שחיקת מחזקים

שתי ילדות, שונות במזג. זו מתעצבנת ומתנגדת, קמה ובורחת, בוכה ומקטרת. זו שקטה ויושבת, חולמת ולא מגיבה. למה הן לא משתפות פעולה? זו עם חיזוקי מלפפון חתוך שאוהבת מאד לאכול, זו עם צלוחית ופל שוקולד. מסתכלים מהצד, ורואים! לא עד כדי שלא יאכלו את המחזקים מתי שהו. זה טעים להן. אבל זה לא משהו ששווה לעבוד בשבילו. לא עוד. נשחקו המחזקים! והיה יפה לראות, כשרק הוחלפו המחזקים במה שבאמת רצוי להן- ושוב יש תגובות. ערנות ורוגע. אולי אפילו חיוך!
לא צריך יותר מזה בשביל חיים טובים, לכולנו- לגוון בגורמי המוטיבציה! 
פעם לשים יעד של ארוחה משותפת, פעם של טיול, פעם של קניות, פעם של קונצרט או הופעה, פעם מפגש עם חברים. ושווה לעבור את השבוע, כשיודעים שבסופו מחכה משהו אחר. לא כמו כל יום, לא כמו כל שבת...
שבת שלום

קורס אקדמי והתנהגות

התחיל סמסטר נוסף. (הפעם בסמינר הקיבוצים, עברנו..)
אחרי השעור הראשון שלי נגשה לומדת אחת, כבר לא ילדה, ודיברה, דמעות בעיניה.
כמה קשים השעורים, והמבחנים, וכמה זה "אברסיבי" בלשוננו.
מי מכם שלמד/ה ניתוח התנהגות (וחלק מכם למדו בוינגייט) מכירה את התקופה הזו, אחרי מבחני סמסטר  א' , כשלא ברור מה לא מובן וכיצד להבין, ואיך זה שהציונים לא גבוהים, אחרי מאמץ כזה. והילדים בבית, והשבוע עמוס כרגיל, רק יום אחד לימודים ומעמסה כזו על כל השבוע. וגם לא תמיד היחס חם מסביב....
אז כרגיל, אני מנסה לעשות תיקון, כמיטב יכולתי, ולעודד שעוד כמה חודשים הכל יראה אחרת....
ובינתיים לשמח במעט חיזוקים (תמונות מהטבע, בסוף השעור, אחרי הקשבה ולמידה פעילה!!), ולהצטער שלא קל ליישם באקדמיה את כל עקרונות הלימוד שאנחנו יודעים לנתח כל כך יפה....
אז סמסטר מוצלח......ושבת שלום
מיכאל

את מי נעצב?- את המדריכים!

הייתה לי פגישת הנחייה לסטודנט בשלב הסטאג' (התנסות מודרכת).
והוא שטח בפני קצת נתונים ראשוניים, והתברר שחלק מהימים לא נרשם כלום, וזה לא סימן שלא היתה התנהגות בעייתית של הדיירת, אלא שהמדריכים לא רושמים! ומזה הבנו שלא רק לא רושמים, אלא גם לא עומדים בביצוע הנחיות של תכניות התנהגותיות.
כלומר מנתח ההתנהגות מגיע, וישיבות מתקיימות, ויש הדרכה לצוות- אבל בזה זה נגמר. לא מבוצע השינוי שעליו מדברים. ואמנם- התנהגות הדיירים נשארת ללא שינוי.....
גם במקרה הזה- חשוב שנזכור: העיקר הוא להצליח לשנות התנהגות הורים,מטפלים ומדריכים. כל התכנית זה איך לשנות את התנהגותם! הילדים והדיירים כבר ישתנו בהתאם, וחבל ל"בזבז" אנרגיה מיותרת על פיתוחן של תכניות אם אלו המיישמים אותן אינם משתנים במהירות.
אז חוזרים לאותם דברים פשוטים- של הגברת התנהגות מחזקת, ואסרטיביות המגבירה היענות, יכולת התעלמות טובה, ויכולות סיוע משוכללות....
בקיצור- החלפנו יעד, והוא (הסטודנט שהוזכר) יעשה עבודת התנסות במעקב ושינוי התנהגות מדריכים! יחזק אותם (גם אם אין לזה תקציב...) ידגים ויבקש לבצע מיד כמודגם (יאמן), יסייע להם בזמן אמת ברמזים נכונים...
אבל אין לי אשליות. לפעמים קשה מאד לשנות התנהגות מבוגרים בלי שיש בידך שליטה על המחזקים שלהם (שכר??, ציונים??). ולרוב אי אפשר להחליף אותם. ובכל זאת יש מקום לאופטימיות- כי כשעובדים נכון, גם מבוגרים (הורים, תרפיסטים, מדריכים) משתנים, וילדים או מודרכים, לומדים מהשינוי ומשתנים בהתאם.
שבת שלום

גם אצל נכדתי

דוגמאות רבות להתנהגויות, נאותות וגם לקויות, נמצאות לפעמים מתחת עינינו, אצל הקרובים לנו ביותר, וגם הקטנטנים שבהם.
גם התנהגויות "אוטיסטיות" הן רק הגזמה וקיצון של התנהגויות רגילות ונפוצות, כאלו שאפשר לפגוש אצל ילדים ומבוגרים.
והפעם נתקלתי בזה אצל נכדתי הקטנה רימון בת השנה וחצי, שישבה לה על הספה ועשתה "בומים" בטפיחת ראש אל גב הספה, שוב ושוב. מין גירוי עצמי שכזה, שחלקו הצגה, וחלקו שעשוע תחושתי. ואני מסתכל על זה וחושב- הנה, זהו גרעין ההתנהגות שעלולה להיות קשה במקרים ששאר המקורות להתנהגות נאותה נמוכים.
אחר כך היא הפגינה תכונה אחרת בהתנהגות האדם: העקשנות לעצמאות. היא טרחה לנסות לפתוח בעזרת מברג (!!) את התא לבטריאות בקטר הרכבת החשמלי. לא הסכימה לתת למישהו אחר את המברג,  עד  שכשלו נסיונותיה.....כלומר כבר בגיל כל כך צעיר, ה"נטיה" לביצוע עצמאי כל כך חזקה, וכל כך יותר מחזק לבצע דבר לבד, מאשר לבקש עזרה או להסתמך על אחרים.
וכך, תוך כדי חיי היומיום, אתם ואני חווים את התמונות הרגילות והנחמדות של הקרובים לנו, כהתגלמות של "חוקי" ההתנהגות. וזה בלי להפסיד ולו לרגע, את הפלא והשמחה של התפתחותם...
שבת שלום

שלשולי הקומפוסט.

כזכור- הגינה סביב ביתי היא "אקולוגית", ובין השאר יש בה תהליך יצור קומפוסט (מהאשפה האורגנית במטבח), הנאגר בחביות פלסטיק. רואים בתמונה...
כשמתמלאת חבית אחת, אני עובר לאחרת. ואחרי כמה חודשים שלא נוגע בזו המלאה- אני מעביר את תכולתה לחבית אחרת, אותה אני משכיב ומגלגל מדי פעם, כדי להכניס אויר ולהאיץ התהליך של הפרוק האורגני. הפעם השכבתי את הכחולה, ובעזרת קילשון הוצאתי את ה"זבל" והכנסתי לחבית האפורה. עבודה מלוכלכת? תלוי...אני מאד שמחתי לגלות שבחודשים האחרונים התרבו בכחולה שלשולי הקומפוסט, אחיהם האדמדמים של שלשולי הגינה, ואלו בהמוניהם נהנו להיזון ולפרק את החומר.
ומה אפשר ללמוד מזה? ראשית, שלא לפחד מעבודה מלוכלכת, יש גם בה פוטנציאל לסיפוק ושמחה. שנית, שלכל אחד בעולם יש את מקומו, וגם לשלשולי הקומפוסט ושאר "חייס" המשתתפים בפרוק החומר לקומפוסט- יש מקום וזמן לחיות ולתרום את חלקם.  ולפעמים על יד כל זה בכלל פורח אפרסק (רואים, בוורוד). 
וככה זה גם בין בני האדם וילדיהם. יש דברים שזה "עבודה מלוכלכת" (להזכירכם? תכניות גמילה ארוכות?)- אבל אם מסתכלים טוב- מוצאים שגם שם יש הפתעות ושמחות קטנות, ובסוף העונה יכולות להיות תוצאות טובות, ופריחות

אז שבת שלום, בלווי עוד תמונה. הפעם של סחלב שהועבר והוצל מאזור בניה, ופורח השנה אצלנו.

ללמד בכיתה ז.

היה ארוע לכבוד מורות ומחנכות בבית הספר של בתי. הורים התבקשו ללמד שעור.  אני "התנודבתי" ללמד בכיתה של בתי. קודם כל בבית הופעל עלי לחץ:- אבא, תרד מזה. אתה תעשה לי בושות....

ולא רק זה- התברר שאני צריך להעביר שעור כפול, כמעט....

ואיזה נושאים לבחור? וידעתי שהם קשים התנהגותית....(המורות בינכן צוחקות עלי...)

אז בחרתי בחירה קלה וקשה. ללמד אותם על אוטיזם והטיפול בו- זה קל, כי יש לי סרט וידאו, ומצגת שאפשר להשתמש בה. והנושא מסקרן....וללמד אותם שעור תנ"ך, כי כל כך מצער אותי לדעת שאינם חווים הוראה טובה של  ספר הספרים, ומשניאים עליהם את "המקצוע"....

אז הנה הדווח:

המערכת הטכנית לא היתה במיטבה, ובקושי יכולנו לראות חלק מהסרט, אבל הם הקשיבו והתשתפו ממש יפה בעניין האוטיזם...

ואז במעבר לנושאה אחר הם כמעט התפרקו- היו שם טלפונים פתוחים (את זה עם המורות הם לא מעיזים כי יש החרמות), ונכנסו שיחות, ונוצר בלגן, שלא היה פשוט להרגיע אותו...

ואז שלפתי דפים שצילמתי מספר קהלת!! לא פחות!!

וקראתי להם קטע קטן, עם תרגום בגוף הסרט, על תאור קהלת כאיש עשיר שיש לו הכל- אך זה לא נותן לו כל יתרון...ואז קראנו ביחד, אני קורא והם עונים במקהלה את הקטע " לכל עת וזמן לכל חפץ תחת השמים, עת ללדת ועת למות....עת לטעת ועת לעקור נטוע....עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום". ואחר כך מקפלים הדף וצריך לזכור בעל פה את התשובה שבצד שמאל המכוסה, לצד ימין שאני קורא-  ולבסוף לומר בעל פה את הסיום. (שרשור לאחור, קלי קלות)

וזה הצליח!! הם היו שם, השתתפו, אמרו ולמדו....

ויערה? היא אמרה לי בבית: אבא, איך הם השתתפו אצלך, אף מורה לא מצליחה ככה.....

היה שווה?!

ABLLS- עוד מעט מוכן בעברית

כל תקופה אני עסוק בעניין אחד שהוא מעבר לשוטף. חלקם נוגעים בעבודה ובמקצוע, כמו ה"פרוייקט" בהוצאת הספר ("אוטיזם טיפול ב....). וכמה שנים קודם- היתה הפקת ה-DVD להדרכה ("אור בעיניים"). חלקם קשורים במשפחה ובעניינים אחרים, כמו כנס משפחתי "ענק" שהייתי שותף להפקתו. כנראה שבלי עניין כזה- אני לא מספיק מרוצה.....
העניין הנוכחי הוא בהפקתו של ה ABLLS, בעברית. זהו כלי להערכת מיומנויות, מעקב ותכנון תכנית למידה אישית, שהעדרו בעברית (של זה או שכמותו)  הווה עד עתה מגבלה לרמת הדיוק והמקצוענות של מנתחי התנהגות רבים שעובדים עם ילדים אוטיסטים. זהו כלי שיכול להיות בסיס להערכה מסודרת גם בתכניות משפחתיות, ובמיוחד במסגרות כמו גני ילדים ובתי ספר של ילדים אוטיסטים. אני מקווה שממש בקרוב נוכל להדפיסו ולהפיצו, כך שיהיה בסיס טוב וזמין להערכה ולתכנון התערבות. אבל בעיה אחת ברורה כבר מראש: צריך להשקיע זמן במענה על כל השאלות שבכלי, וזמן הוא לפעמים מגבלה לא עבירה. אם לא תהיה סבלנות להורים, למטפלים המכירים את הילד- לענות על השאלון- לא יהיה טעם בנוכחותו.
ואם שואלים מה שכרי על עמל כזה- כנראה שיש חיזוק גדול בהובלת תהליכים עם מסמך כתוב, בקיומו של "ספר" או חוברת- ולראיה- כל מדפי הספרים עמוסים לעייפה, ואני אשמח מאד שה ABLLS יצא, ושמי עליו (רק כעורך ומפיק, לא אני כתבתי....) שבת שלום!!