לקראת צעדה בשביל

אי אפשר כל הזמן להיות רק בתוך ה ABA או בתוך הטיפול באוטיזם. פעם בכמה זמן צריך לקחת פסק זמן.
לפני שפתחתי את הבלוג הייתי במסע של חודש בשביל ישראל. השבוע אני מתכוון להמשיך. רק לכמה ימים.
אמנם הגשם צפוי להתחזק בתחילת השבוע- אבל אנחנו נתחיל, ונראה....
אלא שפסק הזמן הזה הוא הפוך מכפי שהוא מובן במושג ההתנהגותי.
ברגיל אנחנו אומרים שלעיתים יש להשתמש ב'פסק זמן' ומתכוונים להוציא ילד מסביבה מחזקת לסביבה שאינה מחזקת, וזהו סוג של עונש.
כאן השימוש הפופולרי אומר- קח פסק זמן מהעומס שביום-יום וצא לימים של אתנחתא. כלומר לסביבה מחזקת יותר...
ואני רק מתכוון להחליף בין התקדמותם של ילדים, ותכניות קידום כאלו ואחרות, בהתקדמותו של השביל תחת רגלי, וצמיחתם של צמחים מוריקים בשביל החורפי....מעומס של נהיגה וישיבות, לעומס של תרמיל על הגב ושרירי הרגליים...
והתמונות- אולי ילוו את הקורס בסמסטר הקרוב.
שיהיה לנו הרבה גשם.....

כך מבזבזים מחקר

בכנס באוניבסיטת חיפה (הבוקר, 19 ינואר) הציגה פרופסור מארה"ב (אליס קרטר) מחקר שערכה כדי לבדוק שיטת טיפול באוטיזם. מדובר בתכנית התערבות בעקרונות התפתחותיים (לא ABA , יותר כמו DIR, אבל כמובן שיש שם אלמנטים כמו רמיזה..)
שם התכנית  HANEN's More Then Words - מכוונת להדרכת הורים בסדרת מפגשים (ללא הילדים), בעזרת סדנאות עם וידאו וספר הדרכה.
מחקר קבוצתי ערוך היטב בשלושה מוקדים בארה"ב וכו וכו., עתיר תקציב...רק כדי להווכח שההתערבות אינה אפקטיבית!!! לילדים מסויימים אף מגבילה...
שאלתי-ולמה לא לבדוק קודם במערך מחקר יחידני? תשובה פשוטה- אין מקבלים תקציבי מחקר , גרנטים, למחקר יחידני!!! זה משהו המעיד על בורות של מכווני המחקרים, מחלקי הכסף לאקדמיה,  באפשרויות הגלומות במחקר יחידני .
את אילו נאלצים לעשות רק בעבודות מאסטר ללא תקציב...., אבל גם את זה היא לא דווחה שעשו קודם....חבל על כל כך הרבה חשיבה וכתיבה וכסף. ויש שם כמובן מרכז שמוכר להורים את ההתערבות הזו עם הבטחות סרק....

אבל צריך גם משהו אופטימי? הנה קיבלתי טלפון בשורה: ילדה קטנה בגן תקשורת, שלא הראתה כל סימן להבנת השפה או לדיבור, ובקושי משתמשת בתקשורת בסיסית בתמונות PECS , הצליחה תוך צעדים מעטים ללמוד לזהות מילים כתובות המייצגות תמונות (בשיטה reading and writing program של לובאס). למעשה היא קוראת כבר כמה מילים (קריאה גלובלית), ומי יודע, יתכן ונמצא תוך זמן קצר שהיא ואנחנו יכולים לתקשר סוף סוף גם בשפה כתובה.....
בתקווה....

אופני כושר

כשנערים וילדים אוטיסטים, ביחוד אלו שבתפקוד נמוך, שוהים בהוסטל, קשה להפעיל אותם. מספר המדריכים לא גדול, והקשיים בפעילות עצמית כה גדולים, שהזמן הפנוי הופך למקור לבעיות. אחד הדברים שניתן להפעיל אותם בו הוא פעילות ספורטיבית, אבל גם בכך הקשיים עצומים. ללכת או לרוץ בחוץ- לא ניתן, שמא יברחו לכל עבר. ובין הקירות- לא קל להפעיל. לשם כך הקימו בהוסטל שאני מלווה, זה שיש בו ניתוח התנהגות "מן היסוד ועד הטפחות"- חדר כושר קטן. ובפרוייקט סטאג' של מנתחת התנהגות הוא גם נכנס לפעולה מסודרת, בה הנערים מגיעים בקבוצות קטנות של ארבעה, לארבעת המכשירים, ולומדים ללכת על הליכון, לדווש באופניים, לטפס על "סטפר" וכולי.
אלא שהאופניים שהיו שם היו גרוטאה ישנה ובלתי שמישה שהשרשרת היתה נופלת בהם מגלגלי השיניים...
פניתי לרשימת התפוצה המשפחתית שלנו, וביקשתי ממי שיש אצלו מתקן שמשמש כמתלה לבגדים וכבר לא מדוושים בו (כנהוג במכשרי כושר ביתיים בחדרי שינה), ותוך יום היתה לי הצעה- רק לבוא ולקחת!
לא עברו יום יומיים, וחדר הכושר עבר שידרוג!
ועכשיו החבר'ה מדוושים בישיבה נוחה. וההתקדמות שלהם בהתמדה, משך ההליכה והאימון, רמת הקושי- הולכת ועולה. ויש מהם שכבר נהנים מהפעילות!!
ועכשיו האתגר- בכל הוסטל- חדר כושר קטן!! הורים ומנתחי התנהגות, מנהלים ומדריכים- על פחות מזה אל תתפשרו!
כמו שאנחנו לא מתפשרים, וכל אחד בוחר בפעילות שלו. גם אני חזרתי עכשיו מצעדה, הכל ירוק ומתעורר בשמורת הנדיב...
שבת שלום

הילדים בוגרים

פעמים הרבה אנחנו נמצאים בתוך תהליך החינוך, ורואים את הזמן העכשיוי כזמן ארוך ומתמשך. הילד איתו אנחנו עובדים וגם זה אותו אנו מגדלים כהורים הוא בן 6 או 8 או 4, והוא כמו שהוא. אנו כבר לא זוכרים אותו כאחר לפני כמה שנים, וגם לא רואים אותו כמי שיהיה אחר בעוד כמה שנים. מה שהוא יודע, וגם מה שידע נראה קצת קבוע. החצוף נראה חצוף, הקופצני כבר קופץ הרבה זמן, השותק אינו מדבר, והקשקשן אינו סוגר את פיו....
אבל הזמן והעבודה עושים את שלהם. והילדים גדלים.
השבוע נתקלתי בכך פעמיים באופן בולט.
במע"ש (מרכז הכשרה לתעסוקה), ניגש אלי בחור צעיר, בוגר עם זקנקן וחובש כיפה, שסיים את יום עבודתו ומתחיל את דרכו, כנראה להוסטל שהוא גר בו, והתחיל לשחזר לי שעבדתי איתו לפני שנים רבות. והנה הוא עומד כאן לפני, כבר לא ילד, ורק זכרונו הפנומנלי יודע בדיוק מתי הייתי שם ומאין באתי, ואיך לחשב את גילי הנוכחי....
והאחר בא  אלי בגן והביא לי דף שהכינה אחת מהבנות העובדות בגן: ואני מצטט, עם שם בדוי, חלק ממה שכתבה:
לנו אין את הכלים
 ובפינו אנו אין די מילים ,
שיוכלו להביע את ההתרגשות העצומה
עת קולו של דניאל נשמע
לעמוד מולו ולשמוע את המילים זה פשוט לעמוד מול פלא פלאים
היאך הוא מסוגל להתבטאות, ולבקש בפשטות"לשתות"
"תן לי" הוא כבר למד לדרוש
וגם לומר "עוד" מבלי לחשוש
ובטרם הספקנו להרגע מהחידוש
שאומר "בננה" ו"עוגה"
הרי נוספו גם "עז" "דג" ו "גגה"......
...אלו לא סתם מילים ראשונות
זהו מצב שהחל להשתנות......

הווה אומר- בכל מצב שהדברים נראים כקבועים- נזכור שהם משתנים....ככה זה בהתנהגות...
 וצריך רק לכוונם טוב ולטוב, והשינוי יהיה עוד יותר מהר ממה שהזמן היה עושה בעצמו.....אם בכלל!
שבת שלום ושבוע טוב.

חינוך ולימודים

הבוקר דליק ציטט בגלי צהל מכתב של מנהל בית ספר, שטען שעודף עיסוק בלימוד לקראת מבחני המיצב, מעקר את המערכת מעיסוק בחינוך, ומועיל בעיקר לשר החינוך שרוצה להציג נתונים. ודליק הסכים עם כל מילה.
זהו ביטוי לתפיסה הרווחת שיש לעסוק בדיבורים על ערכים, בשעות חינוך, בכדי ל"חנך".
אבל זו טענה שגויה מיסודה. כאשר כיתה עוסקת בלימוד ברמה גבוהה- זהו חינוך לערכים. אם לומדים הרבה ומגיעים לשליטה בחומר- זהו הערך של יסודיות, של מצויינות, של השקעה, של הישגים מתוך מאמץ. זה הערך שידע והישגים נרכשים במאמץ. כמו שאר הדברים בחיים, שלא באים בקלות כמו גלישה בפייסבוק....
כשיודעים היטב את החומר, דבר שבשבילו יש להתאמן הרבה, לתרגל הרבה- אז השפה טובה יותר, ההבנה טובה יותר, הביטוי טוב יותר, ידע העולם רחב יותר, ידע ההיסטריה רחב יותר, ואפילו ידע התנ"ך שגור יותר- וכשעושים זאת ברצינות- זה מעניק באופן ישיר ובלי דיבורים, את הערכים של אזרחות או יהדות, או יצרנות.
כשלומדים טוב- מקשיבים לחבר שעונה שאלה, עוזרים לבן זוג בהכנת עבודה בצוותא- ורוכשים ערכים של שיתוף פעולה.
בקיצור- בבתי ספר שלומדים גם הערכים נרכשים.
כשלא נותנים להעתיק ולחפף- אז גם יושר הופך לערך.
לא צריך שעות מחנך רבות בשביל ערכים. צריך כיתה שלא מבזבזת את זמנה בשיחות על בעיות התנהגות, על איחורים, על פיטפוטים.
הנכון הוא שלמורים חסרה הרבה הכשרה ויכולת לעסוק בהוראה רצינית, איכותית, מעמיקה, של הידע עליו הם אמונים. אבל מי מהם שעסוק בכך ומצליח בכך- מחנך בהחלט. בדוגמא האישית, בדרך ההוראה, בהתייחסות להתנהגות ולחומר.
אצלם לחנך זה דבר שקורה בעצם העיסוק בהוראה. לא בזמן מיוחד המוקצה לשעורי מחנך.
אז הבה ניתן להם רוח גבית ללמד, טוב והרבה, ולהגיע להישגים (כלל שעורי בית שאנחנו ההורים נסייע לביצועם). ואל נטעה אותם לעסוק במקום זאת בשיחות שלא מובילות לשום מקום......

סופה של שנה אזרחית.....

2010 נסגרת. היו אתגרים, היתה שיגרה, היו ימי התרוממות, וגם ימים של נסיעות, והמתנות.
לקראת סופה של השנה עשיתי צעד של הגשמת שאיפה. אבל לא לבד.
כשהקמתי את נ.ת.ב לפני כ 15 שנה בטבעון, עם מיכל כשותפה, רציתי בתחילתו של מרכז לניתוח התנהגות, וזה התפוגג.
שותפתי הלכה לאקדמיה, אני עברתי לזכרון יעקב, וזה לא המשיך. המשכתי לנדוד בעצמי, ולשתף פעולה עם תלמידותי/חניכותי בהזדמנויות בלתי מתוכננות.
עכשיו, עם קרן, הקמנו את מטר"ה. המשרד ברעננה, השירות ללא גבולות מקום. תלוי בכם, מנתחי התנהגות ומבקשי עזרתנו. במקום בו תהיה הבקשה, עם האדם שיכול להגיע לשם- שם נהיה.
מטר"ה יחבר בין בקשות עזרה וקידום לאנשים ולאירגונים, לבין מנתחי/ות התנהגות שיכולים לסייע.
ואם ילדים יתקדמו, התנהגויות ישתפרו, צוותים חינוכיים יתחזקו, צרות יפחתו- זה יהיה שכרנו הגדול בשנה הבאה ובאלו שאחריה.
אז שתהיה לכולם התחלה טובה ומבטיחה לשנת 2011. ואם אספיק אוסיף דבר בסופשבוע הבא, רגע לפני שתפתח.
ובעיקר שירד גשם!!!

מקצוע לא מוכר, נדרש ומושמץ בו זמן

מצד אחד, מקומות שמכירים ניתוח התנהגות טוב- מבקשים עוד ועוד מנתחי התנהגות למשימות. חסרים כאלו  לליווי של כיתות בבית ספר לבעיות התנהגות, חסרות לגני תקשורת, חסר לתכנית בירושלים, וחסר בבאר שבע...בקיצור חסרים כאלו שיודעים את המלאכה של ניתוח תופעות התנהגותיות, ועריכת תכניות לשינוי יעיל וחיובי.
ומצד שני- מושמצים ונדחים. כל מנתח התנהגות שנכנס לשטח נתקל בהסתיגויות שיש בהם אמירות דוחות כאילו מדובר בגישה פסולה ולא יעילה. (היום סיפרה לי מנתחת התנהגות מתחילה מהמגזר הערבי שבקושי מוכנים לשמוע אותה במקומות חדשים..) ולא מעט מיחס זה מגיע מבעלי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת.
פגשתי כמה עשרות מהם בהשתלמות השבוע, ונדרשתי לכל יכולותי בתחום השכנוע, ההסבר ויחסי הציבור כדי להעביר את המסר- אנחנו לא "מאלפים" ילדים, אלא מחנכים ומלמדים. אנחנו לא כולנו מרובעים וטכניים -אלא יש בנו כאלו ויש אחרים, ומרובעות זו לא תכונה של התחום אלא של אדם בתחום. בתחום אנחנו גמישים....ואנחנו לא מתעלמים מהצד הרגשי...אנחנו בונים בעזרת שינוי בסביבה- רגשות חדשים, ועושים את זה באהבה....
והנה-  אם כבר מזמינים אותנו להעביר השתלמויות לקהל הזה- משהו משתנה!!
שבת שלום