סמינר הקיבוצים ו ABA

כאחד מצוות המגמה לניתוח התנהגות במכללה בוינגייט לאורך שנים רבות, אני שותף עכשיו למעבר של המגמה הזו לסמינר הקיבוצים, תל אביב. במהלך הקיץ הזה, הרישום הוא שם, ויש פניות רבות מאד להכנס ללימודים במגמה החדשה.
מה זה אומר? (קודם כל זה אומר שסגירתה במכללה בוינגייט אינה מחוסר הצלחתה גם שם....)
וזה אומר שהמקצוע "מנתח/ת התנהגות" הפך מדבר לא מוכר הדורש הסבר עם חצי התנצלות (שאתה לא מחנך חסר רגש, טכנוקרט או בלתי אנושי לילדים....) ל"בון-טון", מקצוע מאד מבוקש במערכת החינוך, שגם הסמינרים להוראה ממש שמחים לכלול אותו בין כתליהם.
עכשיו כשנפתחות דלתות חדשות, צריך שנבוא בהן בצניעות ובאחריות.
לא לבא מנקודת ביטול כלפי דרכים האחרות בחינוך, אך גם לא בהתבטלות בפניהן- אלא בשילוב ידע, בהוספת דרך, בנאמנות לגישה המדעית של ניתוח התנהגות.
ללמד באחריות המתבקשת כל מחנך/ת לקראת תפקידם החשוב בהמשך.
ולסמן את היעד הבא: כל מורה שעובר הכשרה להוראה, יעבור גם קורסים בסיסיים בניתוח התנהגות.
לא רק קורס תיאורטי בניווט כיתה בו סוקרים כמה גישות, אלא הכשרה מקצועית להיותו מורה יעיל, המסוגל לתרום ללמידה ברוח טובה, תוך פעילות ומעורבות גבוהה של תלמידים בתהליך הלמידה, ובמינימום של "בעיות התנהגות".
זו תהיה תרומתנו לעתידם של ילדים רבים מספור.
בהצלחה למגמה החדשה בסמינר הקיבוצים!!!

הולכים לחינוך- עם או בלי ניתוח התנהגות!

הפעם אני רק מצרף ומוסיף על מה שמוצא ביטוי מסויים בעיתונים- על אותם אנשים ונשים שבוחרים לעבור להוראה, ממקצועות אחרים, עתירי שכר, מהייטק ועד ניהול. כאלו שעשו הסבה והם עכשיו מורים. 

אחד כזה אני מכיר גם כאן, מהידידים בשכונה. גיל 50+, אחרי תפקידי ניהול בהייטק. הסבה מקצועית בסמינר למורים, ובמקביל כבר מורה למתמתיקה. 

אותם מאות שהצטרפו למערך ההוראה, מראים גם הם, כמו אלפי המורים שנמצאים שם שנים ונותנים את הנשמה, שחינוך והוראה הם ליבה של החברה. שהסיפוק מהוראה וחינוך עולה על זה המתקבל מקידום ערכה הבורסאי של חברת טכנולוגיה עילית. לפחות אצל חלק מהאנשים, לפחות בחלק מחייהם.

אולי גם אני יכולתי להיות בינהם, מורה,  ואני קצת מקנא בהם....וחושב שחבל שאני ואנחנו, מנתחי-התנהגות שאמונים על ניווט כיתה, איננו זמינים לסייע להם, לא בשלב ההכשרה ולא בעת שהם בכיתותיהם. כי הרי הקושי הגדול שלהם הוא האתגר הגדול להחזיק כיתה, להתמודד עם בעיות התנהגות, ליצור מוטיבציה חיובית, לפתח התנהגות נאותה גם בזמני לחץ.

אני מקווה שמי מאיתנו יהיה שם בשבילם כשהם יחפשו עצה טובה. כי הרי , ביננו, בסמינר, בהסבה המקצועית, לא ממש מכירים ניתוח התנהגות...... 

עם אחד!

מצד אחד- עם אחד, ארץ אחת, לא גדולה. יום אחד אני עובד בצפון, יום אחר במרכז, יום אחד עם חרדים בבני ברק, ויום אחר עם חילונים בתל אביב...אין בעיה להגיע גם לאילת...או לצפת. וגם במגזר הערבי אני מבקר ברצון.
כולם למרבה הפלא מתנהגים כך שניתוח התנהגות נכון על כולם.....והבעיות גם הן מאותם הסוגים.
והנה עוד לטובת האחדות: בשנתון שמסיים לימודי ניתוח התנהגות השנה, בוינגייט, מסיימות כמה בנות מ"המגזר" החרדי, והשילוב היה מוצלח, ללא דופי....הרבה כבוד הדדי והתחשבות. גם עם נציגת המגזר הדרוזי...
לעומת זאת, בירושלים, אלו"ט, אירגונם של הורים לילדים אוטיסטים, נאלץ לקיים פעילות מפוצלת. ההרצאה אליה נקראתי השבוע היתה לחרדים בלבד, במרכזה של שכונה חרדית למהדרין  (באו רק נשים..רק 10) (בשנה שעברה הייתי אצל החילוניים....)
ומה? סביב נושא כזה לא יכולים לשבת יחד? להתחשב, אם צריך, בלבוש, ולבוא למקום אחד המתאים לכולם?
ויותר מזה- אמא לתאומים חרדים, שהיו בגן תקשורת, מחפשת גני חובה או כיתה א' בהם יוכלו להשתלב בשנה הבאה, אבל קשה לה כל כך לשקול אפשרות שיהיו במסגרת שאינה חסידית (!!). גם גנים או כיתות של חרדים אחרים זה לא תואם את הרצון לשמור על נפרדות, בחיים, במנהגים, בלבוש!
אני מקווה שנדע לשמור על הגשרים בין הקהילות, אבל אם גם אוטיזם בקושי מקשר ביננו, מה נעשה בתחומים אחרים?
שבת שלום.

משרד הבריאות, ABA ואוטיזם

כשהתחלתי להנחות גן בגישה ההתנהגותית, הראשון בארץ, לפני עשר שנים (בבני ברק), שנה לפני שנפתח גן אלוטף התנהגותי ראשון באסף הרופא (בראשות ד"ר צחור ודגנית איתן), לא היתה בכך כל הכרה! זו היתה גחמה של פסיכולוגית בשם ד"ר ציפי שני, שבחרה בי ובשיטת ABA  להוביל את הגן. בשני המקומות הונחה התשתית לאופן הטמעתו של המקצוע והגישה לטובת ילדים אוטיסטים.
והנה עתה מגיעה בשורה רשמית. במסמך של משרד הבריאות, שרותי בריאות הנפש, פורסם מסמך הנחיות לטיפולים מוכרים בגנים. המסמך עושה סדר בהקצאת שעות, כאלו שהמשרד מממן דרך עמותות כמו אלו"ט, העמותה לילדים בסיכון ועוד.
והנה פעם ראשונה שמופיע במשרד הבריאות רישום המכיר בניתוח התנהגות כמקצוע, ובטיפול המבוסס ניתוח-התנהגות כיסוד טיפולי לגן, ובמקום הראשון ברשימה!...ולהן ציטוט.
אז אולי זה לא מעניין אתכם כל כך- אבל זהו צעד חשוב בהכרה במקצוע. ולמי שבמקצוע כעובד או צרכן שרותים- זה חשוב. תקראו......

1.       גן בגישה  ההתנהגותית

העבודה בגישה ההתנהגותית בנויה על פי  שיטת ABA. את העבודה ההתנהגותית מרכזת 'מנתחת התנהגות'. מנתחת התנהגות היא זו שלמדה בתכנית אוניברסיטאית לניתוח התנהגות באוניברסיטת תל-אביב או במכללת וינגייט.

בהכשרה זו של מנתחת ההתנהגות כלולים לימודים עיוניים והכשרה מעשית של שנתיים לפחות בתחום הטיפול באוטיזם. 

אושר יישום על מודל כלהלן:

א.      נקבעה המרה של 7-8 ש"ש מהסל (בגן ובמעון בהתאמה) לסך של -20 ש"ש של טיפול התנהגותי. כלומר מקדם המרה של 2.5 טיפולים לכל אחת מהשעות שהומרו מהתכנית.

ב.      כל ילד בגן התנהגותי יקבל: 3 שעות ממקצועות החובה.

                                              2.5  ש"ש מנתחת התנהגות.

                                                0.5   ש"ש של פיקוח רפואי.

                                              20 ש"ש של עבודה פרטנית בגישה ההתנהגותית.

                                                   סה"כ 26 ש"ש של טיפולים.

ג.        בסך שעות זה  כלולות כל ישיבות הצוות הנדרשות, בהן מתקיימות ישיבות של מנתחת התנהגות לבנייה וליישום תכנית העבודה עם מטפלות ABA ועם מטפלים מקצועיים.

ד.      הטיפולים ניתנים ע"י סייעות ובנות שרות לאומי, שעברו הכשרה מתאימה ועובדות תחת הנחיה קבועה, לגבי העבודה עם כל ילד.

ה.      הכשרת הסייעות לעבודה בגישה ההתנהגותית תכלול:

1.       ימי השתלמות מרוכזים, בהיקף של 6 ימים בשנה, בשנת עבודתן הראשונה. מהם קורס מובנה של לפחות 3 ימים מרוכזים ועוד 3 ימים במשך השנה.

2.       הדרכה שוטפת לסייעות תינתן, לאורך השנה, בהיקף  שעה שבועית פרטנית אחת לפחות.

ההדרכות יינתנו: ע"י מנתחת התנהגות, פסיכולוגית ומנהלת הגן.

לפי הצורך יתווספו הדרכות של  מטפלים ממקצועות הבריאות.

יום קטנות- שבוע קטנות

ומה לעשות, שיש שבועות שבמבט לאחור אין בהם דבר גדול שהוא....
כמאמר הנביא: "מי בז ליום קטנות" (זכריה פרק ד) אל לנו לבז, להפחית מערכם, או לבזבז ימים קטנים, ימי מעשים קטנים, ימי השגים קטנים. כי מאלו הקטנים העולם עומד. וגם שבוע שלא היה בו משהו בולט, היו בו דברים קטנים שאין לבוז להם, או להמעיט בערכם, או לבטלם. להיפך: הדרך הטובה היא כנראה לאספם כאילו היו גרעינים. זרעים. שאף שהם קטנים- אם אוספים רבים מהם הם מספיקים ללחם ואפילו לעוגה. ואם טומנים אותם הם מצמיחים שפע יבול וצמיחה בעתיד.
כך היו הילדים שפגשתי השבוע. צועדים צעדים קטנים קדימה, לא מבריקים בבת אחת. עוד מילה, עוד משפט, עוד מבט נכון וממוקד, עוד בקשה ספונטאנית במילים, עוד ניגוב ישבן (סליחה, אבל הרי גם זה הישג...). עוד איפוק מלקלל, עוד התגברות על הפסד.
וגם הבוגרים. המורים, ההורים, הסטודנטים. עוד יום שהחובות מולאו כנדרש, עוד השקעה, עוד רעיון, עוד מערך שעור. עוד פרנסה, עוד החלטה נכונה. עוד מאמץ קטן לעשות טוב.
ימי קטנות נראים לעיתים מתישים כשלעצמם. אבל בסוף השבוע אפשר להביט אחור ולומר- עשיתי את שלי. גם אני. כדי לקדם משהו, מישהו.
וזה כבר משהו שהוא חלק מדבר גדול....והיה גם לכם חלק בו!

מדליקת משואה לחג העצמאות שלי

במהלך החג שאלתי את חברי סביב ארוחת חברים על הדשא, שיציעו כל אחד את מדליק המשואה שלו..
היו הצעות שונות.
ואני הוספתי את "אמא של ילד אוטיסט"
יש כמה כאלו, פגשתי כמה וכמה מהן. אלו שקיבלו את האבחון, ועמדו בבשורה בעוז ובאומץ.
אזרו כח ומידע ויצאו למסע הארוך, המתיש, מסע הדורש מאמא את כל מה שאפשר לגייס.
כוח מבפנים ומחוץ, נחישות,  וגם אופטימיות, ומחוייבות. היו גם אוהבות וגם לא מוותרות, גם תומכות בצוות מקצועי, וגם מנווטות משפחה וילדים נוספים. גם מגייסות את האב (שיהיה במקרה שלנו מגיש האבוקה להדלקה...), גם יוצאות מהארון החברתי של הורי האוטיסטים.
ויודעות לצחוק כשמתאים, ומנגבות דמעה כשזו מתגלגלת לה על לחי.
ונותנות אור, תקווה וחיוך גם בזמנים קשים.
תעלה המשואה!! ולתפארת מדינת ישראל..............

לקלל פחות

שמעתם על ילדים שמקללים את הוריהם ללא בושה? ומתחצפים בלי חשבון (סתום, תשתקי, בת ז....) על כל דבר קטן שלא נענים או מסכימים לו, דבר ביקורת או תסכול- חוטפים ממנו מילים שהם מרפרטואר החוצפה והקללות.
זה קורה לא מעט ביחסים עם ילדים ADHD. הם חסרי גבולות.....וקשה להורים (שאין להם הכנה מסודרת איך לחנך ילד עם קשיים כאלו...) לשים גבול ולמנוע התנהגות כזו.
נדרשתי לסוגיה עם זוג הורים נחמד ותרבותי, וילד אינטליגנטי רב מעללים...
ואם מעירים או מגיבים בכעס על המילים האלו- חוטפים עוד יותר מילים....
ולא פשוט להכניס ענישה למערכת כזו- כי התגובות לענישה קשות עוד יותר....איומים...
אז ההסכם היה: יש רשימה כתובה של שני טורים- טור מילות החוצפה וטור הקללות (הדף סובל הכל...), כך שאין ויכוחים...
ויש לך 10 נקודות בונוס (10 שקלים...). אתה מקבל בסוף היום את מה שנשאר מהן. (והרי זה פרס על איפוק, שמצטמצם עם כל ארוע ...)  אבל הנקודה יורדת רק אם אתה מסוגל להוריד את הנקודה בעצמך- לגשת לדף ולסמן. זה אומר שהעונש הקטן הזה ניתן רק אם אתה יכול לעמוד בו בלי להגיב בקללות. אמא אומרת : "אתה יכול להוריד לך נקודה על הביטוי הזה?"
הפלא ופלא- הילד הזה כבר הוריד לעצמו לא מעט נקודות ברוח טובה, ויש ימים שעוברים עם מעט מאד הורדות (1-2)
אז אולי זו התחלה של דרך טובה....
שבת שלום