יום שישי, 7 בינואר 2011

הילדים בוגרים

פעמים הרבה אנחנו נמצאים בתוך תהליך החינוך, ורואים את הזמן העכשיוי כזמן ארוך ומתמשך. הילד איתו אנחנו עובדים וגם זה אותו אנו מגדלים כהורים הוא בן 6 או 8 או 4, והוא כמו שהוא. אנו כבר לא זוכרים אותו כאחר לפני כמה שנים, וגם לא רואים אותו כמי שיהיה אחר בעוד כמה שנים. מה שהוא יודע, וגם מה שידע נראה קצת קבוע. החצוף נראה חצוף, הקופצני כבר קופץ הרבה זמן, השותק אינו מדבר, והקשקשן אינו סוגר את פיו....
אבל הזמן והעבודה עושים את שלהם. והילדים גדלים.
השבוע נתקלתי בכך פעמיים באופן בולט.
במע"ש (מרכז הכשרה לתעסוקה), ניגש אלי בחור צעיר, בוגר עם זקנקן וחובש כיפה, שסיים את יום עבודתו ומתחיל את דרכו, כנראה להוסטל שהוא גר בו, והתחיל לשחזר לי שעבדתי איתו לפני שנים רבות. והנה הוא עומד כאן לפני, כבר לא ילד, ורק זכרונו הפנומנלי יודע בדיוק מתי הייתי שם ומאין באתי, ואיך לחשב את גילי הנוכחי....
והאחר בא  אלי בגן והביא לי דף שהכינה אחת מהבנות העובדות בגן: ואני מצטט, עם שם בדוי, חלק ממה שכתבה:
לנו אין את הכלים
 ובפינו אנו אין די מילים ,
שיוכלו להביע את ההתרגשות העצומה
עת קולו של דניאל נשמע
לעמוד מולו ולשמוע את המילים זה פשוט לעמוד מול פלא פלאים
היאך הוא מסוגל להתבטאות, ולבקש בפשטות"לשתות"
"תן לי" הוא כבר למד לדרוש
וגם לומר "עוד" מבלי לחשוש
ובטרם הספקנו להרגע מהחידוש
שאומר "בננה" ו"עוגה"
הרי נוספו גם "עז" "דג" ו "גגה"......
...אלו לא סתם מילים ראשונות
זהו מצב שהחל להשתנות......

הווה אומר- בכל מצב שהדברים נראים כקבועים- נזכור שהם משתנים....ככה זה בהתנהגות...
 וצריך רק לכוונם טוב ולטוב, והשינוי יהיה עוד יותר מהר ממה שהזמן היה עושה בעצמו.....אם בכלל!
שבת שלום ושבוע טוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה