היום אני אחרי פגישה עם משפחה שלא הכרתי , מאזור חיפה.
ילד חמוד בן חמש+
אבל רק אחרי שבערך לאורך שנתיים, התקדמותו לא מספקת, נזכרו לאמר להורים שאולי יתאים לו ABA......
ואני שואל- איך זה שחיפה היא אזור שכל כך לא פתוח ולא נפתח, לטיפול היעיל ביותר בקידומם של ילדים אוטיסטים?
אפילו הקרבה הגאוגרפית שלי מזיכרון יעקב לא הועילה לאורך השנים......
גם התקדמותם הטובה של ילדים לא מעטים בחיפה לא הזיזו כהו זה את התפיסה במערכת החינוך.
אין שם אף גן או פעוטון בגישת ABA!! (אולי בקרוב יקרה שינוי...)
ו"בית מילמן" בגישתו הגרינשפנית שולט באופן מלא בשרותים לילדים אוטיסטים.
עד כדי כך שהורים פשוט נרתעים, כאילו עברו שטיפת מוח.....שרק לא יתקרבו לABA, זה הרי אילוף....
וההתניה הפשוטה ביותר, שבה ילד צריך להתאמץ קצת ולעשות משהו (שאנו מבקשים) כדי לקבל דבר שהוא מבקש- נחשבת בעינהם הליך חינוכי בלתי ראוי לילדים עם קשיים כאלו!
אז הקדשנו פגישה שבה הילדון קיבל הקפצות, זמן סמרטפון, ואפילו מעט שתיה (שומו שמים, להתנות התנהגות עם מזון??), בתנאי שילך אחרינו מחדר לחדר, יתאמץ לטפס כדי למצא את מבוקשו , יתן כיף ביד ושאר זוטות, רגע לפני שהוא מקבל!!
ולהורים היה קשה עם זה!!
אפילו שזה היה שמח, ללא כל התנגדות.....מלא חיוכים!
אז אני כותב בזאת כתב אשמה חמור לבעלי מקצוע רבים (מרופאים ועד קלינאים, מגננות ועד יועצות) שפוגשים ילדים והוריהם, ואינם מציגים בפניהם את שתי הדרכים, אלא משחירים את דרכנו בהקשרים שליליים. ...
אני מקווה שתינתן לילד הזדמנות, ולי להוכיח שכן, אפשר ללמד אותו בטוב, ובלי טראומות, להתקדם ולעשות עוד ועוד.
רק זמן חסר. ותרפיסטית אחת עם ניסיון שצריך למצא מהר....
קדימה לעבודה....
ילד חמוד בן חמש+
אבל רק אחרי שבערך לאורך שנתיים, התקדמותו לא מספקת, נזכרו לאמר להורים שאולי יתאים לו ABA......
ואני שואל- איך זה שחיפה היא אזור שכל כך לא פתוח ולא נפתח, לטיפול היעיל ביותר בקידומם של ילדים אוטיסטים?
אפילו הקרבה הגאוגרפית שלי מזיכרון יעקב לא הועילה לאורך השנים......
גם התקדמותם הטובה של ילדים לא מעטים בחיפה לא הזיזו כהו זה את התפיסה במערכת החינוך.
אין שם אף גן או פעוטון בגישת ABA!! (אולי בקרוב יקרה שינוי...)
ו"בית מילמן" בגישתו הגרינשפנית שולט באופן מלא בשרותים לילדים אוטיסטים.
עד כדי כך שהורים פשוט נרתעים, כאילו עברו שטיפת מוח.....שרק לא יתקרבו לABA, זה הרי אילוף....
וההתניה הפשוטה ביותר, שבה ילד צריך להתאמץ קצת ולעשות משהו (שאנו מבקשים) כדי לקבל דבר שהוא מבקש- נחשבת בעינהם הליך חינוכי בלתי ראוי לילדים עם קשיים כאלו!
אז הקדשנו פגישה שבה הילדון קיבל הקפצות, זמן סמרטפון, ואפילו מעט שתיה (שומו שמים, להתנות התנהגות עם מזון??), בתנאי שילך אחרינו מחדר לחדר, יתאמץ לטפס כדי למצא את מבוקשו , יתן כיף ביד ושאר זוטות, רגע לפני שהוא מקבל!!
ולהורים היה קשה עם זה!!
אפילו שזה היה שמח, ללא כל התנגדות.....מלא חיוכים!
אז אני כותב בזאת כתב אשמה חמור לבעלי מקצוע רבים (מרופאים ועד קלינאים, מגננות ועד יועצות) שפוגשים ילדים והוריהם, ואינם מציגים בפניהם את שתי הדרכים, אלא משחירים את דרכנו בהקשרים שליליים. ...
אני מקווה שתינתן לילד הזדמנות, ולי להוכיח שכן, אפשר ללמד אותו בטוב, ובלי טראומות, להתקדם ולעשות עוד ועוד.
רק זמן חסר. ותרפיסטית אחת עם ניסיון שצריך למצא מהר....
קדימה לעבודה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה