים ילד על ידיים.
פעם אחת וכמה פעמים לא נורא- אבל הורים חייבים להגיע לאותה פעם שבה לא מוותרים, ויש זמן, ומחכים בסבלנות עד שהילד יקום ויתחיל ללכת.....
וזה מאד חשוב גם לילדים עם מוגבלות.
ולאותה ילדה- נכין תכנית התערבות מסודרת, וגם היא תלך יפה ברחוב!!!
שבוע טוב

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה