התאנה שלי, אחת משלל עצי הבוסתן, עברה ועוברת עדיין התקפה מרושעת, כמעט שטנית, של מזיק מאיים. אני בא אל העץ ומוצא אותו מחורר. אל תוך ליבת הענפים מתחתרת תולעת ענק, למעשה זחל, שיודעת לכרסם את דרכה אל תוך הענפים ומתחת לקליפה. היא מצליחה ומומחית בהוצאת הנסורת הנוצרת לאחור, אל פתח החפירה, ובהעמקת האכילה של ליבת הענפים והגזעים. אחרי ברורים קצרים אני נזכר שראיתי גם את החיפושית אליה שייך הזחל הזה. חרק ענק ואימתני, ארוך מחושים ומנוקד בצבעים, ושמה- קפנודיס. אויב המטעים והעצים הנשירים.
ישנה אופציה של הרעלה. צריך בשביל זה רעל , שיוזרק אל תוך המחילה, וזו תאטם עליו. (קצת מזכיר תאי גזים...). מי אני, טבעוני וחקלאי אורגני, שאבחר בדרך זו? כל עוד אפשר שלא לקנות רעלים ולתרום לזיהום העולם- אמנע מכך.
ומה עוד אפשר- עם חוט ברזל לנבור ולחפור אחריה- ולפגוע בה ממש! לא קלה המלאכה ודי מתסכלת. חשבת שהגעת עד אליה- לא , למחרת מתברר שהנסורת עדיין יוצאת. שניים מהזחלים הושמדו, אך המאבק לא תם. יש עוד.
ומי יודע אם התאנה תעמוד בנסיון. ודווקא אחרי שהורכבו בה זנים חדשים. לא חבל?
ומי יודע אם אני אעמוד בנסיון, אתמיד במאבק, לא אתייאש, ונעבור את העונה בלי להפסיד את התאנה.
וכתמיד הגן והבוסתן הם רק משל לחיים.
שטנים שונים ומשונים תוקפים אותנו. אויבים רבים קמים מולנו. כל אחד מתחתר בעניין אחר. זה מכרסם בבריאות הילדים, זה הורס את התנהגותם, זה פוגע בפרנסה, זה בחברות ובאהבה.
כשאתה מגלה את זה התולעת כבר בפנים, הנסורת כבר בחוץ, והאיום כה כבד, שאולי יכרתו ענפים שלמים. ולפעמים אפשר להיזכר שגם ראינו אותו לפני התקיפה, אבל עוד לא ידענו שזה הוא, התמים ארך המחושים, ולא הגבנו בזמן.
והדרך להתמודד לא פשוטה. יש מציעים לנו רעלים מלאכותיים, (אפילו תרופות פסיכיאטריות) יש רעלים טבעיים (לרוב בדמות ענישות חמורות) , ויש התמדה עיקשת לא לוותר ולהלחם כל בוקר מחדש. בעקשנות, בתקווה.
כזו למשל היא תופעת הפגיעה העצמית, SIB. אולי אקדיש לה את הבלוג הבא.
שלכם, לשנה טובה מאד, נטולת חפירות שכאלו. שנת פירות מתוקים, ילדים שמחים, ושלום לארצנו ולעולם.
מיכאל
ישנה אופציה של הרעלה. צריך בשביל זה רעל , שיוזרק אל תוך המחילה, וזו תאטם עליו. (קצת מזכיר תאי גזים...). מי אני, טבעוני וחקלאי אורגני, שאבחר בדרך זו? כל עוד אפשר שלא לקנות רעלים ולתרום לזיהום העולם- אמנע מכך.
ומה עוד אפשר- עם חוט ברזל לנבור ולחפור אחריה- ולפגוע בה ממש! לא קלה המלאכה ודי מתסכלת. חשבת שהגעת עד אליה- לא , למחרת מתברר שהנסורת עדיין יוצאת. שניים מהזחלים הושמדו, אך המאבק לא תם. יש עוד.
ומי יודע אם התאנה תעמוד בנסיון. ודווקא אחרי שהורכבו בה זנים חדשים. לא חבל?
ומי יודע אם אני אעמוד בנסיון, אתמיד במאבק, לא אתייאש, ונעבור את העונה בלי להפסיד את התאנה.
וכתמיד הגן והבוסתן הם רק משל לחיים.
שטנים שונים ומשונים תוקפים אותנו. אויבים רבים קמים מולנו. כל אחד מתחתר בעניין אחר. זה מכרסם בבריאות הילדים, זה הורס את התנהגותם, זה פוגע בפרנסה, זה בחברות ובאהבה.
כשאתה מגלה את זה התולעת כבר בפנים, הנסורת כבר בחוץ, והאיום כה כבד, שאולי יכרתו ענפים שלמים. ולפעמים אפשר להיזכר שגם ראינו אותו לפני התקיפה, אבל עוד לא ידענו שזה הוא, התמים ארך המחושים, ולא הגבנו בזמן.
והדרך להתמודד לא פשוטה. יש מציעים לנו רעלים מלאכותיים, (אפילו תרופות פסיכיאטריות) יש רעלים טבעיים (לרוב בדמות ענישות חמורות) , ויש התמדה עיקשת לא לוותר ולהלחם כל בוקר מחדש. בעקשנות, בתקווה.
כזו למשל היא תופעת הפגיעה העצמית, SIB. אולי אקדיש לה את הבלוג הבא.
שלכם, לשנה טובה מאד, נטולת חפירות שכאלו. שנת פירות מתוקים, ילדים שמחים, ושלום לארצנו ולעולם.
מיכאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה