כשמתמלאת חבית אחת, אני עובר לאחרת. ואחרי כמה חודשים שלא נוגע בזו המלאה- אני מעביר את תכולתה לחבית אחרת, אותה אני משכיב ומגלגל מדי פעם, כדי להכניס אויר ולהאיץ התהליך של הפרוק האורגני. הפעם השכבתי את הכחולה, ובעזרת קילשון הוצאתי את ה"זבל" והכנסתי לחבית האפורה. עבודה מלוכלכת? תלוי...אני מאד שמחתי לגלות שבחודשים האחרונים התרבו בכחולה שלשולי הקומפוסט, אחיהם האדמדמים של שלשולי הגינה, ואלו בהמוניהם נהנו להיזון ולפרק את החומר.
ומה אפשר ללמוד מזה? ראשית, שלא לפחד מעבודה מלוכלכת, יש גם בה פוטנציאל לסיפוק ושמחה. שנית, שלכל אחד בעולם יש את מקומו, וגם לשלשולי הקומפוסט ושאר "חייס" המשתתפים בפרוק החומר לקומפוסט- יש מקום וזמן לחיות ולתרום את חלקם. ולפעמים על יד כל זה בכלל פורח אפרסק (רואים, בוורוד).
וככה זה גם בין בני האדם וילדיהם. יש דברים שזה "עבודה מלוכלכת" (להזכירכם? תכניות גמילה ארוכות?)- אבל אם מסתכלים טוב- מוצאים שגם שם יש הפתעות ושמחות קטנות, ובסוף העונה יכולות להיות תוצאות טובות, ופריחות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה