עבר זמן רב ולא כתבתי. אפשר להבין, כי האתר הזה לא מאפשר לכם להגיב, ובלי תגובות כל התנהגות יורדת בהדרגה לאפס.
אבל זה הזמן לכתוב משהו, בידיעה שאתם קוראים. (תגובות בדוא"ל הישיר...)
לצאת לחופשה יכול להיות קל, אך יכול להיות גם קשה ובלתי אפשרי.
אנחנו, ברי המזל והגיל, כמונו, מתכננים מקום או מסלול, מזמינים, מבטלים פגישות הצפויות לתאריכים האלו ואפשר לצאת, ברכב או בטיסה, וכבר להיות בחופשה. הילדים והנכדים בענייניהם, ואנחנו נלך לנו "טרק"- מסלול בהרים רחוקים.
אבל אני, לא עוזבת אותי המחשבה והידיעה, שיש רבים שקשה להם מאד לצאת. וליבי גם איתם.
אז, כן, יש את אילו שאין להם תקציב. אני רואה פתרונות יצירתיים לכך, של החלפות דירות ברשת, זולה על חוף הים, חברים שמארחים או משאירים דירה לחברים כשהם נוסעים. אז בלי טיסה ומלון- יוצאים וחופשים.
ויש את אלו שהיציאה עם כל הילדים קשה להם, כי יש בכך כל כך הרבה טרחה ועומס, לדאוג לכולם, ולהעסיק אותם, והם לא תמיד קלים וחברותיים זה עם זה- כך שההורים חוזרים מותשים....!
אבל מלווה אותי הידיעה שיש מי שאינם יכולים (כמעט או בכלל) לצאת בגלל ילד אחד מיוחד, שמשבש הכל.
לפעמים זה בגלל שאינו מסתגל לשינויים בשגרה, במקום ובסדר היום, ומגיב כל כך קשה שאין איך לצאת.
יש שההתנהגות כל כך קשה במצבים שונים, כמו במסעדות או נסיעות, שזה לא אפשרי להנות כך מחופשה.
וביום יום של כל השנה, אין הזדמנויות להתאמן על חופשה, כי זה קורה רק בחופשה....
אז אחת מהמשימות שלנו , מנתחי ההתנהגות ומנחות למשפחות, להכניס בשגרה תכניות שמכינות לחופשה. תכנית לנסיעות בלתי מוכרות, תכנית לארוחה במסעדות, ולפקניקים בשטח, תכנית לשבירת שיגרה. תכנית לטיולי שטח והליכה, תכנית ללבוש בימים חמים, וקרים.
אבל בדרך כלל התכנית שלנו היא לתקשורת, לדברים אקדמיים, לחברתיות בסיסית ושאר רשימות של ADL, לעצמאות בבית....אין זמן לכל השאר.
אז הקיץ מזכיר לי ולכולם, שכדאי כל השנה להתאמן בדברים שהם טרום חופשה. אלו חלק מההתנהגויות החשובות של החיים.
כי בסוף הקיץ מגיע, והחופש הגדול, ואין יותר בית ספר וקייטנה- וכדאי לצאת.
וחוויות- נשתף אחר כך.
להתראות אחרי החופשה.
אבל זה הזמן לכתוב משהו, בידיעה שאתם קוראים. (תגובות בדוא"ל הישיר...)
לצאת לחופשה יכול להיות קל, אך יכול להיות גם קשה ובלתי אפשרי.
אנחנו, ברי המזל והגיל, כמונו, מתכננים מקום או מסלול, מזמינים, מבטלים פגישות הצפויות לתאריכים האלו ואפשר לצאת, ברכב או בטיסה, וכבר להיות בחופשה. הילדים והנכדים בענייניהם, ואנחנו נלך לנו "טרק"- מסלול בהרים רחוקים.
אבל אני, לא עוזבת אותי המחשבה והידיעה, שיש רבים שקשה להם מאד לצאת. וליבי גם איתם.
אז, כן, יש את אילו שאין להם תקציב. אני רואה פתרונות יצירתיים לכך, של החלפות דירות ברשת, זולה על חוף הים, חברים שמארחים או משאירים דירה לחברים כשהם נוסעים. אז בלי טיסה ומלון- יוצאים וחופשים.
ויש את אלו שהיציאה עם כל הילדים קשה להם, כי יש בכך כל כך הרבה טרחה ועומס, לדאוג לכולם, ולהעסיק אותם, והם לא תמיד קלים וחברותיים זה עם זה- כך שההורים חוזרים מותשים....!
אבל מלווה אותי הידיעה שיש מי שאינם יכולים (כמעט או בכלל) לצאת בגלל ילד אחד מיוחד, שמשבש הכל.
לפעמים זה בגלל שאינו מסתגל לשינויים בשגרה, במקום ובסדר היום, ומגיב כל כך קשה שאין איך לצאת.
יש שההתנהגות כל כך קשה במצבים שונים, כמו במסעדות או נסיעות, שזה לא אפשרי להנות כך מחופשה.
וביום יום של כל השנה, אין הזדמנויות להתאמן על חופשה, כי זה קורה רק בחופשה....
אז אחת מהמשימות שלנו , מנתחי ההתנהגות ומנחות למשפחות, להכניס בשגרה תכניות שמכינות לחופשה. תכנית לנסיעות בלתי מוכרות, תכנית לארוחה במסעדות, ולפקניקים בשטח, תכנית לשבירת שיגרה. תכנית לטיולי שטח והליכה, תכנית ללבוש בימים חמים, וקרים.
אבל בדרך כלל התכנית שלנו היא לתקשורת, לדברים אקדמיים, לחברתיות בסיסית ושאר רשימות של ADL, לעצמאות בבית....אין זמן לכל השאר.
אז הקיץ מזכיר לי ולכולם, שכדאי כל השנה להתאמן בדברים שהם טרום חופשה. אלו חלק מההתנהגויות החשובות של החיים.
כי בסוף הקיץ מגיע, והחופש הגדול, ואין יותר בית ספר וקייטנה- וכדאי לצאת.
וחוויות- נשתף אחר כך.
להתראות אחרי החופשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה