הפעם משהו לא טיפולי כלל.
ערב סוכות. צהריים. בערב היו מתוכננים להגיע כל ילדינו, והחדרים יתמלאו לתפוסה מלאה, כולל נכדים.
בטלפון מתקשר בחור, על שביל ישראל, שביליסט. יש לו שאלה. האם יוכל להתאכסן אצלנו הערב, ערב החג. (כי אנחנו ברשימת מלאכי שביל , המארחים שביליסטים באופן שוטף. )
אבל הרי הערב זה משפחתי כל כך, ועמוס. 17 איש בכל מקרה סביב השולחן שבסוכה. וחדר השביליסטים תפוס....
התלבטות קצרה והחלטה- כן אתה יכול להצטרף. תמיד אפשר עוד מישהו, ואושפיז לסוכה זו מצווה....
ומגיע אורי. בן 28. הולך לבד את השביל. כל כך מודה שהסכמנו לארח אותו. בן קיבוץ בעמק בית שאן, תרם כמה שנים בעבודה בגרעין "נוער עובד" בכרמיאל, ועכשיו מתחיל את שביל חייו שמחוץ לקומונה הזו. ויש לו איך להתחבר עם ילדינו, שאף הם בקיבוץ עירוני....השתלב מיד בהכנות לחג ופוררנו רימונים יחד.
ומקום לא חסר. והגשם שירד בשעות אחר הצהריים, נרגע אחרי שש, ולקראת שבע הוחלט- אפשר בסוכה. ניערנו הסכך מהטיפות, ערכנו שולחן, וחגגנו כולנו בסוכה. בירכנו את כולם, וגם את האושפיז שלנו, והוא ברך את האירוח הספונטאני .
למחרת כשעזב השאיר על המזרן מזכרת בתודה- מובייל, מלאכת מחשבת של שווי משקל, בו תלויים אגוז ובלוט, פרי ברוש ואקליפטוס, הנעים בשווי משקל ברוח הסוכה. למזכרת.
והכל כדי להזכיר לנו שארעיות, וספונטאניות, ורגע אחרון- הם רק הזדמנות לדברים טובים ויפים, שמחוץ לשגרת חיינו
חג שמח
מיכאל
ערב סוכות. צהריים. בערב היו מתוכננים להגיע כל ילדינו, והחדרים יתמלאו לתפוסה מלאה, כולל נכדים.
בטלפון מתקשר בחור, על שביל ישראל, שביליסט. יש לו שאלה. האם יוכל להתאכסן אצלנו הערב, ערב החג. (כי אנחנו ברשימת מלאכי שביל , המארחים שביליסטים באופן שוטף. )
אבל הרי הערב זה משפחתי כל כך, ועמוס. 17 איש בכל מקרה סביב השולחן שבסוכה. וחדר השביליסטים תפוס....
התלבטות קצרה והחלטה- כן אתה יכול להצטרף. תמיד אפשר עוד מישהו, ואושפיז לסוכה זו מצווה....
ומגיע אורי. בן 28. הולך לבד את השביל. כל כך מודה שהסכמנו לארח אותו. בן קיבוץ בעמק בית שאן, תרם כמה שנים בעבודה בגרעין "נוער עובד" בכרמיאל, ועכשיו מתחיל את שביל חייו שמחוץ לקומונה הזו. ויש לו איך להתחבר עם ילדינו, שאף הם בקיבוץ עירוני....השתלב מיד בהכנות לחג ופוררנו רימונים יחד.
ומקום לא חסר. והגשם שירד בשעות אחר הצהריים, נרגע אחרי שש, ולקראת שבע הוחלט- אפשר בסוכה. ניערנו הסכך מהטיפות, ערכנו שולחן, וחגגנו כולנו בסוכה. בירכנו את כולם, וגם את האושפיז שלנו, והוא ברך את האירוח הספונטאני .
למחרת כשעזב השאיר על המזרן מזכרת בתודה- מובייל, מלאכת מחשבת של שווי משקל, בו תלויים אגוז ובלוט, פרי ברוש ואקליפטוס, הנעים בשווי משקל ברוח הסוכה. למזכרת.
והכל כדי להזכיר לנו שארעיות, וספונטאניות, ורגע אחרון- הם רק הזדמנות לדברים טובים ויפים, שמחוץ לשגרת חיינו
חג שמח
מיכאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה