כשיוצאים לחופש מנסים לנקות ראש, לא לחשוב על דברים הקשורים לעבודה.
אך מי כמוכם יודע, כיום הדברים הקשורים בעבודתנו רודפים אחרינו לכל מקום. מספיק שמכשיר הסמארטפון ביד, וכל המיילים וההודעות משיגות אותנו גם במרומי הרי הדולומיטים האיטלקיים.....
ובכל זאת חלק מהזמן, בעזרת הפסגות, המדרונות המיוערים, חוסר קליטה , כיבוי מכשרים, השבילים המסומנים וקשיי העליה והירידה- היה ניקוי ראש!
ורק חזרתי- והמציאות שואבת אותי אל תוך אותו הסבך, בו אני מנסה להתיר קשרים, ולפתור סיבוכים.
ואחד הסיבוכים הנפוצים הוא מאבקם של הורים לאיכות חיים עם בן או בת בוגרים שאינם מתפקדים, או ממררים חיים.
בוגרים שעברו את גיל העשרים או נושקים לו, שעדיין כמובן תחת כנפי הורייהם. וקשיי החיים עימם בל יתוארו. אלו כופים על הוריהם התנהגות חזרתית (שיחליפו בגד שוב ושוב, שיסעו איתם עוד ועוד), אלו מגיעים לאלימות כשמשהו אינו מתנהל כרצונם, אלו רובצים בחדרם ללא מעש ימים שלמים, ועוד.
ואני מוצא עצמי חושב ואומר, שלפני שמנסים לתקן- בואו נמצא להם מקום לחיים.
זה צריך להיות יעד מקובל, מוסרי, תקין, ראשוני. לדעת שלא תפקידם של הורים מותשים לתקן את הבחור/ה ואת היחסים איתם, אלא תפקידם להעזר במערכת הקיימת של הרווחה, ולמצא בית לחיים. ישנם חששות רבים, ורגשות רבים, והם מובנים וקשים ומקשים. אך חשוב ביותר לעבור משבר הורי זה, ולהפרד חלקית, למפגשי סופי שבוע. ורק אחר כך לאסוף שוב כוחות לקבוע גבולות והתנהגויות, לתקן הרגלים ולשנות.
אז סיסמת הקיץ הזה להורים רבים- הסתכלו קדימה באומץ, חפשו ומצאו המקום המתאים, ועשו תת השנה הקרובה לשנת מעבר.
שבוע טוב
מיכאל
אך מי כמוכם יודע, כיום הדברים הקשורים בעבודתנו רודפים אחרינו לכל מקום. מספיק שמכשיר הסמארטפון ביד, וכל המיילים וההודעות משיגות אותנו גם במרומי הרי הדולומיטים האיטלקיים.....
ובכל זאת חלק מהזמן, בעזרת הפסגות, המדרונות המיוערים, חוסר קליטה , כיבוי מכשרים, השבילים המסומנים וקשיי העליה והירידה- היה ניקוי ראש!
ורק חזרתי- והמציאות שואבת אותי אל תוך אותו הסבך, בו אני מנסה להתיר קשרים, ולפתור סיבוכים.
ואחד הסיבוכים הנפוצים הוא מאבקם של הורים לאיכות חיים עם בן או בת בוגרים שאינם מתפקדים, או ממררים חיים.
בוגרים שעברו את גיל העשרים או נושקים לו, שעדיין כמובן תחת כנפי הורייהם. וקשיי החיים עימם בל יתוארו. אלו כופים על הוריהם התנהגות חזרתית (שיחליפו בגד שוב ושוב, שיסעו איתם עוד ועוד), אלו מגיעים לאלימות כשמשהו אינו מתנהל כרצונם, אלו רובצים בחדרם ללא מעש ימים שלמים, ועוד.
ואני מוצא עצמי חושב ואומר, שלפני שמנסים לתקן- בואו נמצא להם מקום לחיים.
זה צריך להיות יעד מקובל, מוסרי, תקין, ראשוני. לדעת שלא תפקידם של הורים מותשים לתקן את הבחור/ה ואת היחסים איתם, אלא תפקידם להעזר במערכת הקיימת של הרווחה, ולמצא בית לחיים. ישנם חששות רבים, ורגשות רבים, והם מובנים וקשים ומקשים. אך חשוב ביותר לעבור משבר הורי זה, ולהפרד חלקית, למפגשי סופי שבוע. ורק אחר כך לאסוף שוב כוחות לקבוע גבולות והתנהגויות, לתקן הרגלים ולשנות.
אז סיסמת הקיץ הזה להורים רבים- הסתכלו קדימה באומץ, חפשו ומצאו המקום המתאים, ועשו תת השנה הקרובה לשנת מעבר.
שבוע טוב
מיכאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה