אש ושרפה

אי אפשר לי ביום כזה, כשהכרמל בוער, לכתוב על משהו אחר. וודאי לא אני, שהכרמל היה ניבט מחלון ילדותי במלא הדרו (בצד שאינו בוער הפעם, המורדות המזרחיים הצופים אל כפר יהושע).
ידונו וודאי באותן התנהגויות שגויות של אלו שלא הגיבו במלא העוצמה בשעה הראשונה, ואלו שלא דאגו למלאי גדול יותר של חומר כיבוי, ובמי שהחליט שלא לרכוש מטוסי כיבוי גדולים. כזה הוא טיבו של תחקיר- שמחפשים מי ומה היה יכול להתנהג אחרת (ורק העיתונאים חפים מאחריות...). גם הנהג של האוטובוס, ומפקדת המשטרה...לכולם היה רגע של התנהגות שהתבררה כגוררת אסון.
אבל לטעמי דווקא ראוי שנקח מכך לקח אחר. שיש דברים שהעולם חזק מאיתנו, וכוחה של האש הוא מבין הדברים שיכו בנו, בני האדם, ביום מן הימים. כמו הצונאמי, כמו רעידת האדמה, והסופות- כך גם האש- גדולה מן האדם. תמיד יוכל לנסות להמלט מתוצאותיהם של כוחות אלו- לגור גבוהה יותר, לבנות חזק יותר, להכין יותר כלי כיבוי- וגם ראוי לעשות כל אלו!, אבל לזכור- כשהם מכים זה מכה, ולאחריה של אש צריך לחכות לגשם, ולצמיחה, ולהתחדשות היערות בתהליך ארוך.
וגם הגנטיקה והלא נודע יודעים להכות מכות כאלו, כמו שחווים הורים, בעת שמתבשרים שיש להם ילד עם פגיעה, וגם פגיעה קשה. הרי זה כמו אש השורפת את כל שקיוו וטרחו. ולא יכלו להתכונן לכך. וצריך לנהל מאבק, ולמצוא את מה שיצמח, ולטעת מחדש, ולא לחפש אשמים.
שבת שלום וחג אורים שמח, מאור נרות ולא מאור שרפות.