יום שבת, 10 בינואר 2015

כושר גופני

אם כבר כתבתי  על כך, הנה שוב. מספיק חשוב
כי כושר גופני זה דבר חשוב לכל אדם, ילד, נער, בוגר.
אך כדי להגיע אליו צריך להתאמץ. וקשה להביא אוטיסטים להתאמץ.
אבל, אם מבינים כמה זה חשוב, אז מאמנים אותם, בהדרגה, ועם הרבה חיזוק חיובי וגם לא מעט חיזוק שלילי (כלומר הכרח...לא עונש) אפשר לראות שיפור מדורג ביכולת, עליה בכושר.
קצת ממה שאפשר לעשות ולהתחיל בכל גיל הם תרגילים בבית, על השטיח, וכמעט ללא אביזרים.
שכיבות סמיכה, הליכת מריצה, כפיפות בטן, ריצה במקום, ריצה במדרגות, הרמת משקולות ידיים למעלה, הרמת רגליים בשכיבת צד, הרמת חצי גוף עליון בשכיבה על הבטן.. ועוד ועוד.
וחלק אפשר בחוץ, ובעזרת מכשירים. קודם לכל אופניים למרחקים, ובעליות גם. וכן סולמות במהירות, עליות מתח, הליכונים ושאר מתקנים בפארק הכושר השכונתי.
וצעדות ארוכות, וטיולים בהרים.
ותשאלו למה? הרי זה לא חשוב כמו תקשורת ודיבור....
אז זה כן חשוב מאד.
כי מי שמתאמץ לבנות כושר לומד להתאמץ בכלל, להשקיע מאמץ בפעולה שקיבל, לשמוע להוראות גם אם הן קשות, ומתחיל להנות מהשגת מטרה.
הבחורים של גל בחר מאתגר שילוב הם דוגמא טובה לאלו שכבר שנים מתאמנים.
וגם הנער מאילת עולה במסעות ארוכים. וכך גם נערים אחרים. וזה שעשה הקפת הכנרת באופניים לפני כמה חודשים.
כולם יתנהגו טוב יותר בסביבות אחרות. כולם יהיו בחורים לעניין!
ובסוף חלק יגיעו לספיישל אולימפיק..... גאים בעצמם!!!!
וזה נכון גם לבנות!!!
וכמו שהתחלנו, זה לא רק לאוטיסטים!!! להתראות במסע הבא.

יום שבת, 3 בינואר 2015

ינואר 2015- מוקדש למנתחי התנהגות

שנה אזרחית חדשה. שנה טובה!!
תובנות לסיכום שנה? תקוות לקראת שנה? 
תובנה עם תקוה יחדיו-: הדור החדש של מנתחי התנהגות. 
השנה ראיתי עליה ברורה של כוחות צעירים (בלי שמות, לא זה מה שחשוב), מנתחי-התנהגות של העשור הזה, שלוקחים הובלה ויוזמה לקידום ניתוח התנהגות בישראל של העשור הנוכחי. 
אתר חדש בפייסבוק, יותר מרכזי טיפול, הרתמות כוחות חדשים להוראה, תקווה לרישוי המקצוע, חוגי שיח ומחקר.
האם אתם מודעים לאחריות העצומה שעליכם? 
הדור שלנו, שעדיין עומד בראש (עמותות, חוגים...) יפנה לכם את הבמה בעשור הזה (לא דווקא בשנה הזו....). 
ואתם תהיו שם לקחת את ההובלה! 
האתגר עדיין עצום ורב-
מערכת החינוך, שסובלת מירידה מתמשכת ומעציבה באיכות כח-האדם הנשאב אליה, תשווע עוד יותר מבעבר להדרכה אפקטיבית בניווט כיתה, ויהיה חוסר גדול בהדרכה כזו, חוסר שיתמלא גם בהחדרת הגישה למערכת ההכשרה להוראה (ואתם תלמדו שם), וגם בהדרכת שטח של מורים. הדרכה זו תוכל להיעשות ביעילות על ידי מנתחי התנהגות שיתמחו בתחום. לא בחינוך המיוחד, לא באוטיזם, אלא פשוט בכיתות הרגילות, שבהן מתבצע עיקרו של החינוך וההוראה לכל אוכלוסיית ילדי ישראל, בכל המגזרים. 
החינוך במשפחות, ההתמודדות של הורים עם חינוך בכלל- נעשה קשה יותר בתקופתנו, כשערכים של משמעת, כיבוד הורים וחוק, נחלשים. הצורך בהדרכת הורים, גם לכאלו שזמנם הפנוי לחינוך יורד, צורך זה גדל והולך, ואתם תוכלו לתת מענה לחלק ממנו. 
ומאתגר לא פחות- מספר הילדים המאובחנים בספטרום האוטיסטי ממשיך לעלות, ויטיל עול כבד על החברה- בעיקר בהטמעת שיטת טיפול אפקטיבית להטבת עתידם של ילדים כה רבים. ABA ממשיך להוביל ביכולת לתת מענה, וגם בכך תובילו בכל המסגרות, מזו הביתית, דרך מערכת החינוך הציבורית, ועד מסגרות לחיים. 
אני מקווה שתעמדו באתגרים הגדולים האלו בכבוד ובמקצועיות. 
ולשם כך- כל מי שיכול- שיגיע לתואר שלישי, שמשם תוכלו להגיע לעמדות ההשפעה הנדרשות לתחום. 
בהצלחה. 

יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

ODD- יש דבר כזה?

זה ה"שם" הפסיכיאטרי לילדים שמפגינים התנהגות סרבנית מתנגדת בעוצמה ותדירות גבוהה מאד. לא נשמעים להוראות כלל- ולהיפך- מגיבים בביטויים מתנגדים.
יש כאלה! אך עלינו לזכור- אם היינו רואים את ההיסטוריה שלהם אפשר היה כנראה לראות איך התנהגות זו מתעצמת ומתעצבת על יד תגובות הסביבה! במילים אחרות, היינו מזהים איך אנשים בסביבתם המשפחתית והחינוכית מתדלקים, משמרים ומעצימים את ההתנהגות הזו, ע"י הרבה תשומת לב, בהרבה ניסיונות פיתוי, הבטחות ובעצבנות גלויה.
אתמול בפגישת מטר"ה ניהלנו דיון על ילד כזה.
ואני גם מסכים שהגבתי לתיאור המקרה "בעצבים".
משום שיש אי הבנה בסיסית לגבי הילדים האלו.
כל ילד אחר, שמסרב באופן מזדמן ולא כרוני, מתאים להכין תכנית חיזוקים, משוכללת או מפורטת או פשוטה להפליא, על כל מקרה בו יבצע פעולה, ולחכות לשינוי באחוז המקרים בהם נענה להוראה. ואף להראות ולהסביר מראש מה התנאים לחיזוק "שאם תעשה תקבל משהו שאתה רוצה", ברמה המותאמת לאותו ילד
אבל לאילו שאצלם המצב הוא כרוני- כל ניסיון לעשות "עסק" או  הסכם, זה שוב נפילה למלכודת התנהגותית- כי עיקר ההתנהגות שלו תהיה לשבור את ההסכם
לילדים אלו העיקר, וראשית התכנית צריכה לבא מתכנית פשוטה: "תכנית אין בררה". תכנית אתה חייב! שבה הכפיה והחיוב נעשים על בסיס שאין בו כלל פיתוי והבטחות. רק אין בררה. וזה מוביל מיד לשימוש בתנאים שליליים, אלו המכונים תנאים אברסיביים.
אם זה גיל צעיר- אפשר להובלה פיסית. אם יותר- צריך לבחור את הניתן לביצוע. כולל הרחקה לפסק זמן עד שמבצע, או מניעת כל תנאים נעימים עד שמבצע, או אפילו הגברת האברסיה (תנאים לא נעימים)- עד שמבצע.
למשל- לטרחן לו עד שיתחיל לבצע.
למשל- להשתמש בדיבור מאד אסרטיבי/מפחיד.
ורק אחרי ביצוע שנעשה ללא הצבת אברסיה- אז להתחיל לחזק חיובי. ולחזק בכמות ובאיכות גבוהה.
אבל בשיחה אתמול נסחפתי בהתלהבות ולא הדגשתי ולא הדגמתי (ועל כך סליחה עם השומעים)- שגם את האין בררה מאד נכון ורצוי להציג בשקט, לא בכעס, לא במילים קשות, לא במילים פוגעות, לא בהעלבת הילד. כן חובה עלינו לברור את המילים והמגעים שאיתם נשתמש.
וזה נכון גם לגבי האופן בו מוצג העניין. ואפילו רק כדי ששומענו ישתכנעו שהסבר וההליך שמוצג- הוא חיובי, ונכון, ומתבקש, ומכבד.
ואת הסרבנים הקטנים שאתם מחנכים- תזכרו שלא לפתות בכל פעם. ולא להסביר בכל פעם! לפעמים פשוט להגיד שחייבים, (כי אמא אמרה....).

יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

ABA וחיפה

היום אני אחרי פגישה עם משפחה שלא הכרתי , מאזור חיפה.
ילד חמוד בן חמש+
אבל רק אחרי שבערך לאורך שנתיים, התקדמותו לא מספקת, נזכרו לאמר להורים שאולי יתאים לו ABA......
ואני שואל- איך זה שחיפה היא אזור שכל כך לא פתוח ולא נפתח, לטיפול היעיל ביותר בקידומם של ילדים אוטיסטים?
אפילו הקרבה הגאוגרפית שלי מזיכרון יעקב לא הועילה לאורך השנים......
גם התקדמותם הטובה של ילדים לא מעטים בחיפה לא הזיזו כהו זה את התפיסה במערכת החינוך.
אין שם אף גן או פעוטון בגישת ABA!! (אולי בקרוב יקרה שינוי...)
ו"בית מילמן" בגישתו הגרינשפנית שולט באופן מלא בשרותים לילדים אוטיסטים.
עד כדי כך שהורים פשוט נרתעים, כאילו עברו שטיפת מוח.....שרק לא יתקרבו לABA, זה הרי אילוף....
וההתניה הפשוטה ביותר, שבה ילד צריך להתאמץ קצת ולעשות משהו (שאנו מבקשים) כדי לקבל דבר שהוא מבקש- נחשבת בעינהם הליך חינוכי בלתי ראוי לילדים עם קשיים כאלו!
אז הקדשנו פגישה שבה הילדון קיבל הקפצות, זמן סמרטפון, ואפילו מעט שתיה (שומו שמים, להתנות התנהגות עם מזון??), בתנאי שילך אחרינו מחדר לחדר, יתאמץ לטפס כדי למצא את מבוקשו , יתן כיף ביד ושאר זוטות, רגע לפני שהוא מקבל!!
ולהורים היה קשה עם זה!!
אפילו שזה היה שמח, ללא כל התנגדות.....מלא חיוכים!
אז אני כותב בזאת כתב אשמה חמור לבעלי מקצוע רבים (מרופאים ועד קלינאים, מגננות ועד יועצות) שפוגשים ילדים והוריהם, ואינם מציגים בפניהם את שתי הדרכים, אלא משחירים את דרכנו בהקשרים שליליים. ...
אני מקווה שתינתן לילד הזדמנות, ולי להוכיח שכן, אפשר ללמד אותו בטוב, ובלי טראומות, להתקדם ולעשות עוד ועוד.
רק זמן חסר. ותרפיסטית אחת עם ניסיון שצריך למצא מהר....
קדימה לעבודה....

יום ראשון, 16 בנובמבר 2014

תרגום המבחן...

כידוע או לא- יש בעולם מבחן הסמכה למנתחי התנהגות.
הגורם המסמיך- ועד עולמי -"הבורד" , יושב בארה"ב , קובע את התקן ומכין את השאלות. BACB שמו.
הכל באנגלית.
וכבר עשו תרגום של המבחנים לכמה קהילות "קטנות" בעולם- דוברי הספרדית, הסינית, האיטלקית.....
עכשיו הגיע תורנו. על אף שדוברי עברית יש מעט בעולם- הם הסכימו להעביר מבחנים מתורגמים גם לשפתנו העתיקה.
אלא שלתרגם לעברית זה לא עניין של מה בכך. בטח לא פשוט יותר מלתרגם לסינית...
כי לא רק שהתחביר שלנו אחר מאד- גם המושגים לא חופפים.
ישבנו קבוצה של מנתחי התנהגות "מובילים" משני מסלולי ההכשרה ועסקנו בביקורת לתרגום שעשו מתרגמים מקצועיים.
אז חוץ מזה שעשו עבודה גרועה בתרגום עצמו, בשאלות רבות, נדרשנו שוב לעניין המושגים עצמם.
רק חלק מהם מוסכמים כבר. חיזוק, גירוי, הכחדה.....
רבים עוד יותר נמצאים במחלוקת.
דוגמאות: האם לתרגם מילים שנכנסו לשימוש בלועזית? מילה כמו "פונקציונלי" להשאיר או לתרגם ל"תפקודי"?
"קליינט" להשאיר או לתרגם ל"לקוח"?
ומהי פרוצדורה- הליך או תנאי.
ו- BACKUP זה גיבוי או חלופי?
וכך ישבנו שעות רבות - ולא הכל הוסכם.
השאלות מתורגמות ומחכות לנבחנים (תתכוננו...)
אבל העברית עוד לא הכילה את כל המושגים הנדרשים.
ורק ההתנהגות היא שם בכל שפה- מנומסת או חצופה, תומכת או מכשילה.
ונשאר לקוות- שתתנהגו יפה, בלי קשר לשפה שבה הדברים נאמרים!!
שבוע טוב




יום חמישי, 30 באוקטובר 2014

שמחת הורים

אין כמו שמחת הורים. ואין כמו לסייע ולהביא לשמחת הורים.
ולפעמים מסרים בטלפון באים ומשמחים בשמחת הורים.
למשל- כשילד נגמל.
אחרי שנים של חיתולים, והילד כבר אחרי גיל ארבע....
מתחילים תהליך, והילד מצליח לעשות בשרותים. זו התחלה טובה. וכבר כמה שבועות הוא מצליח להישאר יבש, אך אינו יוזם. אינו מבקש, ואינו הולך לבד לעשות...
ואז מגיע אלי מסרון-
"היום פתאום הוא הלך לשם לבד, הוריד לבד, עשה לבד, לחץ על הורדת המים ויצא- אני מעופפת מאושר!!"
אז גם אני מאושר.
עוד  נצחון קטן במלחמתי בחברות התיתולים!! (יש להן חלק לא מבוטל  בצרה הזו...)
תזכרו, לכל הילדים (למי שיש כאלו עכשיו, ולנכדים גם כן), וגם האוטיסטים- צריך להתחיל תהליך גמילה בגיל שנה וחצי! לכל היאוחר. להושיב על הסיר פעמים רבות, בזמנים שזה צפוי, לחזק מאד כשזה במקרה מצליח והתהליך מתחיל.....
רוצים להשתכנע- יש גם ספר בנושא....(http://www.daphnatayar.co.il/Book.html)
שבת שלום
מיכאל

יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

סוכה ואושפיז

הפעם משהו לא טיפולי כלל.
ערב סוכות. צהריים. בערב היו מתוכננים להגיע כל ילדינו, והחדרים יתמלאו לתפוסה מלאה, כולל נכדים.
בטלפון מתקשר בחור, על שביל ישראל, שביליסט. יש לו שאלה. האם יוכל להתאכסן אצלנו הערב, ערב החג. (כי אנחנו ברשימת מלאכי שביל , המארחים שביליסטים באופן שוטף. )
אבל הרי הערב זה משפחתי כל כך, ועמוס. 17 איש בכל מקרה סביב השולחן שבסוכה. וחדר השביליסטים תפוס....
התלבטות קצרה והחלטה- כן אתה יכול להצטרף. תמיד אפשר עוד מישהו, ואושפיז לסוכה זו מצווה....
ומגיע אורי. בן 28. הולך לבד את השביל. כל כך מודה שהסכמנו לארח אותו. בן קיבוץ בעמק בית שאן, תרם כמה שנים בעבודה בגרעין "נוער עובד" בכרמיאל, ועכשיו מתחיל את שביל חייו שמחוץ לקומונה הזו. ויש לו איך להתחבר עם ילדינו, שאף הם בקיבוץ עירוני....השתלב מיד בהכנות לחג ופוררנו רימונים יחד.
ומקום לא חסר. והגשם שירד בשעות אחר הצהריים, נרגע אחרי שש, ולקראת שבע הוחלט- אפשר בסוכה. ניערנו הסכך מהטיפות, ערכנו שולחן, וחגגנו כולנו בסוכה. בירכנו את כולם, וגם את האושפיז שלנו, והוא ברך את האירוח הספונטאני .
למחרת כשעזב השאיר על המזרן מזכרת בתודה-  מובייל, מלאכת מחשבת של שווי משקל, בו תלויים אגוז ובלוט, פרי ברוש ואקליפטוס, הנעים בשווי משקל ברוח הסוכה. למזכרת.
והכל כדי להזכיר לנו שארעיות, וספונטאניות, ורגע אחרון- הם רק הזדמנות לדברים טובים ויפים, שמחוץ לשגרת חיינו
חג שמח
מיכאל