אתיקה, יציאות, ועמותה אחת

אשתף אתכם בכל זאת!
כן, יש לי תכנית התערבות אחת שאני מדריך בה הורים כיצד ללמד בן או בת לעשות קקי באסלה......
אולי לא תמיד נעים, אבל צריך לסייע גם בדברים כאלו. אדרבא בדברים כאלו! שההורים סובלים מהם קשות במשך שנים עם ילדים (לא קטנים) שאינם גמולים מחיתולים. וצריך לללמוד לדבר גם על זה בלי מורא ובלי ללכלך....תרתי משמע.
אז בתכנית הזו, שההצלחות איתה הן כמעט מאה אחוז, יש שימוש בנרות גליצרין. ואפילו כמה בבת אחת, במידת הצורך.
אמנם נכון-זה על גבול ההתערבות הרפואית, אך לא ממש, ותמיד ההורים מתבקשים לקבל הסכמת רופא המשפחה, ולידע את המעגלים הנדרשים לפני התערבות. עם זאת,  זו תכנית מוכרת בפרסומים מדעיים, ואין בה כל פסול רפואי.
אבל הנה, בעמותה לילדים בסיכון נמצאה פסיכיאטרית אחת שהדבר היה לה "לצנינים" (או הביא לה את הסעיף...). עד כדי כך שדאגה לסלק אותי מהנחייה בגני העמותה מעתה והלאה, אחרי שנים של הנחייה בגנים התנהגותיים למופת, ב"עיר הקודש בני ברק".
מקרה קלאסי של בעיה בתחום האתיקה כמנתח התנהגות.
האם לא לגעת בתחום שיש לנו בו ידע ויכולת לעזור, שאין בו חריגה מהמותר הרפואי, אבל כן יש בו מידה לא קטנה של רגישות ועל גבול ההתערבות הגופנית/רפואית?
אני החלטתי שעדיף מאד להמשיך לתת להורים הדרכה כזו.
והנה מה שקיבלתי לאחרונה מאמא אחרי הדרכה (פגישה אחת עם משפחה שלא הכרתי) : "מיכאל היקר מאד. לא יכולתי להתאפק מלספר לך שיום אחד בלבד אחרי טיפול בנרות ל....האלופה עושה ב שרותים!!!, מאתמול אני בהיי לא נורמלי. הייתי חייבת לספר לך. אוהבות מאד. ל.... ו נ...."
אז זהו, שהיה שווה, ושווה להמשיך.
שבוע טוב ונקי מלכלוכים...
מיכאל