למידה מזדמנת

עוד משהו, רגע לפני שבת.
היה היום כנס קטן נוסף. גייל מקגיי, מארה"ב, גם היא מומחית לטיפול באוטיזם. הגיעה לארץ לבקשת משפחה, לקיים איתם סדנא, ונתנה הרצאה לכלל המעוניינים. ומה אפשר היה ללמוד?
שכן, כדאי מאד ללמד ילדים במצבים טבעיים ומזדמנים, וצריך לארגן כאלו באופן יזום, כדי שילדים ילמדו.
שאם מלמדים במצב טבעי , ההכללה מתרחשת מאליה, כי המצב הוא טבעי מלכתחילה.
שבשביל זה צריך לאתר מה ילדים באמת "רוצים", כי בלי שהם מאד רוצים דברים, ובלי שנתנה את קבלתם בעשיה כלשהי, תגובה כלשהי- אין למידה!
וכן, שילדים אוטיסטים לא מסתפקים ברצון של דברים פשוטים וקטנים- וצריך לאתר, ולהסכים לחזק אותם במחזקים "גדולים", או במעט מעט מן הטעים טעים, כדי שירצו עוד ועוד.
ואני חשבתי- כמו בשאר הדברים- זו רק הרחבה של הכללים הרגילים בחינוך ילדים בכלל- שבו אנחנו מצווים לנצל כל הזדמנות ללמידה. כרגע חזרתי מביקור בגן המשחקים עם הנכדים באחר צהריים של יום שישי. ערב שבת, ובגן גם סבא חרדי עם נכדיו, לבושים לקראת שבת. לא היתה כל בעיה ללמד את רימון להגיד שלום לשבי (אולי אלישבע?), (המטרה- גישור בין תרבויות, שלום גם לילדים לא מוכרים...) ולבקש פעמים רבות "למעלה" בשביל להגיע למרום המגלשה.....
הלוואי וזה היה כה קל גם עם ילדים "אחרים".....
שבת ושבוע טוב

טאבלטים.

העולם כולו עובר לטאבלטים, וסמארטפונים (קצת עברית לא תזיק אבל אין לנו עדיין מילים בעברית לסוגים האלו (משטחפונים, מחשולחנים....)) ואני חשבתי שאני אשאר מאחור. שאסתדר בלי המילה האחרונה, ואדבר בטלפון הפשוט שלי עוד זמן רב. אבל אי אפשר לעצור את קידמה. כך או אחרת הגיעו גם זה וגם זה אל שולחני. אמנם את הבלוג אני עוד כותב על המחשב הנייד, אבל הכל עניין של עדכון אחד וגם זה יעבור. עכשיו נותר ללמוד לנצל נכון את היכולות.
ובעולם הילדים האוטיסטים באז גדול סביב השימוש בהם. ואני חסיד גדול של הכנסתם לעבודה בכל דרך אפשרית.
ראשית, זהו העדכון האולטיבטיבי למחזק בעל עוצמה. אם לפני כמה שנים עודדתי שימוש במכשירי DVD קטנים לשים על שולחנו של ילד ולהתנות הפעלת הסרט בלמידה ועבודה, הרי עכשיו המכשירים האלו ממלאים את התפקיד, וטוב יותר. לא אחד ולא שניים מהקטנים האוטיסטים לומדים עכשיו כשהמכשיר הזה (הסמארטפון של הטרפיסטית, הטאבלט של הילד...) הוא הוא הפרס הממתין אחרי כל קטע של עבודה.....
ואפשר ללמוד איתו הרבה- איך להצביע במדוייק, לעקוב אחר גירוי, להתאים חלקים, לבנות פאזלים, ללמוד להבין מילים ולהבחין בצלילים, להתאים כמויות ולדעת אותיות. אין סוף למשחקי הלמידה.
וגם, ובהדרגה, יעברו כל קלסרי התמונות לתקשורת אל תוך קרביו הצרים של המכשיר הפלאי, המדבר כשלוחצים על התמונה המתאימה.
וצריך לקדם עכשיו שימוש חשוב- לרשום בו בתכנת מידע את כל הרישום הנדרש בזמן הלמידה, ישר לטבלאות וגרפים של התקדמות. ולמצא מי מכין לו אפליקציה של ביו פידבק..
אז אם יש לכם עוד רעיונות טובים- שתפו אותנו, וננצל את מכשירים האלו לטובת כולנו. כי לשלם עליהם אנחנו כבר משלמים......
שבת שלום

אחרי הפסקה

לא רשמתי רשומות כבר כמה שבועות. עבר אפריל והגענו למאי. היה פסח ומסע בשביל ישראל, היתה חזרה לשיגרה ושוב יציאה משיגרה לביקור בברלין. הגיע זמן לשוב. והדברים שנתקלתי בהם רבים. צריך לבחור מהם אחד.
אני בוחר בזכרון. גם בגלל ימי הזכרון, וגם מהסיור בברלין.

מה הוא "זכרון" בתחום ההתנהגותי? איך להתייחס אליו? אתמקד רק באנדרטאות, מצבות הזכרון. אלו נמצאות במקומות רבים כל כך, לזכר רבים וטובים. בנגב נתקלנו בכאלו גם במקומות נידחים. למשל חייל בשם פנחס סלע, בראש זוהר. וחלקן בלב הישוב, עם שמות 80 הנופלים בזכרון יעקב. חלקם על שרידי החומה בברלין, לזכר אילו שנהרגו בנסיונות לחצות את החומה למערב. ויש את זו הענקית , מגושי הבטון המרובעים, ליד שער ברנדנבורג, לזכר ששת המליונים....



אנחנו אומרים: זה מזכיר לנו. את מישהו, את משהו, תקופה.
ונכון, ללא גירוי ויזואלי הסיכוי של התרחשותה של התנהגות וורבאלית סמויה (חשיבה) נמוך יותר. במקום בו קיים משהו נראה (ויזואלי) שיש בו אזכור של שם, או כזה היוצר שאלה של "למה?" (למה זה כאן, למה זה נראה כך? למה עשו את זה?) תהיה גם תגובה. התגובה הזו- היא היא הזכרון. זה הקריאה של שמו, זה השאלה "מה עשה שמצא את מותו כאן? זה האמירה: כמה חבל או איום או נורא שכך היה להם/לנו.
ויותר מזה לא בקשו יוצרי האנדרטה, אלא שנגיב.
אז הגבנו כולנו, כל אחד במקום וברגע הנוגע בו. ויש רבים שמגיבים זכרון גם ברגעים רבים אחרים, שכל צעד ושעל ומראה שגרתי, כל יום, מעלה את "הזכרון". אנחנו איתם.
ואפילו מדורת השבט של ל"ג בעומר הקרוב נועדה לאותו עניין, שנאמר שוב- לזכר ארוע הסטורי....
אז שיהיו מדורות בטוחות, ושבת שלום.

מושגים , לשון, והתנהגות קוגניטיבית....בעקבות הכנס . מרץ 2012

לפני שבוע היה כנס, שהפגיש אותנו עם מרצים בגישה הקוגיניבית התנהגותית.CBT

יש כמובן חופש וחופש אקדמי,  לכולנו, לבחור מילים ו"להמציא" מושגים. עם זאת כדאי שאלו יהיו מושגים עם הגדרה אופרטיבית מוסכמת , מבוססת ובדוקה. וכמובן שיש לנו גם בעיה של תרגום, מול מושגים באנגלית.

 בכנס חשבתי על כמה מהמילים שהועלו ודוברו בו. אחד מהם היה "מחשבה אוטומטית". מחשבה מסויימת ש"קופצת" מיד מול מצבים רבים ושונים.

מחשבה אוטומטית. האם יש כאן הגדרה למושג מחשבה? – כנראה שלא, (האם זה ורבאל כסוי, ורבאל ללא מופע נשמע? או שגם היגד גלוי הוא מחשבה, כמו שאביבית אומרת: "אני חושבת ש...."), אבל כאן מצמידים למחשבה  גם את המושג אוטומטי. כמובן שאין בין זה ובין אוטומטיות שום קשר!. אוטומטי זה אירוע,  זו פעולה, לרוב מדובר במכשיר שבו מתרחשת פעולה,  הקורית  מאליה, ללא ניהוג חיצוני. נשק אוטומטי טוען עצמו מחדש ללא דריכה ידנית, ברכב אוטומטי מהלכים עוברים ללא מגע אדם. אך האם מחשבות קורות מעצמן? המחשבות האלו הן אולי מהירות ונפוצות, אך הן באות כתגובה לאירועים חיצוניים, לגירויים בסביבה. אין הבדל עקרוני בין תגובה איטית של האדם לגירוי/ למצב, לבין תגובה מהירה, מלבד מהירות התגובה והשכיחות. אני מעריך שכוונת הדוברות היתה שאלו הן ההתנהגויות (הוורבאליות) השכיחות יותר אצל אותו אדם, שהן מופיעות כתגובה מוכללת לאירועים וגירויים שונים, והן מופיעות במהירות, מיד לאחר הגירוי.  זו וודאי לא מחשבה המתרחשת מאליה. לא אוטומטית.

אסתפק בחלק זה של התגובה. ותהיה שבת שלום....

שחיקת מחזקים

שתי ילדות, שונות במזג. זו מתעצבנת ומתנגדת, קמה ובורחת, בוכה ומקטרת. זו שקטה ויושבת, חולמת ולא מגיבה. למה הן לא משתפות פעולה? זו עם חיזוקי מלפפון חתוך שאוהבת מאד לאכול, זו עם צלוחית ופל שוקולד. מסתכלים מהצד, ורואים! לא עד כדי שלא יאכלו את המחזקים מתי שהו. זה טעים להן. אבל זה לא משהו ששווה לעבוד בשבילו. לא עוד. נשחקו המחזקים! והיה יפה לראות, כשרק הוחלפו המחזקים במה שבאמת רצוי להן- ושוב יש תגובות. ערנות ורוגע. אולי אפילו חיוך!
לא צריך יותר מזה בשביל חיים טובים, לכולנו- לגוון בגורמי המוטיבציה! 
פעם לשים יעד של ארוחה משותפת, פעם של טיול, פעם של קניות, פעם של קונצרט או הופעה, פעם מפגש עם חברים. ושווה לעבור את השבוע, כשיודעים שבסופו מחכה משהו אחר. לא כמו כל יום, לא כמו כל שבת...
שבת שלום

קורס אקדמי והתנהגות

התחיל סמסטר נוסף. (הפעם בסמינר הקיבוצים, עברנו..)
אחרי השעור הראשון שלי נגשה לומדת אחת, כבר לא ילדה, ודיברה, דמעות בעיניה.
כמה קשים השעורים, והמבחנים, וכמה זה "אברסיבי" בלשוננו.
מי מכם שלמד/ה ניתוח התנהגות (וחלק מכם למדו בוינגייט) מכירה את התקופה הזו, אחרי מבחני סמסטר  א' , כשלא ברור מה לא מובן וכיצד להבין, ואיך זה שהציונים לא גבוהים, אחרי מאמץ כזה. והילדים בבית, והשבוע עמוס כרגיל, רק יום אחד לימודים ומעמסה כזו על כל השבוע. וגם לא תמיד היחס חם מסביב....
אז כרגיל, אני מנסה לעשות תיקון, כמיטב יכולתי, ולעודד שעוד כמה חודשים הכל יראה אחרת....
ובינתיים לשמח במעט חיזוקים (תמונות מהטבע, בסוף השעור, אחרי הקשבה ולמידה פעילה!!), ולהצטער שלא קל ליישם באקדמיה את כל עקרונות הלימוד שאנחנו יודעים לנתח כל כך יפה....
אז סמסטר מוצלח......ושבת שלום
מיכאל

את מי נעצב?- את המדריכים!

הייתה לי פגישת הנחייה לסטודנט בשלב הסטאג' (התנסות מודרכת).
והוא שטח בפני קצת נתונים ראשוניים, והתברר שחלק מהימים לא נרשם כלום, וזה לא סימן שלא היתה התנהגות בעייתית של הדיירת, אלא שהמדריכים לא רושמים! ומזה הבנו שלא רק לא רושמים, אלא גם לא עומדים בביצוע הנחיות של תכניות התנהגותיות.
כלומר מנתח ההתנהגות מגיע, וישיבות מתקיימות, ויש הדרכה לצוות- אבל בזה זה נגמר. לא מבוצע השינוי שעליו מדברים. ואמנם- התנהגות הדיירים נשארת ללא שינוי.....
גם במקרה הזה- חשוב שנזכור: העיקר הוא להצליח לשנות התנהגות הורים,מטפלים ומדריכים. כל התכנית זה איך לשנות את התנהגותם! הילדים והדיירים כבר ישתנו בהתאם, וחבל ל"בזבז" אנרגיה מיותרת על פיתוחן של תכניות אם אלו המיישמים אותן אינם משתנים במהירות.
אז חוזרים לאותם דברים פשוטים- של הגברת התנהגות מחזקת, ואסרטיביות המגבירה היענות, יכולת התעלמות טובה, ויכולות סיוע משוכללות....
בקיצור- החלפנו יעד, והוא (הסטודנט שהוזכר) יעשה עבודת התנסות במעקב ושינוי התנהגות מדריכים! יחזק אותם (גם אם אין לזה תקציב...) ידגים ויבקש לבצע מיד כמודגם (יאמן), יסייע להם בזמן אמת ברמזים נכונים...
אבל אין לי אשליות. לפעמים קשה מאד לשנות התנהגות מבוגרים בלי שיש בידך שליטה על המחזקים שלהם (שכר??, ציונים??). ולרוב אי אפשר להחליף אותם. ובכל זאת יש מקום לאופטימיות- כי כשעובדים נכון, גם מבוגרים (הורים, תרפיסטים, מדריכים) משתנים, וילדים או מודרכים, לומדים מהשינוי ומשתנים בהתאם.
שבת שלום