יום חמישי, 4 ביולי 2013

קודם כל שמחת חיים

היה לנו דיון היום (ערב העשרה במרכז מטר"ה) על תכניות ("התנהגותיות", שנראות כמו ABA גרוע) שבהם הילד אמנם עושה, נדרש ועושה, אך שמחת-חיים אין לו בזה כלל. והוא כבוי, או מקטר, או מתלונן, או מייבב, או מנסה להתחמק ....
והסיכום ביננו היה שאין דבר שיצדיק תכנית קידום התנהגותית, אם היא מושגת בלא שישמר הערך של שמחת חיים.
כי מה היעד המוצדק של התקדמות במיומנות כלשהי, אם בסופו של דבר איכות החיים, שמחת החיים, נשחקת?
וחובה עלינו כשאנו נתקלים בילדים כאלו לזהות את זה, להיות ערים לזה, ולהפוך את התכנית לתכנית שיש בה שמחה. שמחזקים בה נכון, שיש לילד ערך מוסף שמח מהשתתפותו והתנהגותו. שהוא לא נרתע מהלימוד.
אמנם נכון, במיקרים מסויימים צריך ונדרש לחייב ילד, בהחלט, וגם צריך לעצור ילד מהתנהגויות מסויימות, וזאת גם במחיר אי הסכמה והתנגדות. אך זו לא יכולה להיות רוח התכנית לאורך זמן.
ומבחן חשוב לכל מטפל הוא להראות שהוא יודע להצחיק ילד, ושהוא זוכר לעשות זאת לא מעט פעמים.....
אז לכו לעשות איתם שמח!!!
ועכשיו קצת חופשת קיץ.
להתראות כאן אחרי כן
מיכאל

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה