היה ארוע לכבוד מורות ומחנכות בבית הספר של בתי. הורים התבקשו ללמד שעור. אני "התנודבתי" ללמד בכיתה של בתי. קודם כל בבית הופעל עלי לחץ:- אבא, תרד מזה. אתה תעשה לי בושות....
ולא רק זה- התברר שאני צריך להעביר שעור כפול, כמעט....
ואיזה נושאים לבחור? וידעתי שהם קשים התנהגותית....(המורות בינכן צוחקות עלי...)
אז בחרתי בחירה קלה וקשה. ללמד אותם על אוטיזם והטיפול בו- זה קל, כי יש לי סרט וידאו, ומצגת שאפשר להשתמש בה. והנושא מסקרן....וללמד אותם שעור תנ"ך, כי כל כך מצער אותי לדעת שאינם חווים הוראה טובה של ספר הספרים, ומשניאים עליהם את "המקצוע"....
אז הנה הדווח:
המערכת הטכנית לא היתה במיטבה, ובקושי יכולנו לראות חלק מהסרט, אבל הם הקשיבו והתשתפו ממש יפה בעניין האוטיזם...
ואז במעבר לנושאה אחר הם כמעט התפרקו- היו שם טלפונים פתוחים (את זה עם המורות הם לא מעיזים כי יש החרמות), ונכנסו שיחות, ונוצר בלגן, שלא היה פשוט להרגיע אותו...
ואז שלפתי דפים שצילמתי מספר קהלת!! לא פחות!!
וקראתי להם קטע קטן, עם תרגום בגוף הסרט, על תאור קהלת כאיש עשיר שיש לו הכל- אך זה לא נותן לו כל יתרון...ואז קראנו ביחד, אני קורא והם עונים במקהלה את הקטע " לכל עת וזמן לכל חפץ תחת השמים, עת ללדת ועת למות....עת לטעת ועת לעקור נטוע....עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום". ואחר כך מקפלים הדף וצריך לזכור בעל פה את התשובה שבצד שמאל המכוסה, לצד ימין שאני קורא- ולבסוף לומר בעל פה את הסיום. (שרשור לאחור, קלי קלות)
וזה הצליח!! הם היו שם, השתתפו, אמרו ולמדו....
ויערה? היא אמרה לי בבית: אבא, איך הם השתתפו אצלך, אף מורה לא מצליחה ככה.....
היה שווה?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה