התארח בארץ ד"ר ג'ים קאר, יו"ר הלישכה להסמכה של מנתחי התנהגות BCBA
והציג מחקרים על שאלות שונות שלא נחקרו על אסטרטגיות מקובלות בעבודה התנהגותית בתכניות אינטנסיביות בגיל הרך.
הנה עוד אחת מהשאלות שמתאים לשאול ולחקור:
פעמים רבות ילדים אינם רוצים לבא לשעור, ואף בוכים רבות או מתנגדים נמרצות, כשמביאים אותם לשעור, לשבת ליד השולחן ולהדרש לבצע משהו, כלשהו. ימים כאלו בתחילת תכנית יכולים לתסכל ביותר, הורים ואף מטפלים, ואף לגרום לחלק מההורים לסגת מתכניתם לבצע תכנית "ABA" לילדם. (זה לא מתאים לו, תראו איך הוא מתנגד ....). ובכל זאת זה מתקיים, שוב ושוב, בראשית תכנית, ולבסוף לרוב הילד מסתגל....
דרך אחרת, שלאחרונה אני מרבה להשתמש בה- לא דורשים דבר!.
מה עושים? מאתרים מחזקים בעלי עוצמה, ומחליפים אותם תדיר, כך שתמיד יהיה בידנו דבר שהילד רוצה לקחת/לקבל. זזים בחלל החדר/בית, כך שאם הילד רוצה את המחזק הוא ינוע לעברנו על מנת לקבלו. עשוים זאת פעמים רבות, ומתחילים להגדיל מרחק, להעלות מאמץ הנדרש להגיע אלינו. הגדלת המאמץ נובעת מכך שנדרש ממנו לעלות במעלה המדרגות, כשנדרש טיפוס, לחצות מכשולים (כמו לפתוח דלת שהלכנו וסגרנו חלקית אחרינו), להתאמץ כי ידינו גבוהה.
אחרי שילד מתרגל לבוא אל המחזקים ולהשקיע מאמץ בשביל לקבלם- הוא מוכן כבר לעשות דברים אחרים כדי לקבלם, וזה המצב של תלמיד- שמוכן לעשות דבר כלשהו כדי לקבל את המחזק. ואפשר להתחיל לעשות חיקויים והתאמות, פעולה מוטורית או תרגיל הבנה.
בהדרגה עולה הדרישה ומתארך הזמן בין העבודה לבין החיזוק.
וזהו. לפעמים ילדים עוברים את כל האימון הזה ללא בכי כלל.....
אז מה נכון יותר, ולמי מתאים כל מסלול. ומה מהר יותר?
נמשיך לנסות, ואם משהו רוצה לחקור- שיחקור....
והציג מחקרים על שאלות שונות שלא נחקרו על אסטרטגיות מקובלות בעבודה התנהגותית בתכניות אינטנסיביות בגיל הרך.
הנה עוד אחת מהשאלות שמתאים לשאול ולחקור:
פעמים רבות ילדים אינם רוצים לבא לשעור, ואף בוכים רבות או מתנגדים נמרצות, כשמביאים אותם לשעור, לשבת ליד השולחן ולהדרש לבצע משהו, כלשהו. ימים כאלו בתחילת תכנית יכולים לתסכל ביותר, הורים ואף מטפלים, ואף לגרום לחלק מההורים לסגת מתכניתם לבצע תכנית "ABA" לילדם. (זה לא מתאים לו, תראו איך הוא מתנגד ....). ובכל זאת זה מתקיים, שוב ושוב, בראשית תכנית, ולבסוף לרוב הילד מסתגל....
דרך אחרת, שלאחרונה אני מרבה להשתמש בה- לא דורשים דבר!.
מה עושים? מאתרים מחזקים בעלי עוצמה, ומחליפים אותם תדיר, כך שתמיד יהיה בידנו דבר שהילד רוצה לקחת/לקבל. זזים בחלל החדר/בית, כך שאם הילד רוצה את המחזק הוא ינוע לעברנו על מנת לקבלו. עשוים זאת פעמים רבות, ומתחילים להגדיל מרחק, להעלות מאמץ הנדרש להגיע אלינו. הגדלת המאמץ נובעת מכך שנדרש ממנו לעלות במעלה המדרגות, כשנדרש טיפוס, לחצות מכשולים (כמו לפתוח דלת שהלכנו וסגרנו חלקית אחרינו), להתאמץ כי ידינו גבוהה.
אחרי שילד מתרגל לבוא אל המחזקים ולהשקיע מאמץ בשביל לקבלם- הוא מוכן כבר לעשות דברים אחרים כדי לקבלם, וזה המצב של תלמיד- שמוכן לעשות דבר כלשהו כדי לקבל את המחזק. ואפשר להתחיל לעשות חיקויים והתאמות, פעולה מוטורית או תרגיל הבנה.
בהדרגה עולה הדרישה ומתארך הזמן בין העבודה לבין החיזוק.
וזהו. לפעמים ילדים עוברים את כל האימון הזה ללא בכי כלל.....
אז מה נכון יותר, ולמי מתאים כל מסלול. ומה מהר יותר?
נמשיך לנסות, ואם משהו רוצה לחקור- שיחקור....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה