כתבתי על פסק הזמן לטיול, כתבתי על הבוץ וליקחו. עכשיו נשארו זכרונות ותמונות.
והנה לתמונות יש עוד תפקיד מלבד לאפשר להיזכר ולתעד.
הן הופכות בקלות ל"מחזקים"!!
בסוף שעור במכללה- אפשר להראות כמה תמונות, והרי לכם פרס על שעור עם הקשבה ומעורבות.
וגם בסוף סדנא בארץ זרה אפשר לחזק בסדרת תמונות מארץ הקודש... לא צריך הרבה בשביל להפוך משהו למחזק. תזמן אותו נכון, הבא אותו במקום פעילות פחות אטרקטיבית- וכבר יש לך ערך מחזק.
ובאותה ארץ זרה, יש ילד יפה ואוטיסט, שנמצא משולב בכיתה א רגילה. והבנות שבינהן הוא יושב מקבלות ממנו חיבוקים וליטופים שרובם סביב משחק בשערן הגולש. הן נהנות, והוא נהנה. וכך פעמים רבות במקום להיות עסוק בשעור ובמשימות שבו, הוא עסוק בבנות ובשערן.
האם הוא דומה לגברים רבים, שעסוקים בעניינים כגון אלו יתר על המידה?
לא. הוא במקום אחר, בו אין כללי מותר ואסור, אין הבנת גבולות הגוף והפרטיות, ואין עיסוק במשימות אלא "מועסקות" בגירוי תחושתי, הגובר על דברים אחרים בסביבתו. לא ירחק היום והן ידחו אותו מעליהן.
לא היתה בררה טובה אלא להפעיל תכנית שמטרתה הברורה- הפסקה מלאה של ליטופי בנות ושיערן הגולש, יפות וחביבות ככל שיהיו.....והתחליפים? תחשבו לבד...
שבוע טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה