מנתחי התנהגות- רק יועצים

השבוע, ויותר מפעם אחת, נתקלתי בשאלה - מי קובע?
אולי נוח לנו לחשוב:- עכשיו כשהגענו לעמדה מקצועית של "מומחה"- אז אנחנו קובעים! נקבע מה תהיה התכנית לשינוי, מה תהיה ההתנהגות שנרצה לשנות, מה המטרה...
הדבר ניכר מול הורים לילדים, במשפחות, אך גם מול גננות בגני תקשורת, מנהלי הוסטלים, ומסגרות חינוך, מבתי ספר ועד הכנות לתעסוקה.
הם ביקשו את עזרתנו, שכרו את שרותינו, הווה אומר ביקשו שנחליט מה טוב לעשות?!
אבל כנראה שלא כך הדבר. הם הקליינטים שלנו, זה כן. אבל אנחנו רק יועצים!!
עלינו להעלות עצות, להציע תכניות, לשכנע שהן מתאימות, להתאימן לדרישות, להוכיח שהן כדאיות את המאמץ, להראות שאינן כרוכות בתוצאות לוואי פסולות. כל זאת כן. אבל להשאיר מאד פתוח למי שיעצנו לו, לאמר- לא!. לאמר: "לא השתכנעתי, בחרתי אחרת, עדיף לי להמתין, אתייעץ עם מישהו נוסף. חלק אני מאמץ אבל לא הכל..."
וזה לא תמיד פשוט, כי זה אומר שמי שאינו "בעל המקצוע" קובע!
אבל זו חובתנו לזכור: לגבי מי שאנחנו מנהלים או מחנכים- אפשר שנקבע תכניות ומטרות.
לגבי מי שאנו מייעצים לו כמנתחי התנהגות- אנחנו מייעצים!
ואין בזה כל פחיתות כבוד.
אז שיהיה לכם שבוע של עצות טובות. כאלו שמתקבלות בברכה ומסייעות לטובה.