בשנת 1972 הייתי חייל צעיר באימון מתקדם, בגדוד 50, נחל מוצנח, בבסיס שליד בית לחם. והמג"ד היה אמנון ליפקין, לפני שהיה לליפקין שחק.
באותו זמן הייתי אני מושפע עד מאד מהגישה הפילוסופית נגד אלימות, וכנדרשנו שוב ושוב להתאמן בלוחמת ח"יר, פנים אל פנים, עם ירי אל הדמויות שלפנינו, ונעיצת כידונים בסופה של הסתערות ירי....הגעתי למחשבה שזה ממש לא בשבילי. לא שהכרזתי על פציפיזם, אבל חשבתי שנכון יותר שאני אהיה בין אלו שתורמים את תרומתם המלחמתית מרחוק. אולי באש תותחים ארוכי טווח, ולא בהתסערויות אלימות.....
החלטתי לבקש העברה לחיל אחר. אפילו יהיה בכך עזיבה של שאר החברה בגרעין לפארן. יהיה מה שיהיה! להיות ישר עם אמונתי. אבל בשביל זה צריך לבקש. אז ביקשתי מהמ"כ (מפקד הכיתה שלי) שיבקש לי שיחת מ"מ. והוא אמר שדבר כזה צריך לבקש מהמ"פ. ומפקד הפלוגה אמר שצריך לבקש שיחת מג"ד. בסופה של שרשרת הבקשות התקבלה בקשתי לשיחת מג"ד. נכנסתי ללשכתו (בערך הפעם היחידה בגדוד שיצא לי לראותו פנים אל פנים). ולאחר הצדעה כנדרש, התבקשתי להסביר את בקשתי. את המילים שאמרתי אני ואמר הוא אינני זוכר, אבל לאחר שהסברתי אני את בקשתי, אמר הוא בערך כך: "בן צבי, עכשיו שכבר אמרת ובטאת את עמדתך, אתה מבין שאתה יכול להשאר בגדוד, ואתה חוזר לפלוגה וממשיך כמו שצריך. לא עובר לשום חיל אחר. משוחרר"! וכך עשיתי. והוא אמנם הבין, מה שלמדתי אחר כך גם בתאוריה, שעצם הביטוי יכול לפעמים להספיק לאדם. התנהגות וורבאלית צריכה להשמע, אבל הקשר בינה לבין התנהגות בשטח הוא חלקי בהחלט....
אז הנה גם לי הזדמנה הזדמנות לחוות את חכמתו של מי שהיה אז רק מג"ד צעיר.
יהי זכרו ברוך.
ואם טוב בעיניכם- העבירו לחבריכם ברשת הצעה להרשם, ולהרחיב את חוג הקוראים כאן...
שלכם
מיכאלי
באותו זמן הייתי אני מושפע עד מאד מהגישה הפילוסופית נגד אלימות, וכנדרשנו שוב ושוב להתאמן בלוחמת ח"יר, פנים אל פנים, עם ירי אל הדמויות שלפנינו, ונעיצת כידונים בסופה של הסתערות ירי....הגעתי למחשבה שזה ממש לא בשבילי. לא שהכרזתי על פציפיזם, אבל חשבתי שנכון יותר שאני אהיה בין אלו שתורמים את תרומתם המלחמתית מרחוק. אולי באש תותחים ארוכי טווח, ולא בהתסערויות אלימות.....
החלטתי לבקש העברה לחיל אחר. אפילו יהיה בכך עזיבה של שאר החברה בגרעין לפארן. יהיה מה שיהיה! להיות ישר עם אמונתי. אבל בשביל זה צריך לבקש. אז ביקשתי מהמ"כ (מפקד הכיתה שלי) שיבקש לי שיחת מ"מ. והוא אמר שדבר כזה צריך לבקש מהמ"פ. ומפקד הפלוגה אמר שצריך לבקש שיחת מג"ד. בסופה של שרשרת הבקשות התקבלה בקשתי לשיחת מג"ד. נכנסתי ללשכתו (בערך הפעם היחידה בגדוד שיצא לי לראותו פנים אל פנים). ולאחר הצדעה כנדרש, התבקשתי להסביר את בקשתי. את המילים שאמרתי אני ואמר הוא אינני זוכר, אבל לאחר שהסברתי אני את בקשתי, אמר הוא בערך כך: "בן צבי, עכשיו שכבר אמרת ובטאת את עמדתך, אתה מבין שאתה יכול להשאר בגדוד, ואתה חוזר לפלוגה וממשיך כמו שצריך. לא עובר לשום חיל אחר. משוחרר"! וכך עשיתי. והוא אמנם הבין, מה שלמדתי אחר כך גם בתאוריה, שעצם הביטוי יכול לפעמים להספיק לאדם. התנהגות וורבאלית צריכה להשמע, אבל הקשר בינה לבין התנהגות בשטח הוא חלקי בהחלט....
אז הנה גם לי הזדמנה הזדמנות לחוות את חכמתו של מי שהיה אז רק מג"ד צעיר.
יהי זכרו ברוך.
ואם טוב בעיניכם- העבירו לחבריכם ברשת הצעה להרשם, ולהרחיב את חוג הקוראים כאן...
שלכם
מיכאלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה